אחרי התאונה, משהו רע קרה לזוגיות שלנו
כיצד האימפולסיביות של ההרגלים הזוגיים עשויה לשבש ולפגוע בקשר הזוגי ומה ניתן לעשות כדי להשתחרר מההתניות הרגילות שלנו בקשר?
במהלך האירוע, למרות רגלה הפצועה, כל כולה הייתה עסוקה בלבקש שיעזרו לילדיה, שיוציאו אותם מהרכב ושיטפלו בהם. ההחלמה שלה ושל הילדים הייתה כואבת. הפצעים החלימו, אך צליעה קלה העידה שעדיין הדברים לא חזרו למסלולם. המפתיע הוא שאותה תאונת דרכים השפיעה גם על הקשר הזוגי, שכן לדברי האישה, הזוגיות נמצאת בדעיכה מאז.
הרגלים בזמן משבר
כל אחד מאיתנו מגיב אחרת למשברים. ישנם כאלה שבזמן קושי גדול יתקשחו ויסתגרו - זהו סוג של מנגנון התגוננות המעניק לאדם הרגשה שהוא יכול לסמוך עצמו, להסתדר בעצמו ואינו זקוק לעזרת אחרים; בעוד אחרים יכולים להגיב דווקא בקיצוניות ההפוכה, ולהצהיר קבל עם ועדה שהם זקוקים לסיוע מהותי.
בסיפור שלנו אותה בת זוג בחרה להיות בעמדה של עוזרת ותומכת, כשהיא מתעלמת מהקשיים האישיים שלה. בן הזוג שלה, שעזר אמנם ברמה הפיזית, התקשה לתמוך בה נפשית ולהיות לצידה. כך שלמרות הנוכחות המוגברת שלו, היא הרגישה שאין לה אפשרות לסמוך עליו - מסקנה שגרמה לה לאורך התקופה להסתגר ולהתרחק ממנו.
הריחוק לא נותר חד צדדי, שכן גם הוא, מצידו, מול התסכול וחוסר היכולת להגיע אליה, מצא את עצמו מתרחק, ומי כמונו יודע שבעיות שאינן נפתרות בזמן רק מחמירות עם הזמן - הווה אומר שאותו פער שנוצר רק גדל וגדל עד שלא היתה לזוג ברירה אלא להגיע לפגישת ייעוץ, פגישה שתכריע את עתיד הזוגיות המשותף.
לשבת על הגדר
ביקשתי מבן הזוג לאפשר לי לדבר עם זוגתו בפרטיות. שעה שהוא מחכה בפרוזדור, שאלתי אותה "האם את רוצה לתקן את הקשר?", ותשובתה הייתה "אני לא יודעת". תמהתי על כך אבל לא הרפיתי. שאלתי והמשכתי להתעקש כמה פעמים, כשהיא ממשיכה להתבצר בעמדתה, והתשובה הלא ברורה של "אני לא יודעת", חזרה שוב ושוב.
זימנתי את שיטת הנס ושאלתי אותה: "במידה וניתן היה להחזיר את הגלגל אחורה, האם היית רוצה לחזור לקשר שהיה ביניכם בעבר?", ולשמחתי התשובה הפעם הייתה חד משמעית: "כן, הייתי רוצה לעשות זאת". שמחתי על תגובתה והקשיתי מעט: "האם תסכימי להציע לבן הזוג שלך חברות? האם תרצי להתחיל את הקשר מחדש?". והיא השיבה "כן, אני רוצה".
אמרתי לה שכדי שנצליח בתהליך, עליה להעניק לבן זוגה הזדמנות אמתית, כמו גם לפעול באופן אקטיבי כדי שהדברים אכן ייעשו. בת הזוג התבוננה בי לרגע, לקחה נשימה עמוקה והסכימה להביא את המוכנות שלה ואת הרצון הטוב שלה לתהליך.
