הבן נדרס, עורך הדין התרשל והזכויות נרמסו

מכונית דרסה את בנה הקטן של ס'. התאונה המחרידה התרחשה אל מול עיניה. ס' רצה בכל כוחותיה אל הילד, הרימה אותו אל זרועותיה וחיבקה אותו. ההכרה כי הילד כבר לא בין החיים הכתה בס' כמו ברק והיא איבדה את ההכרה.

• כתבות נוספות, בעמוד הפייסבוק של ynet 
• באוצר טוענים: השבנו 350 מיליון שקל למבוטחים
• איחרת לדווח לביטוח מסיבה מוצדקת? שלם קנס
  

בעקבות התאונה המחרידה, התפתחה אצל ס' פסיכוזה. היא איבדה את המציאות. מצבה הנפשי היה קשה מנשוא. מאוחר יותר היא הוכרזה פסולת דין. בעלה מונה אפוטרופוס עליה.

תפנית בלתי מובנת: העו"ד התפשר

משפט הפיצויים נגד הנהג הדורס וחברת הביטוח שלו, המגן מקבוצת מגדל, התקיים בבית משפט השלום בנצרת. בית המשפט מינה כמומחה מטעמו את הפסיכיאטר פרופסור אפרים בנטל.

המומחה קבע כי ס' תסבול עד סוף חייה מנכות נפשית תפקודית בשיעור 80 אחוז. שיעור הנכות יחד עם הנתונים האישיים, היו אמורים לתת לבית המשפט כלים לפסוק לס' פיצויים ראויים שיאפשרו לה חיים בכבוד עד סוף ימיה. על פי ניסיון מצטבר בפסיקה, סכום הפיצויים בפגיעה מסוג זה נע בין שלושה מליון שקל לחמישה מיליון שקל ויותר.

אולם במשפט של ס' ארעה תפנית בלתי מובנת, בלשון המעטה. 3 שבועות לפני היום שנקבע לדיון בתיק, נפגשו, בדרך מקרה, במסדרון בית משפט השלום בנצרת, עורך דינה של ס' ועורך דינה של המגן. השניים שוחחו ביניהם וסיכמו לקחת את תיקה של ס' מהמזכירות ולהכנס עמו אל לשכת השופט סוהיל יוסף.

בלשכתו של השופט ניהלו השלושה "דיון לא פורמלי". בסופו של הדיון הוכתב לפרוטוקול הסכם פשרה וקיבל במקום תוקף של פסק דין. על פי הסכם הפשרה ס' ויתרה על כל זכויותיה תמורת נזיד עדשים, 360 אלף שקל.

דבר הסכם הפשרה לא נודע לס'. גם לא לבעלה. 4 חודשים לאחר מכן, בבדיקה שערך במזכירות בית המשפט, נדהם הבעל לגלות כי התיק כבר סגור. הבעל פנה לשופט יוסף. זה סירב, בנימוקים פורמליים, לבטל את הסכם הפשרה. הבעל הגיש תביעה לביטול הפשרה בבית משפט השלום בטבריה. לתביעה זו צירף כנתבע את עורך הדין.

התיק חוזר לשופטת מטבריה

השופטת רים נדאף שמעה עדויות ופסקה בחוכמה כי יש לבטל את הסכם הפשרה משום שעורך הדין לא קיבל את הסכמתה החופשית והרצונית של ס' לפשרה. לכן הסכם הפשרה נגוע ב"טעות מהותית אשר יורדת לשורש העניין".

אלא שחברת המגן לא ויתרה על ההזדמנות שהתגלגלה לידיה והעשירה אותה בכמה מיליוני שקלים על גבה של האם האומללה. המגן הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת. השופטים זיאד הווארי, אברהם אברהם ובנימין ארבל נתלו גם הם בעניין פורמלי: בייפוי הכוח הסטנדרטי שהחזיק עורך הדין, קיים סעיף המסמיך אותו להתפשר לפי שיקול דעתו. לאור זאת, סירבו שלושת השופטים לבטל את הסכם הפשרה. הם פטרו את המגן מכל חבות נוספת, אולם הורו להחזיר את התיק לבית משפט השלום בטבריה כדי שידון בטענת הרשלנות כנגד עורך הדין.

התיק הונח שוב על שולחנה של השופטת נדאף מטבריה. לקוח הפונה לעורך דין, מזכירה השופטת בפסק דינה, סומך על עורך הדין כי יילחם עבורו בנאמנות וכי יגן על זכויותיו במיטב כשרונו ויכולתו. אין ספק כי גיבוש הצעת פשרה היא חלק מהותי מאוד ואולי המהותי ביותר, במסגרת הטיפול שנותן עורך דין ללקוחו. לכן עורך דין המתפשר ללא ידיעת הלקוח, פוגע ביחסי נאמנות אלה. על אחת כמה וכמה כאשר הלקוח נמצא במצב נפשי רעוע. "התרשמותי היא כי עורך הדין במקרה זה נחפז לסגור את התיק, ככל הנראה מהטעם שהלווה לס' ובעלה כספים על חשבון הפיצויים שייפסקו לס', וחפץ היה לקבלם בחזרה".

לסיכום, קובעת השופטת, עורך הדין התרשל כאשר לא קיבל את הסכמתה המפורשת של ס' להצעת הפשרה.

פסק דין שגוזר עוני

כעת השופטת עוברת לדון בגובה הנזק שגרם עורך הדין הרשלן לס'. לשופטת לא היה ספק כי סכום הפיצויים שנקבע בהסכם הפשרה אינו פרופורציונלי לנזק הנפשי ולנכות הפסיכיאטרית שנקבעה לס'. מדובר ב"פער הזועק לשמיים", כלשון השופטת. אולם, תוהה השופטת, מי יודע אם אלמלא הסכם הפשרה תוצאות המשפט היו משתנות מהותית? מי חכם וידע אם המומחה היה עומד איתן בחקירתו הנגדית? מי יוכל לנבא אם ס' הייתה מצליחה להוכיח הפסדי שכר לעתיד? את כל אלה מסכמת השופטת לעולם לא נדע.

לכן, מחליטה השופטת, הדרך הנכונה להעריך את נזקיה של ס' היא בשיטת האצבע, או בלשון נקייה יותר "על דרך האומדנה". הסכום הנכון בו יש לפצות את ס', לפי גישת השופטת, הוא 150 אלף שקל. על סכום זה הוסיפה השופטת שכר טרחה לעורך דינה החדש בשיעור 20%.

לסיכום, מה היה לנו בסיפור הזה? אישה מוכת גורל, מעשה ידי שטן, אשר שוּלחה לביתה עם סכום שגוזר עליה עוני מתמיד. עורך דין רשלן שדאג לאינטרסים של עצמו במקום לפעול לטובת הלקוחה שלו.

חברת ביטוח שניצלה עורך דין רשלן כדי להתעשר על חשבון טרגדיה של אם. ארבעה שופטים שחיפשו נימוקים פורמליים כדי לסגור תיק במקום לטרוח למצוא דרך לעשות לתיקון עוול וגם שופטת אחת שאמנם עשתה כל שביכולתה ובחוכמה לתקן עוול אך קפצה ידיה בפסיקת פיצויים. וכן, שכחנו את הצדק הישראלי שיצא מבויש וחבוט.