מיץ' אלבום: "אנחנו לא מבינים את הזמן"
ב"שומר הזמן" מספר מיץ' אלבום (מחבר רב-המכר "ימי שלישי עם מורי") על האדם שהמציא את השעון, ועל התגובה האכזרית של האל כלפיו. "אבות אבותינו הלא רחוקים חיו רק חמישים שנה. אנחנו חיים יותר, אך מרגישים כאילו הזמן אוזל לנו במהירות"
"אני מאמין שאם באמת נשתמש באינטלקט שלנו", אומר מיץ' אלבום, "הוא יוביל אותנו לעבר הרוחניות. מה שאנו מגלים כשאנחנו נהיים 'חכמים יותר', זה שכולנו מחוברים, וכולנו חלק מרוח אנושית מזהירה. אנחנו יכולים להגיע להישגים מדהימים אם נבין את זה. אבל אם לא נבין את זה, אנחנו עלולים לעשות לעצמנו נזקים עצומים".
- אוהבים לקרוא? היכנסו לפורום הספרים שלנו
הסופר מיץ' אלבום נולד בניו ג'רזי, אך את חייו הבוגרים מבלה במישיגן, בה הוא כותב כבר למעלה מ-30 שנים. את הקריירה שלו התחיל דווקא ככתב ספורט, אך מהר מאוד עבר לכתיבה יצירתית, ומאז שלח את ידו כמעט בכל סוג ז'אנר ספרותי שקיים: ספרות בדיונית, ספרי זיכרונות, ספרות עיונית, מחזאות, טורים בעיתונות ותסריטאות. הוא פרץ לתודעה העולמית עם ספרו "ימי שלישי עם מורי" ב-1997, המבוסס על מפגשיו עם הפרופסור האהוב שלו. ספר זה, כמו רבים אחרים שכתב, עוסק במוות, גאולה וידידות, ועלה ממנו ניחוח של ספר הדרכה להעצמה אישית. הספר עובד לסרט מצליח ב-1999 (בבימויו של מיק ג'ייקסון) מה שהעצים את הצלחתו, אולם אלבום מתנער מהר מאוד מהגדרות כמו "גורו" או "מדריך רוחני" , כשמדברים איתו על ההצלחה האדירה שלו.
אז מה הפך את מיץ' אלבום לאחד הכותבים המצליחים ביותר בעולם? כמעט כל ספריו, הבדיונים לצד הריאליסטיים, זכו לחיבוק חם מהקהל, מכרו עשרות מיליוני עותקים, עובדו לקולנוע ומיצבו את אלבום כגורו אמריקני מקומי. אך למרות שספריו השפיעו על אנשים רבים, הוא מסרב לחשוב על עצמו כ"סופר חשוב", כלשונו.
"כתבתי את 'ימי שלישי עם מורי' לא כדי להיות סופר של רב-מכר, או כספר הדרכה", הוא מספר, "אלא כדי לעזור לפרופסור המבוגר שלי לשלם את ההוצאות הרפואיות שלו. לא יותר מזה. אך כשראיתי מה נהיה מזה, הבנתי שאם אתה כבר כותב מהלב, כדאי שתכתוב מה שנראה לך חשוב".
חטא קדמון ועונש
לאחרונה ראה אור בעברית ספרו החדש, "שומר הזמן" (בתרגום כנרת היגינס-דוידי, הוצאת מטר) המתאר את האדם הראשון שמנה את השעות. ברומן זה אלבום מגולל סיפור על אב הזמן, שהמציא את השעון הראשון. ניסיון זה מעורר את חמתו של האל, שמעניש אותו בכוונה תחילה. ממקום עונשו, אב הזמן נאלץ להתמודד עם תחינותיהם של האנשים למשך זמן ארוך יותר. בני האדם, כך מתאר לנו אלבום, אינם מסתפקים במה שיש להם ורוצים עוד ועוד מהזמן, ובמקום לנצל אותו כראוי, הם ממקדים את עיקר האנרגיה שלהם ברדיפה חסרת תוחלת אחר הזמן, ובניסיונות להאריכו.
מה חשוב לך לומר לעולם דרך הספרים שלך?
"אני רוצה לכתוב, ולעולם לא להסתכל אחורנית ולהבין שכתבתי ספר בלי סיבה. התשוקה שלי היא לגרום לאנשים לחשוב, לבדר אותם, ולנטוע בהם תקווה. אם עשיתי את עבודתי נאמנה, הם יאבדו את עצמם בסיפור. תמיד אמרתי שיש לי רק מיומנות אחת, והיא לספר סיפור. בין אם לספר אותו מסביב לשולחן הארוחה, ברדיו או על גבי דפי ספר. אם אני יכול לשמור על העניין של הקהל - ממשפטי הפתיחה ועד הסיום - אז אני משוכנע שהצלחתי להעביר את מה שהסיפור שיקף לי מלכתחילה".
ומה הסיפור משקף?