אנו יודעים כי בבחירה יש מרכיב של תנועה והתקדמות, בעוד התלבטות מייצרת סוג של תקיעות ומונעת השגה של מטרה. הדבר נכון גם בענייני זוגיות, כאשר בזוגיות הבחירה לא לדעת מאפשרת מצד אחד להמשיך בקשר עצמו, אך מצד שני מונעת את ההתקרבות הפיזית והרגשית. יוצא שיש כאן מעין עצם שתקועה בגרון, מצב של לא-להקיא-ולא-לבלוע. תפקידי כיועץ זוגי בתהליך הייעוץ, הוא ליצור תנועה מתמדת לעבר מטרה, כאשר המטרה המועדפת היא לבחור בקשר ובעיקר בחירה בתיקון שלו וביצירת תהליכי צמיחה.
לפעול בניגוד להרגל
בהמשך התהליך הזמנתי את בן הזוג להיכנס לחדר. הוא נראה מעט מבולבל והיה ניכר כי התהליך זר לו. "תתבונן על בת הזוג שלך", הוריתי לו והוספתי: "ותשאל אותה מה את רוצה לספר לי?". לצערי הדרך בה הוא שאל אותה לא מצאה חן בעיני. קולו היה מחוספס והטון היה ענייני ושכלי, דבר שמנע ממנה להיפתח אליו. זהו סוג של הרגל גברי - לדבר מהשכל בעוד בת הזוג זקוקה למענה רגשי. בתגובה, אימנתי אותו לדבר מתוך הבטן, מתוך עולמו הרגשי, על מנת שהשאלה תתקבל אצלה ותגרום לה להיפתח אליו בפועל. ניסינו שוב.
"מה את רוצה לספר לי?", שאל אותה בן הזוג. "אני רוצה להיות חברה שלך", ענתה. כדי לשבור את המנגנון של 'אני מסתדרת ולא צריכה אף אחד', ביקשתי ממנה לספר לו על החולשה שלה, על הבדידות שלה ועל הרצון שיתמוך בה, ואף ביקשתי משניהם לקום. בעודם עומדים ומתבוננים זה בזו, סיפרתי לו שבתוך אשתו החזקה מסתתרת ילדה קטנה שמחכה לעזרתו.
"האם תסכים לחבק אותה?", שאלתי, ובעודו מחבק את אשתו, ביקשתי שיעניק לה חיבוק אמיתי ולא מונוטוני כמו מכונה. שיחבקה כמו שהיה מחבק ועוטף ילדה קטנה (על משקל האמירה "ויחבק איש את אשתו כחבק אב את בתו"). תגובת בת הזוג הוכיחה כי היא היתה זקוקה לו כמקור תמיכה. היא התמסרה לחיבוק, שיצר ביניהם חיבור וקרבה גדולה.
לחדש את האמון
לאחר דקה או שתיים ביקשתי מהם לשבת. הם התבוננו זה בזו והכרזתי שאני הולך לעזור להם ואמרתי: "את תצטרכי ללמוד להביא את המקום החלש שלך לקשר, ואתה תצטרך להתחזק, להביא את הביטחון ואת העוצמה שלך כדי שבת הזוג שלך תוכל לסמוך עליך מחדש".
"היה ביניכם פער גדול מידי בתקופה האחרונה. תפקידי המקצועי הוא לצמצם אותו ובכך ליצור קרבה גדולה יותר ביניכם", המשכתי וקבעתי איתם פגישה נוספת. הזהרתי אותם שאנו רק בתחילת הדרך, ושיש עוד עבודה רבה לעשות לפני שנייצב את הקשר שלהם. אך הם לא נרתעו, להפך - בדרכם החוצה לוויתי אותם במבט סקרן שצד את החיוך והתקווה החדשה שנוצרה ביניהם.
לסיכום, במהלך המפגש הראשון התברר שהאישה זקוקה אף היא לחום, לתמיכה ולאהבה, מה שמכורח ההרגל לא היה ברור לשניים. ולכן, באמצעות תהליכים מתמשכים שיעברו שני בני הזוג, הם יוכלו לזהות אילו מההרגלים שלה הם הרגלים מקדמים, כאלה שמטיבים איתם, ואילו מההרגלים השגורים שלהם הם הרגלים שמעיבים על הזוגיות שלהם ויש לשנות או למתן אותם.
בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק
ד"ר כרמי אומרו – יועץ זוגי, מגשר ומנהל "מכון פתרונות"
לפנייה לכתב/ת 
