הגנב הראשון בישראל / השבוע לפני - עצמאות
מה הוא גנב, על מה הוגשה התביעה האזרחית הראשונה, מה קנתה הלקוחה הראשונה בדואר ישראל ומי הראשונים ששבתו במדינה שזה עתה נולדה? וגם: הבועה התל-אביבית ב-48' והוראות החניה - 15 מטר בין מכוניות. ספיישל השבוע לפני
בה' באייר תש"ח הכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל וכל הסמכויות הועברו למועצת המדינה הזמנית. לא עבר זמן רב וכבר נתפס הגנב הראשון במדינה. "שטן הפשע", נכתב אז ב"ידיעות אחרונות", "אינו מתחשב בנשגבות דוגמת הכרזת מדינה. לכן לא ינום ולא יישן שומר ישראל". היומנאי התורן בתחנת המשטרה המרכזית בתל אביב סגר בשמחה את יומן ממשלת המנדט ופתח יומן חדש. בתואר הגנב הראשון זכה אדם שנתפס גונב ספרים.
- השבוע לפני
- לכל הכתבות
סכסוכים אזרחיים היו מאז ומעולם, וכעת נדרש להם בית המשפט של מדינת ישראל. את התביעה הראשונה הגיש יצחק לנדאו, פועל ב"סולל בונה". התובע ביקש לחייב את שכנתו בהחזרת שלוש לירות עודף מגמילות חסד שנתן לה ב-1942.
אבל אז התעוררה בעיה - כיצד לסמן את התיק המשפטי? מזכיר בית המשפט והקופאי הגיעו להחלטה כי התיקים במשפטיים אזרחיים יסומנו באות א' ולידם המספר הסידורי ואילו התיקים הפליליים יסומנו באות ב'. התביעה של לנדאו סומנה א'1.
עדכונים נוספים בעמוד הפייסבוק של ynet
מערכת המשפט במדינה הצעירה המשיכה לדון גם בתיקים שנפתחו בימי המנדט הבריטי. פסק הדין הראשון ניתן בבית המשפט המחוזי העברי בתל אביב על-ידי השופט מקס קנטרוביץ', לימים מרדכי קנת, בקשר לסכסוך בין שני בתי חרושת לסוכריות נגד שיעול. חברה אמריקנית דרשה להפסיק את ייצור הסוכריות בישראל והשופט קבע כי אינו מוצא סיבות מספיקות למתן צו מניעה נגד היצור בארץ.
ואיך הגיעו השוטרים לזירת הפשע? מפכ"ל המשטרה הראשון של מדינת ישראל, רב-ניצב יחזקאל סהר (סחרוב), נשאל אם תהיה משטרת פרשים. הוא השיב כי היה מעדיף ג'יפ "שבו אוכל לשלוח ארבעה שוטרים בבת אחת". החזקת סוס, הסביר סהר, יקרה מאוד והיא עולה למשלם המסים 13 לירות בחודש.
מנקרים ושובתים
בבוקר יום ראשון שלאחר סוף השבוע הראשון של מדינת ישראל, נפתח סניף הדואר העברי בשעה 8:00. אבל היו זריזים שרצו להיות הלקוח הראשון והגיעו לסניף בתל אביב כבר ב-6:00 בבוקר. אישה שקנתה שתי סדרות בולים באשנב זכתה לכבוד. כשיצאה מהסניף התנפלו עליה סקרנים שכל אחד מהם רצה לראות את הבול העברי הראשון עם החותמת המיוחדת לרגל פתיחת הדואר העברי. היו כאלה שניסו גם למשש את הבול בידיים. לאישה נמאס והיא צעקה "חבר'ה, בלי ידיים".
מהר מאוד הגיעה גם השביתה הראשונה במדינת ישראל. היו אלו מנקרי הבשר (הפועלים להכשרתו), שדרשו העלאה של כ-50% בשכרם. "מעניין שנגד אטליזי טריפה אין שום תלונה", כתב אז ש' סבירם ב"ידיעות אחרונות". "שם מספקים בשר לכל דכפין. מה שאין כך באטליזם המוכרים בשר כשר בהשגחת הרבנות. גם שם יש די בשר במקררים ועל הווים, אולם אין הוא מנוקר כדין, לכן אי אפשר למכרו לציבור החרדי".
המנקרים קיבלו עד הקמת המדינה 18 מיל (אלפית הלירה הארץ ישראלית) מכל קילו, והם דרשו להעלות את שכרם ל-27 מיל לקילו. מוסדות המדינה מצאו שהדרישה מופרזת, והסבירו כי בימים שבהם מחירי הבשר גבוהים בלאו הכי, אי אפשר לגרום להתייקרות נוספת.
מי שעוד זכו לימי חופש הם פקידי מס ההכנסה. בניגוד לכל המשרדים האחרים, שהמשיכו בעבודתם הסדירה לפי הדרכת ממשלת ישראל, למחלקת מס ההכנסה ניתנה הודעה לסגור את המשרדים לחלוטין. ההוראה לא הייתה קשורה בנטייה להחליף את מנגנון הפקידות, אלא כדי לכונן שיטת מס אחרת, הן מבחינת גובה המס והן מבחינת דרכי הגבייה.
במושבה בנימינה היה סיפור מהסרטים. באותה תקופה פעלו ביישוב שני בתי קולנוע. כשהבחין הבעלים של אחד מהם כי אין בולים של המועצה המקומית על הכרטיסים לסרטים של המתחרה, ויתר גם הוא על הבולים של מס השעשועים. אבל כשהגיע מתל אביב באוטובוס עם סרט חדש - החרימו שליחי המועצה את הסרט. בעל הקולנוע טען כי אין בסמכותם להחרים סרטים בלי פסק דין של בית המשפט. כשסירבו להחזיר לו את הסרט, הוא לקח את קופת המועצה והלך לביתו.
