יום הזיכרון 2013: עוד מעט נהפוך לשיר
כמדי שנה מופק לרגל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל פרויקט "עוד מעט נהפוך לשיר", במסגרתו מבצעים מוזיקאים מובילים שירים שכתבו נופלים. האזינו לראשונה לשירי הפרויקט כולם
כבכל שנה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה, תשדר תחנת הרדיו גלי צה"ל את פרויקט הזיכרון "עוד מעט נהפוך לשיר", במסגרתו אמנים ישראלים מלחינים ומבצעים שירי נופלים. הערב, טרם לשידור המיוחד ורק ב-ynet, אתם מוזמנים להקשיב לכל השירים והביצועים, ולגלות את הסיפורים המצמררים של הנופלים.
מדי שנה אוספת התחנה הצבאית מהגנזכים, מקצינות הנפגעים, מבני המשפחות השכולות ומחברים, טקסטים שהשאירו אחריהם הנופלים - ואלה מועברים למיטב האמנים, שמלחינים ומבצעים אותם בהתנדבות. השנה, עם ציון 40 שנה למלחמת יום הכיפורים מורכב הפרויקט כולו מטקסטים, שהותירו אחריהם לוחמים שנפלו בקרבות 1973. התוכנית, בהגשת ובעריכת גולן יוכפז, תשודר מחר (ב') בין 14:00 ל-16:00 בגלי צה"ל. הנה המילים והצלילים.
סמ"ר נחמיה פרידקס
כתב את השיר "עינייך" שמבצעת חגית יאסו
נחמיה נולד בשנת 1952 בחיפה, בנם השני של אפרים ואסתר, ניצולת שואה. הוא נקרא על שמו של אחיה של אסתר שנהרג במלחמת העצמאות. הוריו היו דתיים ליברליים, ולקראת סיום לימודיו בתיכון, חזר בשאלה. הוא היה ספורטאי, ניגן באקורדיון והצטיין במקצועות הריאלים.
נחמיה גויס לצה"ל ב-1970, ושירת כחובש בגדוד הבוקעים הראשון של חטיבת גולני. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נחמיה היה בחופשת שחרור, אחרי שהתקבל ללימודים בטכניון ועמד לנסוע לארה"ב ולשרת בתפקיד מיוחד מטעם משרד החוץ. משלא קיבל זימון למילואים, נסע לרמת הגולן לחפש את גדודו, ולאחר יומיים של חיפושים הצטרף לחבריו. נחמיה השתתף בקרב השני על החרמון, ובעת שהתעקש לטפל באופן ראוי בפצוע, נפגע מפגיעת צלף סורי ונהרג במקום.
נחמיה כתב שירים מילדותו, אך כיוון שהיה נער מופנם, משפחתו לא קראה אותם במהלך חייו. כמעט ארבעים שנה לאחר מותו, מצא נורי, בנה של אחותו אהובה, מוזיקאי מצטיין, את השירים שכתב נחמיה והלחין אותם.
סגן רמי (אברהם) גורן
כתב את השיר "מדבר" שמבצעת להקת "אתניקס"
רמי נולד בתל אביב, בן בכור למרים ויעקב, תאום לרוחל'ה. יחד עם אחותו, התחנך באותו גן ובאותו בית ספר יסודי בתל אביב. בכיתה י' עבר לפנימייה הצבאית שליד בית הספר הריאלי בחיפה. במהלך השנים שלמד שם, שמר על קשר עם משפחתו באמצעות מכתבים. בסיום הלימודים התגייס לצה"ל והתקבל לקורס טייס, שם שירת עשרה חודשים, בתחילה במגמת טייס ובהמשך בהכשרת נווטים.
הוא הודח מהקורס, הופנה לקורס מ"כים, ומשם הגיע לתפקיד מפקד בסיירת שריון. רמי סיים חמש שנות שירות צבאי, וביקש ללמוד רפואה בארץ, אולם, משלא התקבל, נסע לבולוניה והחל את הלימודים שם.
שנתיים לאחר שהתחיל את לימודי הרפואה, פרצה מלחמת יום הכיפורים. רמי התאמץ מאוד להגיע ארצה, ונחת בישראל ביום השלישי למלחמה. כיוון שלא התאמן עם היחידה שלו במילואים, לא נמצא לו שם מקום, ולכן הוצב כמפקד של מחנה שבויים. רמי לא היה מרוצה מהשיבוץ, הוריד את דרגות הקצין והתנדב להיות חובש. ב-24 בקאוטובר 1973, יצא למשימה האחרונה, בה נהרג.
