לא רק שינדלר: ג'ון ראבה, הנאצי הטוב של סין
בזמן שאוסקר שינדלר התקבע בתודעה כחסיד אומות העולם בזכות שפילברג, ג'ון ראבה - נאצי שהציל רבבות סינים מידי הצבא היפני, לא זכה לאותה תהודה. במאי הסרט "ג'ון ראבה": "הוא דמות חצויה - וזה מה שאיפשר לי לספר עליה, בתור גרמני"
"רשימת שינדלר" - סרטו זוכה האוסקר של סטיבן שפילברג, היה זה שקיבע את אוסקר שינדלר בתודעתנו כדמות אצילית כל כך, חסיד אומות העולם, הנאצי הטוב. ספק אם התעשיין הגרמני שבחסותו ניצלו חיי יותר מאלף יהודים במהלך השואה היה זוכה להכרה רבה כל כך לולא הדיוקן הקולנועי שיצר לו שפילברג ב-1993 - חמישים שנה אחרי שקלט אל מפעלו פליטים מגטו קרקוב בפולין. אבל שינדלר הוא לא היחיד. גם ג'ון ראבה היה "נאצי טוב", ואת סיפורו מנסים להציף באמצעות הקולנוע.
ג'ון ראבה היה חבר נאמן של המפלגה הנאצית בגרמניה ואף נמנה על מקורביו של אדולף היטלר. על פי הערכות, כ-200 אלף איש חייבים לו את חייהם. ובכל זאת, ככל הנראה על שינדלר שמעתם, ועל ראבה לא כל כך. ואפשר להבין למה: בעוד ששינדלר פעל להצלת יהודים בפולין מלפיתת הנאצים בעיצומה של מלחמת העולם השניה, ראבה ניסה לגונן על אזרחיה הסינים של העיר נאנקינג במהלך מתקפת הצבא היפני האכזרי כמה שנים לפני כן.
שניהם רתמו את קשריהם העסקיים להצלת חיי אדם, אולם בעוד שינדלר תמרן קצינים נאצים כדי שיקצו לו פועלים יהודים (ובכך גם שם ידו על כוח אדם זול למפעלו), ראבה פרש חסותו על רבבות - גברים, נשים וטף - שהיו חסרי תועלת עבורו. בעוד ששינדלר לא נתן את הדין על "בגידתו" בפיהרר ואף אומץ לחיק האמריקנים, ראבה נענש קשות על ידי היטלר, נכלא, הודח ממשרתו הבכירה, וגם לאחר המלחמה נעצר ונחקר על ידי שירותי הביון הרוסיים והבריטיים. אגב, שני האישים מצאו עצמם חסרי כל אחרי המלחמה, ונתמכו כספית על ידי אותם אנשים שהיו חייבים להם חוב חיים. טוב לב אולי כן משתלם.
מי שניסה להציף את דמותו של ראבה מתהום הנשייה של הזיכרון ההיסטורי אל מרכז הבמה היה הבמאי הגרמני פלוריאן גאלנברגר, שיצר את הסרט "ג'ון ראבה" ב-2009. השחקן אולריך טוקור גילם את הדיפלומט הנאצי, ולצדו לוהקו כוכבים בינלאומיים כסטיב בושמי, דניאל ברוהל ("להתראות לנין", "ממזרים חסרי כבוד"), אן קונסיני ("הפרפר ופעמון הצלילה") וז'אנג ז'ינגשו ("שעת שיא 3").
"ברור שהיה מפתה להשתמש ב'רשימת שינדלר' כמודל לחיקוי", מודה גאלנברגר בראיון ל-ynet, "אני זוכר שקניתי את ה-DVD של הסרט לפני שהתחלתי לכתוב את התסריט, אבל לא חזרתי לצפות בו כי חששתי מכך שלא אצליח להשתחרר מהשפעה כל כך משמעותית. התמקדתי בצפייה בסרטי מלחמה אסיאתיים. לא ניתן להבין את ראבה בלי לדעת את הרקע של הרייך השלישי והשואה, וגם את הרקע למלחמת סין-יפן".
הטריילר של "ג'ון ראבה"
סרטו של גאלנברגר הוקרן בבכורה בפסטיבל ברלין ב-2009 ויצר תהודה עולמית. בעוד שקהילת יוצרי וחובבי הקולנוע בגרמניה אימצו את "ג'ון ראבה" שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר באותה שנה - ביטוי לחיפושים הבלתי נדלים של הגרמנים רוויי תחושת האשם אחר גיבורים טובים מהמלחמה כדי להתגאות בהם (הוא הצטרף לשינדלר, סופי שול וקלאוס פון שטאופנברג שדמותם עיטרה סרטים).
