הנאום המצונזר של בן גוריון ב-42': 'ילדינו נקברים'
כשבארץ כבר ידעו רבות על ההשמדה באירופה, קרא יו"ר הנהלת הסוכנות לאפשר ליהודי היישוב ללחום בנאצים: "הם נקברים חיים, ללא דין, ללא סיבה, ללא טעם. אתם, עמי התרבות, מקפחים את כבודנו". רוב הנאום נפסל ע"י הצנזור הבריטי בגלל הדרישה הנחרצת לעצמאות וצבא יהודי. להלן הקטעים שנמחקו
"בשם כל היהודים, אנחנו תובעים מכם, שליטי אנגליה, רוסיה ואמריקה, את זכותנו לצבא יהודי. את זכותנו להילחם בגדול אויבינו כיהודים, במסגרת יהודית ובארגון יהודי ובמפקדה יהודית ובמשמעת יהודית ובדגל יהודי. לא נסתפק בפירורים שניתנו לנו כאן להגן על מולדתנו ועל הארצות הסמוכות. לא כבני ארץ ישראל בלבד. כיהודים באשר הם יהודים" (דוד בן גוריון, 30 בדצמבר 1942)
לנאום המלא - לחצו כאן
בזמן שבאירופה התחוללה מלחמת העולם השנייה, והדיווחים על הזוועות שמבצעים הנאצים ביהודים זרמו ליישוב בארץ ישראל הנתונה תחת המנדט הבריטי, נשא יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית דאז, דוד בן גוריון, נאום תוכחה במושב אספת הנבחרים, שבה קרא לעולם לאפשר ליישוב להשתתף בלחימה בנאצים. אבל את הפסקה המצוטטת לעיל, כמו עוד רבות אחרות, הוא נאלץ להשמיט כשביקש להביא את הדברים לפרסום. הצנזורה הבריטית התנגדה לדברי הביקורת שהשמיע בן גוריון כלפיה, ופסלה כל משפט שממנו עלתה ולו ברמז דרישה לריבונות יהודית או עלייה יהודית לארץ ישראל.
ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון במשרד הביטחון חושפים עתה את המסמך המלא, ובו החומרים שהושמטו מהנאום המלא, כשבצד הקטעים המודגשים, חותמת דיו: "PASSED AND CORRECTED BY CENSOR". כל הקטעים המודגשים בנאום להלן נפסלו על ידי הצנזורה הבריטית (כל המסמכים בארכיון צה"ל עוברים בימים אלה הליך דיגטציה).
כבר ב-1942 צפה בן גוריון את תוצאות המלחמה. משטר הדמים של היטלר, אמר, ימוגר וייהרס עד היסוד, "אולם אין אנו יודעים אם ניצחון הדמוקרטיה, החירות והצדק לא ימצאו באירופה שדה קברות יהודי גדול שבו פזורות עצמות בני עמנו על אנשיו ונשיו, על זקניו וילדיו, ואומתנו המתבססת בדמיה תובעת את מצפון האנושיות למשפט לפי כס ההיסטוריה. לא כאסון אשר קרה את כל העמים המשועבדים קרה את עמנו. גרמניה הנאצית ייחדה את העם היהודי".
"שליחי העם היהודי במולדתו נזעקו היום לקרוא תיגר מעל הר ציון באוזני העולם כולו על דמינו היהודים הנגרים חינם. אין אנו יודעים בדיוק מה מתחולל בגיא ההריגה הנאצי, כמה יהודים כבר נטבחו, נרצחו, נשרפו, נקברו חיים, ועל כמה עדיין תלויה חרב השמד. הגרדום הנאצי מוקף חומה של מכונות ירייה ותליינים מומחים ואין יוצא ובא. רק מזמן לזמן בוקעים אלינו מעשי הזוועה.
"רק את ילדינו אנו, את נשינו אנו, את אחיותינו וזקנינו, מייחדים לטיפול מיוחד, להיקבר חיים בקברים כרותים על ידיהם, להישרף במשרפות, להיחנק ברמיסה, להירצח במכונות ירייה, ללא דין, ללא טעם, ללא סיבה, ללא חטא, אפילו על פי ספר החטאים של הנאצים, אלא בעד חטא אחד בלבד, שילדים אלה הם ילדי יהודים. כי רק ליהודים אין טוען, לוחם".
הצנזורה הבריטית הקפידה להשמיט את כול תביעותיו של בן גוריון לעצמאות כפי שהוזכרו בנאום. כך, בין השאר, נמחק גם המשפט הבא: "כי אין ליהודים מעמד, סמל ממלכתי, אין צבא יהודי, אין עצמאות יהודית ואין מולדת בטוחה ופתוחה".
