"אדום אדום", כואב כואב

לקראת הדיון בבג"ץ בפרשת "אדום-אדום" חזרתי לצפות בתמונות שצילם שם העיתונאי ופעיל "אנונימוס" רונן בר, ושקמצוץ מהן התפרסם בכלבוטק. הצפיה בחלקן היתה מיותרת. הן חקוקות עמוק בזיכרון שלי, ופלאש-בקים מהן חוזרים וצצים בין אם ארצה ובין אם לאו.

לעדכונים נוספים - כנסו לעמוד הפייסבוק של ynet 

כך למשל, תמונות העגל שמנסה באופן נואש לדדות על ברכיו בעת שהעובדים מחשמלים אותו שוב ושוב, ושלבסוף נגרר על רצפת הבטון באמצעות מלגזה, כדי שישחטו אותו בעמדת פריקת המשאיות. מחריד אותי שדברים דומים עדיין קורים, כנראה, ב"בקר-תנובה" ובמשחטות אחרות.

תנובה מסרה רשמית שהיא ממשיכה לגרור עגלים שאינם מסוגלים לעמוד על רגליהם, כדי לשחוט אותם מחוץ לאזור המכלאות. מעמדת השירותים הווטרינרים משתמע, שגם עליהם מקובלת גרירת עגלים שאינם מסוגלים ללכת בעצמם.

ארבעה חודשים חלפו מאז החשיפה בכלבוטק, והשופטים מיקדו את הדיון בפרשה בשאלת האחריות למעשים. הם ביקשו תשובות לגבי הגשת כתבי-אישום בפרשה, והשאירו את תיק העתירה פתוח על שולחנם,

כדי שהפרקליטות תעדכן אותם בתוך חודש בעניין זה.

בינתיים, מי שהוטלה עליהם אחריות למעשיהם היו שני עובדי קבלן זוטרים, שסולקו מעבודתם, ומנהל בית-המטבחיים. אותו מנהל שאמר למצלמות שגם אם ייחשפו תמונות של התעללות בבעלי-חיים מבית-המטבחיים, המותג לא ייפגע כי לציבור יש זיכרון קצר.

הווטרינרים שאחראים לפיקוח בבית-המטבחיים זומנו לשימוע בשירותים הווטרינרים, וטענו בו שהם ראויים דווקא לשבח ולא לגנאי. מנהל השירותים הווטרינרים מצא דווקא שהם מעלו בתפקידם - אבל בחר שלא לנקוט נגדם בשלב זה צעד כלשהו.

אחד מנימוקיו היה שלשירותים הווטרינרים עצמם לא היו הוראות מפורטות בכתב בדבר מניעת צער בעלי-חיים בבתי-מטבחיים, ועדיין אין כאלו. נהלים כאלו דווקא היו קיימים במקום - הם נכתבו בידי תנובה אך לא יושמו, ובחלקם אינם מיושמים, כנראה, עד היום.

אבל אולי ההיגיון של מנהל השירותים הווטרינרים הוא היגיון של "טול קיסם מבין שיניך - טול קורה מבין עיניך": הרי הוא ועובדיו נושאים גם הם באחריות כבדה לפיקוח הכושל שלא מנע את מעשי הזוועה.

לא חסרים אחראים למעשי הזוועה. תנובה היא זו שציידה את עובדיה במלגזה, בשוקרים, במקלות ובצינורות פלסטיק. מנהליה הזוטרים הם שהדריכו את העובדים לגרור כבשים ברגליהם, להכותם ולתפוס עגלים בארובת העין.

משלמי המחיר: עובדי קבלן

"תנובה" היא גוף כלכלי מופשט, אבל יש לה מנהלים, בעלים, פרזנטורים... בתגובותיה עד כה תנובה "הוקיעה" את המעשים, כפי שמוקיעים את מעשיו של אדם אחר. היא גבתה מחיר משני עובדי קבלן, והטילה את מחיר האחריות הניהולית הרחק-הרחק מהדרג הניהולי של מטה החברה. עד כה לא ראינו נטילת אחריות מצד תנובה. לא ראינו פעולה מתקנת.

בנוסף לאחריותה לזוועות ההתעללות ב"אדום-אדום", תנובה ממשיכה להיות אחד הגופים האכזריים ביותר בישראל, שאחראית למסעות מוות של רבבות עגלים מאוסטרליה לישראל ולהחזקה של מיליוני תרנגולות בכלובי סוללה צרים וחשופים.

עגל שלא מצליח לעמוד מחושמל. באדיבות אנונימוס מתחקיר כלבוטק

תנובה אחראית, אבל תנובה גדלה בבית ישראלי. תנובה מוציאה מדי שנה עשרות מיליוני שקלים כדי להשפיע על הרגלי האכילה של ישראלים - אבל בסופו של דבר ההחלטה מה לאכול היא של כל אחת ואחד מאתנו.

אנחנו יכולים לשלם לתנובה כדי שתייבא עגלים מאוסטרליה ומרומניה במסעות ארוכים ומיוסרים

בספינות צפופות. אנחנו יכולים לשלם לתנובה כדי שתשכור עובדי קבלן להוביל עגלים וכבשים לשחיטה, ותשלשל את הרווחים מעסקי הדמים האלו לכיסה של קרן אייפקס.

במקום זאת, אנחנו יכולים לחגוג על חומוס-פול, קוסקוס, פלאפל ומג'דרה; לעשות על האש מקבילות-בשר מן הצומח ושיפודי טופו וירקות ולקנח בבקלוות ובסלט מפירות העונה. האם בבית הישראלי שלנו לוקחים אחריות ומפיקים לקחים מפרשת "אדום-אדום"? התשובה תתברר בשבוע הבא, בארוחות יום העצמאות.

• הכותב עו"ד יוסי וולפסון הוא רכז תחום בעלי-חיים במשקים ב"תנו לחיות לחיות".
• לפרטים נוספים, היכנסו לאתר המחאה נגד תנובה .