"לא עשיתי את 'ג'ון ראבה' כדי להרגיע את הנשמה הגרמנית שלי באמצעות סיפור 'הנאצי הטוב'", אומר גאלנברגר. "אני חושב שהדמות שלו מביאה איתה מה שיש לספר, ובאמצעותו אפשר לבנות גשרים בין חלקים שונים בעולם. למעשה, זה די מעניין איך בנאנג'ינג, ההיסטוריה של גרמניה, סין ויפן התנגשו".
מי שדחו את הסרט בכל מאודם הם היפנים, שמסרבים לקחת על עצמם את המטען המצפוני הכבד של אירועי נאנקינג (כזה שדורש חרקירי לאומי). עד היום הם מתכחשים להם. לא מפתיע.
אז מהו אותו טבח בנאנקינג, אליו מתכחשים היפנים? ובכן, בעוד שמפלס המתח באירופה גאה על רקע עלייתו של היטלר בגרמניה, בצד השני של העולם התרחשה לה מהומה לא קטנה בה היו מעורבים בני בריתו של הצורר הנאצי - היפנים. ב-1937 ניצלו את הדי מלחמת האזרחים בסין (בין הלאומנים למהפכנים) כדי לפלוש לשטחה. הצבא היפני המתקדם, שבדמותו עוצב גם הוורמאכט המחודש, הביסו את הכוחות המקומיים בדרכו לבירה העתיקה של המדינה - נאנקינג (או נאנג'ינג כיום).
עם כיבוש העיר, למרות התנגדות עזה של מגניה - חיילים ואזרחים, החל טבח מזעזע וחסר רחמים בתושבים המקומיים. במהלך תקופה של כחודש וחצי נטבחו רבבות מקומיים חפים מפשע - בין 250 ל-300 אלף סינים על פי הערכות. מסע הקטל המרשים והיעיל של היפנים הוזנק על ידי שני קצינים שערכו ביניהם תחרות - מי יהיה הראשון להוציא להורג מאה סינים באמצעות חרב. בסוף המירוץ, טושיאקי מוקאי הוכרז כמנצח עם 106 גופות, מול 105 של צויושי מודה.
מירוץ המוות המזוויע היה רק אחת מהתופעות הנוראיות שדווחו משדה הקרב בנאנקינג. במהלך הטבח ההמוני והשיטתי שבוצע בתושבים המקומיים, נלקחו כעשרים אלף נשים ונערות מבתיהן כדי לשמש כשפחות עבור החיילים היפנים. אחרי שנאנסו באכזריות על ידי שוביהן (פשע שאפילו הנאצים נמנעו ממנו - בין השאר כדי לשמור על טוהר הגזע), עונו רבות מהן וגופן עבר התעללות פיזית קשה. ברוב המקרים שגופן חולל, נלקחו מהן חייהן. כמו במקרים רבים של מתים אחרים, גופותיהן נשרפו או נקברו בקברי אחים.
מי שניסו להגיש סיוע לתושבי נאנקינג היו הזרים ששימשו בתפקידים שונים בעיר. הבולט שבהם היה ראבה בן ה-55, בכיר של חברת סימנס הגרמנית ונציג השלטון הנאצי בעיר. ביחד עם 21 דיפלומטים, אנשי עסקים ומיסיונרים מארצות הברית ואירופה, יזם את הקמת "האיזור הבטוח" אליו נמלטו פליטים רבים. ראבה נבחר ליו"ר ועד הפעולה ובאמצעות קשריו הטובים עם היטלר הצליח להגיע להסכמות עם הצבא היפני. הסכמות שלא פעם הופרו וגבו קורבנות רבים.
פרא אציל
בסרט "ג'ון ראבה" מתואר פועלו האצילי של הדיפלומט הנאצי - מה שעלול ליצור דיסוננס קוגניטיבי לא פשוט עבור הצופים, במיוחד בהתחשב בכך שהוא גייס לא פעם את מערך משרד החוץ הגרמני לטובת העניין, וכך גם את סמלי השלטון של הרייך השלישי. כך למשל בסצנת מילוט תושבים סינים בחסות דגל צלב קרס עצום.
