"אני היחיד שאיבד שני הורים בקרב"
חיליק וציפורה רוזנפלד היו בין עשרות הלוחמים היהודים שנרצחו בטבח בכפר עציון יממה לפני הכרזת המדינה. בנם יוסי נשלח לאימוץ וגדל להיות אל"מ בצה"ל. אבל הגורל היכה שוב: בתו, גם היא ציפורה, נהרגה בתאונה כשהייתה בדיוק בגיל של סבתה: "חשבתי שבגלל הוריי יש לי פטור מאסונות עתידיים"
הטבח בכפר עציון התרחש יממה לפני הכרזת המדינה, אחרי שלוחמי הקיבוץ נכנעו לחיילי הלגיון הערבי בתום מתקפה קשה. עשרות הלוחמים שכונסו מול מבנה בית הספר של המנזר הגרמני נורו למוות באחד מרגעיה הקשים של מלחמת העצמאות. בין עשרות הילדים שנותרו יתומים בעקבות הטבח היה גם יוסי רון, אז בן שנה וחצי, אלא שבשונה מהשאר - שנותרו ללא אב - רון איבד הן אביו חיליק והן את אמו ציפורה.
יום הזיכרון ב-ynet
התאומים מכירים את אבא רק מסיפורים
'עמנואל, יש דברים נסתרים'. שיר לחלל בלי הפנים
החלל הראשון: "במאה שערים גאים בו עד היום"
לאורך רוב ילדותו חשב גם רון שהוא יתום מאב בלבד. הוא גר בתל אביב עם אמו המאמצת חביבה ונדר, ועד גיל 10 היה משוכנע שהיא אמו הביולוגית. "גרנו בתל אביב, ויום אחד שאל אותי מישהו שהכרתי אם אני יודע שאני מאומץ", הוא מספר. "חזרתי הביתה ושאלתי את חביבה, והיא ענתה לי שזה נכון. גם אמי נהרגה בקרב. עד אותו רגע לא היה לי מושג. היא לא שיקרה, אלא פשוט לא סיפרה".
כמדי שנה, ביום שני יעלה רון לקבריהם של הוריו בהר הרצל כדי להתייחד עם זכרם, אף שלמעשה אין לו כל זיכרון מהגיל הזה: "אין לי זיכרונות, יש לי סיפור. אני היחיד שאני מכיר שאיבד את שני הוריו במערכות ישראל". במשרד הביטחון אמרו שלא ידוע על עוד יתום צה"ל ששני הוריו נפלו בקרבות.
רון (66), סמנכ"ל חברת הייטק ותושב אלקנה, נשוי לאסתר ואב לחמישה ילדים. ב-1997, בערב פסח, ניחתה עליו מכה נוספת: בתו, שנקראה על שם אמו המנוחה, נהרגה בתאונת דרכים. כמו סבתה, גם היא הייתה בת 20 במותה. "אותו השם, אותו הגיל", הוא מהרהר.
משפחה שנולדה במחנה עבודה
חיליק וציפורה רוזנפלד הכירו במחנה עבודה בשואה והתחתנו בצ'נסטוחובה בפולין שלושה שבועות בלבד אחרי השחרור, עוד בטרם מלאו לה 17. באפריל 1946, כשהיא כבר בהריון, עלתה ציפורה לישראל כמדריכת ילדים בעוד חיליק נאלץ להישאר בגרמניה. במאי היא הגיעה לקיבוץ כפר עציון, שם נולד רון. "אבא עלה על אוניית מעפילים ונכלא בקפריסין", הוא מספר. "הוא פגש אותנו לראשונה כשהייתי בן שבעה חודשים".
מאז פרוץ המלחמה אחרי ההצבעה באו"ם ב-29 בנובמבר 1947 הלך מצבו של הקיבוץ והחמיר. כשהחליטו לפנות את הנשים והילדים התעקשה ציפורה להישאר בקיבוץ ולהילחם. רון נשלח מהקיבוץ עם המטפלת ציפורה ביליג. "נתראה בקרוב בחדר האוכל אם אני אחיה", כתבה לה האם.
אחרי מותם של הוריו, עד גיל שנתיים וחצי, נשאר רון בחזקתה של ביליג, שהבטיחה להוריו שתשמור עליו במקרה של אסון. אלא שהקיבוץ החליט להעביר אותו לחביבה, שהייתה אלמנה וללא ילדים.
אין פטור מאסונות עתידיים
רון למד בטכניון ושירת כמהנדס אלקטרוניקה בחיל האוויר. הוא בחר בקריירה צבאית והשתחרר בדרגת אלוף משנה: "כשהתגייסתי לא היה כזה סיפור להיות יתום צה"ל. התייחסו אלי רגיל. אבל אני חושב שזה השתנה אחרי מלחמת יום הכיפורים. לא הסתובבתי עם תחושה שכל עולמי נמחק אלא שההורים שלי היו גיבורים. לא הייתה לי שום דרישה מהצבא. הייתי כמו כולם".
בגיל 23 נישא רון לאסתר ונולדו להם שלושה בנים ושלוש בנות, וכיום נותרו רק שתיים מהן בחיים. "בתי נהרגה בדרך חזרה מבעלה לעתיד", הוא מספר. "חשבתי שאם עברתי אסון כבד, אני פטור מאסונות עתידיים. היום אני יודע שהכול יכול לקרות. זה מוזר,
כי אף פעם לא ראיתי את עצמי חלק ממשפחת השכול במובן היום-יומי. כילד לא בכיתי על הוריי. חינכו אותי שלא בוכים. זה השתחרר אצלי רק אחרי שהבת שלי נהרגה. במורשת שאשאיר אחריי מותר לבכות".
לאורך השנים ניסית ללמוד על ההורים שלך?
"יש הרבה אנשים שהסיפור של ההורים שלי צרב אותם. אבל כשנתקלתי בחברים שלהם שהיו מרעיפים עליהם שבחים, הייתי אומר תודה וממשיך הלאה. לא ניסיתי לברר עוד פרטים. הסתכלתי קדימה. המטרה שלי הייתה לבנות את המשפחה שלי. אולי חששתי שאם אתעסק בעבר זה יעצור אותי".
אין בך תחושות של כעס או תסכול?
"בנו כאן מדינה, והכול היה קדוש למען הקמתה. במכתבים אבי כתב 'שילמנו בקורבנות רבים ועוד נמשיך לשלם בשביל עצמאותנו'. הרוח הייתה אחרת, ואני מזדהה עם זה לגמרי. אני לא מבקר את אימא שלי על ההחלטות שלה. אני רק יכול להעריך אותה על זה ולהרגיש צער שלא זכיתי להכיר אותה. לפי מה שסיפרו, היא הייתה גיבורה אמיתית. שילוב של אישה יפה ובלונדינית עם עיניים כחולות וחוש טבעי לכלי נשק".
לפנייה לכתב/ת 