המשפחה קיבלה הודעה על מותו, ואביו אף זיהה את שעונו החרוך ואת הדיסקית שנשאה את שמו. אך במהלך השבעה הגיעו נציגי קצין העיר להודיע כי הוא "נפקד" - כלומר, עודו חי - אך היתה זו טעות. לאחר מותו, המשפחה הקימה פסיפס גדול המתאר מדבר, בבית הספר חנקין בו למד.
סגן יואב יקיר
כתב את "שיר ללא שם" שמבצעת סיון טלמור
יואב, בן מאשה ואברהם, גדל בקיבוץ בכפר רופין. בשנת 1969, עם סיום הלימודים, התגייס לקורס טייס. לאחר כשנה הודח, אך על אף האכזבה שנחל שם - לא התייאש, ולא הסכים לשרת בתפקיד עורפי. לאחר שנה ומאמצים מרובים, עבר לשרת בשריון ושובץ בחטיבה 188. 3 שנים לאחר גיוסו, באוקטובר 1972, סיים קורס קציני שריון וקיבל את דרגת הסג"מ. הוא הגיע לחטיבה 188, גדוד 74 פלוגה ו' כמפקד מחלקה 3. פקודיו התפלאו בתחילה לראות את המפקד המבוגר בגילו, גם אם צעיר בדרגתו, אך מהר מאוד יואב הוכיח את עצמו והפך למודל לחיקוי.
כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, היתה הפלוגה של יואב בדרום רמת הגולן. חילופי ירי עם הסורים היו עניין שבשגרה עבורם, ולכן, רק בשלב מאוחר, לאחר שהחלו ההפגזות, הבינו יואב ופקודיו שמדובר במלחמה. הפער בין הכוחות היה עצום, לטובת הסורים, אך הם לחמו בגבורה והצליחו לעכב כוח גדול במשך שעות רבות. כשהערב ירד, הסורים הפתיעו את הכוח. יואב, שעמד בצריח הטנק, נפגע מצלף ונהרג. אחד מפקודיו לקח על עצמו להוביל את הקרב. הכוח קיבל קריאה בקשר, לסגת לתל סאקי, והגיע לבונקר כשגופתו של יואב בסל הצריח של הטנק.
סגן בני חנני
כתב את השיר "אחת שכזו" שהלחין קובי אפללו ומבצע לירן דנינו
בני גדל בירושלים, בן לאסתר וישראל, שהגיעו ארצה מאירופה. משפחתה של אמו נספתה כולה בשואה. את רוב זמנו הקדיש לתנועת "בני עקיבא", לטיולים בטבע ולנגינה. כשהגיע לגיל התיכון, החליט בני לעבור ללמוד בישיבה התיכונית "כפר מימון" שבנגב. אביו, התנגד לכך, אך בני עמד על החלטתו ונסע. בנגב, החל לכתוב שירים ומכתבים לאנשים הקרובים אליו. אמו של בני, עמה היה לו קשר קרוב מאד, חלתה בסרטן ונפטרה לקראת תום הלימודים. מותה המצער הביא לקירוב נוגע ללב, בין בני ואביו.
בטרם הסתיימה תקופת האבל, הצטרף בני לגרעין נח"ל. בבוקר יום הכיפורים היה בני ברמת מגשימים, ונקרא לפעולה באמצע התפילה. הסורים הסתערו על המוצבים, ביניהם גם על תל סאקי, בו ישבו חברים של בני מהגדוד שנלכדו. בני, שהיה מ"מ, ביקש מהמג"ד אישור לצאת עם שני נגמ"שים לחלץ את החברים. בקרב זה נהרג בני, וכמעט כל הכוחות שהיו עמו. לאחר מותו הועלה לדרגת סגן, והוענק לו עיטור העוז, על אומץ הלב והגבורה שגילה בקרב האחרון.
סגן דגי מררו (מור)
כתב את השיר "על אי בודד" שמבצע שלום גד
דגי, בן ציפורה ויעקב, נולג וגדל בנהרייה. שמו, נגזרת של השם המזרח-אירופאי "פישל", ניתן לו על שם סבו שנספה בשואה. בבגרותו עברת את שם המשפחה מ"מררו" ל"מור", מכיוון שלא מצא חן בעיניו, ומשפחתו עשתה זאת בעקבותיו. ב-1967, מיד לאחר מלחמת ששת הימים, החל דגי בן ה-14 ללמוד בפנימייה הצבאית, ליד בית-הספר הריאלי בחיפה. הוא תואר כבחור קוטבי: מצד אחד אהב מוזיקה, ציור, שירים, ספרים וגיטרה, נפש אמיתית וטהורה, ומצד שני- בחור שרגליו על הקרקע, אחראי ומחושב.