מלבד עמידתו הנועזת על בטחונם האישי של התושבים הסינים, הוא הקריב גם לא מעט הקרבה אישית, שכן ראבה סבל מסוכרת והעמיד את חייו בסכנה בגלל מחסור באינסולין. "יש פה שאלה של מוסר, אני לא יכול לבגוד באמון שאנשים אלו נותנים בי וזה מרגש לראות איך הם מאמינים בי", כתב ראבה ביומניו, ששימשו כבסיס לסרט ולתיעוד האירועים בכלל.
"ג'ון ראבה היה דמות חצויה. מצד אחד הוא היא נאמן להיטלר, אבל מצד שני הוא נלחם וסיכן את חייו כדי להציל אלפי אזרחים סינים מהתוקפים היפנים", אומר גאלנברגר. "במבט ראשון זה היה נראה בלתי אפשרי, אך זה מה שהופך אותו לדמות מעניינת כל כך. הביוגרפיה שלו מרמזת מדוע פעל כפי שפעל. ראבה חי בסין מלפני מלחמת העולם הראשונה. לא היה לו מושג מיהו היטלר והנאצים, ובנאנקינג הוא הבין שהנאצים הם לא התנועה שהוא חשב שהם. עניין זה, כמו העובדה שהוא נענש על ידי הנאצים על מעשיו, מאפשר את העלאת הסיפור הזה כיום - לפחות עבורי כגרמני".
הבמאי גאלנברגר העמיד את ראבה בקדמת הבמה של סרטו, אולם הוא רק חלק מגל של סרטים שעוסקים ב"טבח של נאנקינג" מן השנים האחרונות. מאז צילם הקולנוען האמריקני פרנק קאפרה את סרטו הדוקומנטרי "The Battle of China" ב-1944, ועד המחצית השניה של שנות התשעים, לא יצאו לאקרנים סרטים שאיזכרו את הטבח. יתכן כי היה זה "רשימת שינדלר" שפתח צוהר לסרטי זיכרון גם ממחוזות אחרים.
כך ב-1995 - שנתיים לאחר סרטו של שפילברג - יצאו בסין שתי הפקות מקומיות שעוסקות בזיכרון הטבח בנאנקינג: הדרמה התקופתית של וו זיניו "אל תבכי, נאנקינג", וסרט המלחמה האלים במיוחד של מו טון פיי "שמש שחורה: טבח נאנקינג", שהתמקד במעשי האיבה של היפנים - כולל תחרות ההרג של טושיאקי וצויושי. סרטים אלו היוו ביטויים קולנועיים ראשונים לטראומה הסינית, שנעלמה לחלוטין מתודעת הקהל בצל שואת יהודי אירופה.
אלימות גרפית מופרזת. "שמש שחורה: טבח נאנקינג"
אולם הסרטים הללו לא הניעו מגמה. טראומת נאנקינג שקעה שוב, ורק ב-2006 צפה מחדש עם סרט רחב היקף - "משפט טוקיו", בו שחזר הבמאי הסיני גאו קוונשו את משפטם הבינלאומי של ראשי הצבא היפני שנערך בטוקיו ב-1946, אחרי כניעת הקיסרות בתום מלחמת העולם השניה. להפקה גויסו שחקנים מ-11 מדינות, הוא היה דובר סינית, יפנית ואנגלית והוא זכה להצלחה קופתית בסין. חשוב מכך, הוא פתח צוהר ליוצרים זרים לגעת בפצע הנוראי.
וכך, הבמאי הבריטי רוג'ר ספוטיסווד ("ג'יימס בונד: מחר לנצח") הוביל ב-2008 את ההפקה הסינית של "ילדי הואנג שי", המבוססים על יומניו של העיתונאי הבריטי ג'ורג' הוג, אשר סייע להציל קבוצה של יתומים מהעיר נאנקינג. בסרט מככבים ג'ונתן ריס-מאיירס, ראדה מיטשל ומישל יאו, והוא מסתיים בעדויות מצולמות של כמה מהיתומים שניצלו, התבגרו והזדקנו ומופיעים על המסך - בדומה לסיומו של "רשימת שינדלר".
הטריילר של "יליד הואנג שי"
המבע הקולנועי של סרטי שואה אומץ גם על ידי היוצרים התיעודיים, שחזרו לאירועי 1937. כך במקרה של "נאנקינג" שביימו ביל גוטנטאג (פעמיים זוכה אוסקר) ודון שטורמן ב-2007 ושילבו קטעי ארכיון דוקומנטריים לצד עדויות כתובות - אותן מקריאים שחקנים שעוטים את דמות המעורבים. וודי הארלסון, מיוריאל המינגוויי, ג'ון גץ וסטיבן דורף לוהקו לתפקידי העדים הזרים, וכך גם יורגן פרושנאו, המוכר לכם כדוכס ליטו אטרידיס מ"חולית", ופה מגלם את ראבה.
