אמיר שייך וחי קלומיטי ז"ל: מאז הרגע הארור ההוא
חי היה זה שכל המוצב סמך עליו שיעשה צדק. אמיר היה לוחם שאהבתי גם לצאת איתו לפעילות וגם לדבר איתו. בשבת שמשית במיוחד בינואר 93' יצאנו לאבטח מבצע בדרום לבנון. הם לא חזרו. החברים של הנופלים נזכרים וכותבים - טור אישי ראשון
עולים לקו צפון כדי לאייש מוצב חודר ברצועת הביטחון ויש מתח גדול באוויר. רק חודשיים קודם לכן, בנובמבר 1992, סיימתי קורס קציני חי"ר ושובצתי לתפקיד מ"מ בגדוד 931. הפלוגה הייתה בסיומו של מסלול ההכשרה שלה ואני החלפתי את אחד ממפקדי המחלקות שעזב לתפקיד סמ"פ. מוצב עישייה היה בלב הגזרה המזרחית של אזור הביטחון בדרום לבנון, והשהות שם כללה פעילות מבצעית של מארבים, פתיחות צירים, סיורים בגזרה ומתח גבוה.
במרכז הפלוגה נמצא החמ"ל – עורק התקשורת עם הגדוד והחטיבה, עם עמדות השמירה, וגם קו טלפוני אזרחי אחד וסביבו תור ארוך. על כל ההמולה הזאת מנצח בחיוך ובכישרון חי קלומיטי.
על מנת לשלוט בכל המשימות נהוג היה למנות לחמ"ל את אחד החיילים הכי מסודרים והכי אחראיים בפלוגה כדי שיארגן את השיבוצים, יחליט מי ייצא לאיזה פעילות, מי יעלה לשמור ובאיזה עמדה, מי ייצא הביתה ומתי. תפקיד קשה ותובעני אבל עם כוח רב. זה תפקיד שנותנים למי שסומכים עליו שיעשה צדק.
חי עשה את זה. עם חיוך. עם קריצה. בהגינות.
אמיר שייך – חייל אמיץ וחזק מהכפר אבו סנאן - היה אחד האהובים בפלוגה. לוחם מעולה שאהבתי גם לצאת איתו לפעילות וגם לדבר איתו. הוא היה מאלה שכולם חיכו שיחזור מחופשה כי בתיק שלו תמיד היו המון פיתות דרוזיות משובחות, לבנה וזעתר. הוא נהג לחלק אותן ואהב להביט בכולנו נהנים ממעשה ידי אמו.
לקראת אחד מסופי השבוע שבהם נשארנו במוצב התארגן מבצע פלוגתי שמטרתו לסרוק תא שטח על ג'בל רפיע, שממנו חשדנו שמתצפתים על הציר ומפעילים מטענים מרחוק. עליי הוטל לארגן צוות חילוץ שינוע בנגמ"שים. נתקענו בלי נהג, אז חי - שהיה במשמרת בחמ"ל אבל הוכשר גם כנהג נגמ"ש - התנדב לצאת לפעילות.
23 בינואר 1993 הייתה שבת שמשית נדירה. כוח המ"פ נע במקביל אלינו וטיפס אל הרכס. אנחנו פתחנו את הציר רגלית כשכוח הנגמ"שים נע מאחור ומאבטח את ההתקדמות. הקשר שלי היה אמיר – חזק ובעל כושר גופני – וכך הוא היה צמוד אליי לכל אורך פתיחת הציר. טיפסנו בקלילות ועלינו למוצב ברוש של צד"ל, שם שהינו כמה שעות כשאנחנו מאבטחים את פעילות צוות המ"פ ובכוננות לסייע להם בעת הצורך. נהנינו מהתצפית ומהנוף של דרום לבנון. שום דבר לא הכין אותנו לבאות.
בתזמון המ"פ התחלנו בתנועה לכיוון נקודת החבירה כשאנחנו רכובים על הנגמ"שים. אנחנו היינו בכלי המוביל: חי הנהג ואמיר אייש את המקלע הימני. הגענו כמה מאות מטרים משער המוצב כשאירע הפיצוץ האדיר. נפלתי פצוע.
הרגשתי שהנגמ"ש דוהר ללא שליטה ופילסתי את דרכי לתא הנהג. מצאתי את חי מוטל שם וניסיתי במקביל לעצור את הנגמ"ש ולחסום את הדימום שלו. מסביב אש מקלעים והקשר מטרטר. חי נהרג במקום. אחרי ניסיונות החייאה ממושכים של הרופא גם אמיר מת מפצעיו.
חי ואמיר נהרגו ממטען צד על מצוק לאורך הציר. הם היו שני לוחמים משני קצוות שונים של החברה הישראלית. אמיר, בנם של מוזאיין ומוהנה שייך מהכפר אבו סנאן, התעקש לשרת כלוחם בחטיבת הנח"ל. חי, בנם של שמואל ותמי קלומיטי, היה נער תל אביבי בוגר הצופים שהתנדב גם הוא ליחידה קרבית.
אנחנו, מפקדי הפלוגה, לא נשכח אתכם לעולם ונמשיך לבקר את משפחותיכם באותה תדירות. 20 שנה חלפו מאז אותו רגע ארור והמחשבות על חי ואמיר ז"ל הן חלק קבוע משגרת יומי. מחשבות של מה היה קורה אילו. מה היה קורה אם הייתם איתנו היום.
* סמל אמיר שייך נולד ב-3 ביוני 1973 באבו סנאן שבגליל המערבי. לפני גיוסו היה פעיל בגדנ"ע וספורטאי מצטיין.
הוא התגייס לצה"ל בדצמבר 1991 והיה נחרץ להתנדב ליחידה מובחרת. הוא השאיר אחריו הורים, שני אחים ושלוש אחיות - מוניר, אימאן, בדירה, קמיל וקתרון. הוא הועלה לדרגת סמל לאחר המוות. במכתב תנחומים למשפחה כתב שר הביטחון דאז, יצחק רבין: "סמל אמיר שייך ז"ל נתן את חייו למען מולדתו".
* סמל חי קלומיטי נולד ב-24 ביוני 1973 בבת ים ובהמשך עברה משפחתו לתל אביב. הוא התגייס לצה"ל בנובמבר 1991 וחרף בקשות בני משפחתו, חתם ויתור על תפקיד בחיל הים והתנדב לחטיבת הנח"ל. הוא השאיר אחריו הורים ואחות – מירי. משפחתו הקימה אתר אינטרנט לזכרו שכתובתו www.haikalomity.co.il .
* תחקיר והפקה: נעמה גיבורי
לפנייה לכתב/ת 