חיילות צה"ל לקחו בשבי טייס מצרי
מיד עם הקמת המדינה התפרסמו ב"ידיעות אחרונות" מודעות הקוראות לאזרחים להתגייס לשירות הצבא. לצד אותן מודעות התפרסמו גם קריאות לחתום על המלווה הלאומי.
ברחבי המדינה התנהלו קרבות בין הצבא היהודי לצבאות ערב. כותרות העיתונים של הימים הראשונים במדינה החדשה בישרו על הישגי הצבא, לצד הדיווחים על נפגעים. העורף היה אף הוא תחת מתקפה - גם מהאוויר.
ביום שני, 17 במאי 1948, הופעלה האזעקה בתל אביב חמש פעמים כשאווירוני "ספיטפייר" בריטיים - שאותם הטיסו טייסים מצרים - הטילו פצצות קטנות על העיר. באחת ההפצצות נפגע בניין המשמש כקופת חולים. עוד נפגעו בית כנסת ובית חולים, שעליו היה סימן מגן-דוד אדום.
למחרת, חיילות עבריות מחיל העזר לנשים לקחו בשבי טייס מצרי שמטוסו הופל בשעת בוקר כשהפציץ את תל אביב. המטוס עצמו הופל על-ידי כוחות המגן ונפל בקרבת נס ציונה.
הטייס שנלקח בשבי היה בן 22. בבדיקת המטוס שהופל נמצא שהצבע עליו טרי, וכשקולף הצבע התגלה דגל בריטי. במטוס נמצאו ארבע מכונות ירייה וכן שני תותחים. כ-20 מטרים מהמטוס התגלתה פצצת תבערה, שלא התפוצצה. כל הסימנים במטוס היו באנגלית.
מי שמדליק את האור - בוגד
למרות ההפצצות על תל אביב, החיים בעיר התנהלו כרגיל בשעות היום. בתי הקפה ובתי הקולנוע נשארו פתוחים, תנועת האוטובוסים התנהלה כסדרה וכך גם המוניות. ב"ידיעות אחרונות" תיאר את החיים אז ש. בן-אריה: "זוגות צעירים אינם מוותרים על כוס קוקטייל באולמי הריקודים, כי הבחור מהחזית, שנזדמן ליום או יומיים חופש, ממהר לבית חברה ומזמין אותה והיא נהנית. אזעקות? אין דבר. קול הצופר מתערב במנגינת הטנגו - אין זה מפריע".
"לא! האויב לא יפחידנו ואין כל סימן לבהלה", כתב בן-אריה. "אך יחד עם זאת יש למלא אחרי פקודות הנהלת ההתגוננות הפאסיבית ופירושו של דבר: למלא את ההוראות במלואן. האפילה היא החוק. האפילה היא מגן לחייך ולחיי העיר ובייחוד היא מקשה על האויב. על האזרח לזכור זאת, בל יחכה לכל המפקח. האור בזמן האיפול הוא כבגידה. כן, ללא כל הגזמה. האור הוא מעיר ו'קל רגל'. הוא רץ מרחקים למופת וכשטייס האויב טועה בדרך זקוק הוא מאוד לזיק האור, אז האור הופך למורה דרך - עוזר לאויב.
בן-אריה פנה גם לקוראים הצעירים שלא תפסו מחסה. "ולילדינו היקרים: אל תביטו בטייסי האויב ואל תעמדו על המדרכות", הוא כתב. "הוא יורה ממכונות ירייה, כי הוא אינו חס על חייכם. והרי כולכם רוצים להיות לוחמים ולשרת את המולדת. וטוב תעשו כשתרדו למקלטים".
כשהיה מקום לחנות
עוד הרבה לפני שהוקמו פיקוד העורף והמשרד להגנת העורף פורסמו הנחיות לאזרחים כיצד לנהוג בזמן אזעקה. "בהישמע אות האזעקה היכנס מיד למחסה. אל תישאר ברחוב או על גזוזטראות או גגות ואל תתקרב לפתחים. בעמדך במקום גלוי לעין הינך עלול להיפגע לא רק על-ידי רסיסי הפצצות כי אם גם על-ידי כדורי מכונת ירייה. אל תצא מן המחסה כל עוד לא שמעת אות ארגעה. הגן על שמשות ביתך על-ידי הדבקתם בבד והצלת את עצמך מפגיעה בגוף ואת רכושך מהרס". עוד נדרשו האזרחים לשמור על אפילה מלאה בלילות.
גם הנהגים קיבלו הוראות התנהגות. הם התבקשו לדאוג לאיפול כל אורות הרכב. בזמן אזעקה -
לעצור את הרכב בצדו הימני של הכביש סמוך למדרכה או ברחוב צדדי, כדי לא להפריע לתנועת כלי הרכב של שירותי הביטחון וההתגוננות. "כל מכונית שתהווה מכשול לתנועה תסולק בכוח מבלי לשים לב לנזקים העלולים להיגרם לה", נכתב בהוראות.
הנהג התבקש שלא להישאר ברכב בזמן האזעקה, ולתפוס מחסה. בנוסף הומלץ שלא לנסוע בלילות ללא צורך. בלילות התבקשו הנהגים לחנות את המכונית סמוך לבית, באופן שיישאר בינה ובין מכוניות אחרות רווח של 15 מטרים לפחות. אחרי 65 שנה, יהיו רבים שישמחו גם ל-15 סנטימטרים.
לפנייה לכתב/ת 