"נאנקינג" - לצפות, לשמר ולזכור
"נאנקינג" זכה להצלחה והערכה רבה, ועורר הדים במערב. עוצמת הטרגדיה הובאה לידיעתם של רבים בארצות הברית ובאירופה. על רקע התחממות היחסים עם סין, נראה העיסוק באירועי נאנקינג כטבעי ומתבקש - לא לדעת היפנים, שהקפידו למנוע הפצת סרטים שכאלה בארצם. יתר על כן, הקולנוען סאטורו מיזושימה יצר את "האמת על נאנקינג", שביקש לשלול את העדויות שהציגו גוטנטאג ושטורמן, ולהוכיח כי לא היה מדובר בטבח. לרוע מזלו, בת ארצו טמאקי מצוקה מגוללת אותן בסרטה התיעודי "זכרונות קרועים מנאנג'ינג" (2009) בו מתוודים חיילים יפנים לשעבר על אונס ורצח המוניים שבוצעו.
הטבח של נאנקינג עלה על סדר היום הקולנועי הבינלאומי בשנים האחרונות, בעיקר בדחיפת גופי ההפקה הסיניים. הדוגמה הבולטת ביותר היא כריסטיאן בייל שכיכב ב"פרחי המלחמה" של ז'אנג יימו ("גיבור") ב-2011 - סרט אקשן מלחמתי עשוי היטב ורב תקציב (עלות הפקתו מוערכת בכ-94 מיליון דולר, שכוסו בקופות), שהיה מועמד לפרס גלובוס הזהב לפני שנתיים.
הטריילר של "פרחי המלחמה"
"העניין הפתאומי באירועי נאנקינג קשור ישירות לפתיחות שמגלה סין לקהילה הבינלאומית", מעריך גאלנברגר, "סין הפכה בעשור האחרון לשחקן גלובלי משמעותי ופתחה את גבולותיה לתיירים ואנשי עסקים מן המערב. סין לא נתפסת יותר כאויב פוטנציאלי, אלא כשותף עסקי. וכך גם גדל העניין בקורותיה".
למרות כל זאת, הוליווד עצמה לא מגלה באירועים ההיסטוריים ההם עניין דומה לזה שהיא מגלה בשואה - אולי מכיוון שרבים מבין ראשי האולפנים הינם יהודים, חלקם חוששים אולי כי העלאת זכרון טרגדיית נאנקינג עשויה לסדוק במשהו את מאמצי שימור הזיכרון של השואה. עם זאת, יוצרים ושחקנים הוליוודים כן מוצאים עניין בפרויקטים מעין אלה. וכך גם הצופים - אפילו בישראל.
לפני שנתיים וחצי הופץ בבבתי הקולנוע בארץ "עיר של חיים ומוות" - סרט המלחמה המטלטל ועטור השבחים והפרסים של לו צ'אן, המתאר את אכזריות היפנים והאונס ההמוני של נשות נאנקינג. גם ביצירת מופת זו בולטת דמותו הנערצת של "הנאצי הטוב" ראבה, אותו מגלם ג'ון פייזלי הסקוטי. דבר שבוודאי גרם לאי נוחות כלשהי בקרב הצופים הישראלים, כמו גם במקרה של "ג'ון ראבה" של גאלנברגר ששודר בערוצי הסרטים פה.
"אני לא חושב שיש תחרות בין שתי השואות ואסור שתהיה כזאת. לכל אחד מהמקרים יש סיפור שיש לספר מבלי לנצל אותו על ידי שדולה כזאת או אחרת", אומר גאלנברגר. "זו שאלה של מתן כבוד לקורבנות, ולנסות להביא את סבלם למסך הגדול וכך גם להזכיר לדורות הבאים".
נרצה או לא נרצה, זהו הפער הבלתי נתפס לכאורה בין "נאצי" לבין "טוב" שמקשה עלינו. ובמקרה של ראבה מדובר באידיאליסט - לאומן גרמני וחבר נאמן למפלגה מצד אחד, ואיש מוסרי ומחוייב לחיי אדם מצד שני. אם זה עוזר, לכשחזר ראבה לגרמניה בהוראת היטלר (שביקש להניח להתערבות נציגו בענייני היפנים), הוא סבל מהתעמרות מצד השלטונות והיטלר. טוב לב, חמלה, הגנה על חיי לא גרמנים - לתכונות אלה כנראה לא היה מקום אצל חבר נאמן במפלגה.