"כשאני מתחיל לכתוב ספר, אני קודם כל בודק האם הנושאים הללו הם ייחודיים לחיי או שגם אחרים מתנסים בהם. הרעיון של גן העדן וכמה שווים החיים של כל אדם צץ במוחי, אבל הנחתי שהוא צץ גם במוחם של אחרים. לכן כשכתבתי את 'חמשת האנשים שתפגוש בגן עדן', לדוגמא, הרעיון של אם וילדה ומערכת היחסים ביניהם, וכיצד היא אינה מסתיימת גם לאחר המוות, עניין אותי, כי הנחתי שהוא מעניין גם אחרים. ככה אני ניגש לדברים".
לאחר ההצלחה של הספר "ימי שלישי עם מורי", אלבום פנה דווקא למחוזות ספרותיים אחרים, שונים מאוד מהסגנון של רב-המכר שעשה אותו. אך יחד עם זאת, נדמה כל ספריו משקפים את אותה תפיסת עולם: מחקר בלתי פוסק על איך אנשים מתנהלים אל מול הדברים, הכביכול מובנים מאליהם.
מה הביא אותך לכתוב את "שומר הזמן"?
"ההזדקנות. כשהייתי עד להוריי שנהיו חולים ושבריריים וחלשים, הרעיון שהזמן שלי גם כן מוגבל - הפך למציאות. אנחנו מבלים זמן רב כל כך מחיינו בניסיון להיות יעילים כך שיהיה לנו 'עוד זמן', אבל פתאום הבנתי שאף אחד מאיתנו לא באמת מרוצה או מתנהל בשלווה עם הזמן שיש לו. חשבתי לכתוב על היחסים שלנו עם השעון המתקתק, והנחתי שזה יהיה סיפור טוב".
לצד האלמנטים הקמאיים שניתן לדלות מהמעשייה שכתב אלבום, הנוכחות של המציאות העכשווית נוכחת מאוד בטקסט - מציאות מהירה, מספיקנית, תחרותית. על כך הוא מספר: "הרעיון שהיה לי מלכתחילה הוא גם המסר, ומסביבו בניתי סיפור קסום ומהנה ככל שיכולתי. ב'שומר הזמן' יש קטע שמסביר מדוע אלוהים מגביל את ימינו. התשובה היא: כדי להפוך כל אחד מהם ליקר ערך".
אז אתה בעצם מזכיר לקוראים שלך להעריך כל רגע בחיים?
"אני רוצה לגרום להם לזכור שהיתה תקופה שבה לאדם לא היה שעון, ובכל זאת הוא חי. לא נולדנו על מנת למנות את הימים - אנחנו המצאנו את זה. ברגע שאנשים יפתחו לרעיון שלא מוכרחים להעמיס על עצמנו יתר על המידה את כל היעילות, הקצב, המהירות והאינפורמציה, אז הם יוכלו להסתכל על מדידת הזמן מחדש, גם ככלי מסוכן. אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו שעד ההיסטוריה הקרובה האדם לא חי מעבר לגיל חמישים. כעת אנו מצפים לחיות עד גיל שמונים, אבל עדיין, חיים את חיינו כאילו הם קצרים וכאילו הזמן אוזל לנו במהרה. אבל איך זה יכול להיות כשתוחלת החיים כפולה מזו של אבותינו הלא כל כך קדומים? התשובה נמצאת לא בערך האמפירי של הזמן, אלא בתפישה שלנו אותו".
לצד כתיבתך הענפה, אתה ידוע מאוד בפעילות הצדקה שלך.
"הפרופסור שלי, מורי שוורץ, הוא האחראי לכך. הוא שאל אותי במהלך ביקוריו מה עשיתי כדי לעזור לארגוני צדקה בקהילה שלי, ואני אמרתי לו: 'אני כותב צ'קים'. הוא השיב, 'כולם יכולים לכתוב צ'קים. לך ניתן קול. במה. אתה צריך להשתמש בה לטובה'. כיום אני מפקח על שש קרנות צדקה בדטרויט, רובן עבור חסרי בית ועניים.
בנוסף עזרתי להקים מרכז רפואי אקסקלוסיבי לילדים חסרי בית, ואני מפעיל בית-יתומים בהאיטי, לשם הגעתי בעקבות פעילות הצדקה שלי לאחר רעידת האדמה שהתרחשה ב-2010".
הפעילות של אלבום בבית היתומים עתידה להוות את הבסיס לפרויקט הבא שלו: ספר זיכרונות שיתאר את החוויות של הקמת מבני העזרה וההתנהלות השוטפת בהאיטי שלאחר האסון, לצד סיפורים מקומיים ששמע. בנוסף, הוא כותב כעת רומן שיפורסם בארצות הברית בסוף השנה, רומן קסום, לדבריו, על שיחת הטלפון הראשונה מגן העדן.
למרות ההצלחה שלך, הביקורת הספרותית מסרבת לזהות את הספרים שלך עם תו תקן של איכות.
"אני באמת לא קורא ביקורות על יצירותיי או על יצירות של אחרים. אני אוהב להמציא דברים בראש שלי. עבורי, כל קורא הוא מבקר בעל חשיבות זהה. מעולם לא כתבתי עבור מבקרים רשמיים, לכאורה, ואני לא באמת יודע איך לעשות את זה. כל זמן שאני מתקשר עם הקוראים שלי, אני עושה - לפי דעתי - בדיוק את מה שסופר צריך לעשות".