הוא קרא לשליטי האומות הנלחמות בהיטלר "לעמוד בפרץ לבל תתנו להשמיד עם כבול וכלוא, מחוסר מגן ונשק על בניו ובנותיו, על אנשיו ונשיו, על זקניו וילדיו". הוא קרא להם להחליף נתינים גרמניים החיים בארצות הנלחמות בהיטלר, ביהודים שיש ביכולתם עוד לצאת מציפורני הנאצים: "אל תסגרו בפניהם דלתות והוציאו בראש ובראשונה את ילדי ישראל, העוללים והיונקים אשר עדיין אינם יודעים אולי שהם יהודים ושבגלל חטא זה נגזרה עליהם כליה.
"פסלו את פקודות הקלון שהוצאתם פה שיהודי מארצות האויב אינו יכול לשוב למולדתו. כל עוד פקודה מחפירה זו קיימת, כל עוד שערי ארצנו סגורים לפליטי ישראל, גם ידיכם תהיינה עקובות מדם יהודי אשר יישפך בגיהינום הנאצי".
בנאום דרש בן גוריון מהבריטים לאפשר ליהודים להילחם בנאצים כצבא הנלחם להגנת עמו: "בגאון יישא כל יהודי את הטלאי הצהוב, ואם נזכה לפגוש את אחינו אלה מהגטאות הנאציים, נישא אותם על כפינו עם הטלאי הצהוב. הוא יהיה לנו לדגל הכבוד וציון תפארת של מעונים וקדושים. לא הנאצים, אתם עמי התרבות מקפחים את כבודנו כאשר אתם מקפחים את זכותנו כעם, כעם שווה זכויות, אתם מקפחים את זכותנו להילחם בהיטלר כיהודים".
בן גוריון עמד בנאום על תביעתו לצבא יהודי במסגרת עצמאית, ולא ככוח עזר כדוגמאת הבריגדה. גם התייחסותו לנושא זה צונזרה: "לא כבני ארץ ישראל בלבד, כיהודים באשר הם יהודים, כיהודי מרוקו ואלג'יר ותוניס, כיהודים בארצות אחרות, אשר אנו מאמינים שישתחררו עוד מעט, כיהודים בארצות נייטרליות, כיהודים באשר הם החופשיים להתנדב לצבא. אנו רוצים להילחם כצבא יהודי. כל היהודים שאינם חייבים חובת צבא לארץ אחרת, כל היהודים החופשיים לנפשם, אנו תובעים את זכותם האנושית, אנו תובעים את זכות כבודנו להצטרף לצבא יהודי תחת דגל יהודי, כבן ברית שווה בכל לאומות המאוחדות".
בנאום מאשים בן גוריון את מדינות המערב הנלחמות בהיטלר בכך שבמעשיהן הן נוטלות מהיהודים את הזכות הבסיסית לנקמה: "צערנו כצערכם, עלבוננו כעלבונכם, ואם מתעללים בנו כיהודים, אנו רוצים להשיב.
רק אתם עומדים בינינו ובין הזכות הזו. אנו דורשים מכם - כי דבר זה בידיכם - זה אינו תלוי בתליינים של היטלר, להסיר את האפליה אשר שמו עמי הדמוקרטיה נגד העם היהודי. הבו שוויון לעם היהודי - הבו לנו הזכות להילחם ולמות כיהודים. אל להפליה! וכל זמן שההפליה הזו תתקיים, לא נאמין בכנות של דבריכם על צדק וחירות ויושר".
בשיאו של הנאום מגיעה תביעה של בן גוריון לעצמאות בארץ ישראל. הפסקה כולה נמחקה על ידי הצנזור הבריטי: "ואנו תובעים לא רק את זכותנו להילחם כיהודים, אנו תובעים את הזכות שיש לכל עם בעולם, גדול וקטן, למולדת ועצמאות. מה שקרה לנו בפולין ומה שעוד חלילה עלול לקרות לנו, כל קרבנות החינם, כל הרבבות, מאות האלפים ואולי המיליונים של קורבנות החינם, הזקנים והיהודים, הם קורבנות ההפליה שקיימת ביחס לעם היהודי. הם קורבנות של אומה שאין לה מולדת ושאין לה עצמאות. ואנחנו תובעים מכם תיקון המעוות הזה: מעמד של שוויון לאומי, מולדת ועצמאות לעם היהודי".
את הנאום חתם בן גוריון: "נעשה את אשר ביכולתנו לנקום את נקמתכם ולא ניתן דמי לעצמנו עד שנגאל אתכם גם מהתופת הנאצי וגם מהגולה המנוונת, ונעלה אתכם, את כולכם, אלינו, לארצנו הנבנית והנגאלת".
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
