להילחם באנטישמיות, בגזענות ובשנאה, גם אצלנו
"כשאני אומרת 'לעולם לא עוד', אני לא מתכוונת רק למלחמה באנטישמיות, אלא מבטיחה לבער את נגע הגזענות גם בתוכי, בביתי, בארצי". הזמרת עלמה זהר יוצאת למאבק ברשע בעולם, וגם כאן ביננו בישראל. טור אישי מיוחד ליום השואה
באמצע מוזיאון האפרטהייד ביוהנסבורג קפאתי מול תמונה שבה נראתה שיירת אסירים שחורים מובלת בידי שומרים. האסירים היו שלדי אדם, עירומים למחצה. אחד מהם נפל, כנראה מאפיסת כוחות, ומעליו עמד שומר חמוש וכיוון אליו את קנה הרובה שלו. התמונה הזו היתה לי מוכרת.
למרות שאי אפשר להשוות אכזריות אחת לאחרת, הפחד היה אותו פחד, ההשפלה אותה השפלה - אותו כאב בלתי נתפס של אובדן צלם אנוש. יחד עמדנו בשקט - המארח שלי ואני - והבטנו בתמונה הזו. היתה לנו מורשת משותפת, שנינו היינו בנים לניצולים - הוא משבט זולו, ואני משבט יהודה. וכל אחד מאיתנו בדרכו ובארצו, בחר לקחת חלק במאבק המתמיד לשמירה על זכויות האדם.
אפרטהייד. זוועת הגזענות בכל העולם(צילום: AFP)
זו מלחמה שלא נגמרת. היא מתנהלת בכל העולם בין חזקים לחלשים, בין ריבונים לנכבשים, בין גברים לנשים, בין מאמינים לכופרים, בין שחורים ללבנים, בין הרוב לבני המיעוטים.
כי הגזענות היא מחלה מדבקת. כולנו עלולים לחלות בה, אבל לא תמיד אנחנו יודעים לזהות את הסימנים המוקדמים. הרבה פעמים אנחנו לא שמים לב עד שהמחלה מגיעה לשלב האקטיבי שלה - הוא נקרא אלימות.
הרי לא כל מי שמאמין בארץ ישראל השלמה הוא שונא ערבים, ולא כל מי שמודאג מגל המסתננים הוא שונא שחורים. אבל לפתע פתאום נחצה הגבול הדק. ואז חבורה של נערים ירושלמים מבצעת לינץ' בצעיר ערבי; פעילי ימין משליכים בקבוק תבערה לתוך גן של ילדי עובדים זרים; ועד בית בקריית מלאכי מתארגן כדי לא להשכיר דירות לאתיופים; גברים חרדים בבית שמש יורקים על ילדה בת תשע שלטעמם אינה צנועה מספיק. ואז אנחנו מזדעזעים, מסתייגים, מגנים.
אבל לכל ביטוי של אלימות גזענית קודמת התרת הדם. השתלחות פרועה בקבוצת מיעוט, לעג, הסתה, שנאת הזר והאחר. הסימנים המוקדמים של מחלת הגזענות.
השואה היא הסיפור הפרטי של משפחתי. השואה היא הסיפור הלאומי של העם שלי. אבל השואה היא גם סיפור אוניברסלי - סיפורם של כל קורבנות האלימות הגזענית, בני כל העמים הצבעים והדתות, לאורך ההיסטוריה. ביום השואה אני כואבת את הדברים הנוראים שקרו למשפחתי ולבני עמי, אבל זוכרת גם את כל הקורבנות האחרים. וכשאני אומרת "לעולם לא עוד", אני לא מתכוונת רק למלחמה באנטישמיות, אלא מבטיחה לבער את נגע הגזענות גם בתוכי, בביתי, בארצי.
שירו של סטינג "Fragile"
"כי גם אחרי שהשמש והגשם ימחו את כתמי הדם שנשפך,
אנחנו לעולם לא נוכל לשכוח.
אולי הזוועה הזו היתה צריכה להתרחש
כדי שנבין אחת ולתמיד,
ששום דבר לעולם לא יצמח מאלימות.
למען כל אלה שגורלם לא שפר עליהם,
אסור לנו לעולם לשכוח
עד כמה אנחנו שבריריים".
(מתוך "Fragile" של סטינג)
עלמה זהר. נאבקת
צילום: אלכס קולומויסקי
מומלצים