בנובמבר 1971 התגייס דגי לחיל השריון, נשלח לקורס מפקדים ואחר מכן לקורס קצינים. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, שהה בחופשה בביתו. דגי נקרא לקרבות, סופח יחד עם כל חטיבה 460 של השריון לחטיבה 14, והוצב בחזית בסיני. בקרב שנערך דרומית לחווה הסינית ב-15 באוקטובר 1973, נפגע הטנק שלו, והוא נפל. במשך ארבעה חודשים הוגדר כנעדר, ולבסוף, כעבור שלושה חודשים, הובא למנוחות בבית העלמין בנהריה. לאחר מותו הוענק לו צל"ש הרמטכ"ל.
רב"ט עמי (עמישלום) קהת
כתב את השיר "כל הקווים המקבילים" שמצבע יאיא כהן אהרונוב
עמי, בן בכור לאילנה ויהושע, ניצולי שואה. אביו היה מילדי טהרן ועלה ארצה בשנת 1946, אמו עלתה לאחר המלחמה. הוא גדל בחדרה, והצטרף לשומר הצעיר לקראת השלבים בהם התגבש גרעין הנח"ל. ב-1971 התגייס לנח"ל, וחי עם חברי גרעין "שורק" בהאחזות צופר בערבה.
רוב חברי "שורק" התגייסו לצנחנים, אך עמי שסבל מבעיות גב התגייס לתותחנים. בתום הטירונות חלה בצהבת ואושפז בהדסה, שם הכיר את נורית, בת קיבוץ רבדים, שלמדה בבית הספר לאחיות - והשניים הפכו לזוג.
כשמלחמת יום הכיפורים פרצה, עמי גויס כבר בבוקר שבת, וכעבור מספר שעות הגיע לרמת הגולן, שם נלחם בגדוד 412. הוא נהרג ב-17 באוקטובר 1973 בהפצצה על סוללת התותחים בה שרת. חבריו קיבלו את ההודעה רק מספר ימים לאחר שנפצע ופונה מהרמה, ונסעו לחפש אותו שם. משפחתו לא ידעה דבר, עד קבלת ההודעה הרשמית.
סרן יהודה בנארי
כתב את השיר "זו את" שמבצעת רותי נבון, ממכתביו ערכה והלחינה חני דינור
יהודה נולד בקיבוץ מסילות, בן צעיר לרחל ולדב. שורשי האם בבית דתי מצפת, ואילו האב עלה מפולין ב-1935, במסגרת גרעין של "השומר הצעיר". על אף הריחוק הקיבוצניקי-טיפוסי מן הדת, בחר לעלות לתורה ולחגוג בר-מצווה. יהודה עסק במוזיקה, בתיאטרון ובספורט, והדריך במסירות ב"שומר הצעיר".
יהודה גויס לצה"ל בשלהי אוקטובר 1968, והתנדב לקורס טיס. למרות היוקרה והמעמד שהעניק לו הטיס, תכנן יהודה לסיים את שירותו בחיל האוויר בנובמבר 1973, ולחזור לקיבוצו, מסילות. את רותי חברתו הכיר בתקופה האחרונה לחייו. כשלושה שבועות לפני השחרור הצפוי, פרצה מלחמת יום-הכיפורים.
יהודה לחם כטייס "סקהייהוק" בחזית הצפון. ב-10 באוקטובר 1973, נפגע מטוסו מטיל קרקע-אוויר, בעת התקפה על שיירת שריון סורית שנעה על הדרך בין נבע ומסחרה. יהודה צנח בשטח האויב, ובעדויות הקשר נשמע מגיע לקרקע, בריא ושלם. שתי מכוניות אויב קרבו אליו, וחיילים סורים ירו מתוכן לעברו. ב-19 באוקטובר הוכרז כנעדר. במשך כחמישה חודשים לא ידעו בני משפחתו מה עלה בגורלו. שמו לא נכלל ברשימת השבויים שהגיעה מסוריה בינואר. עם החזרת גופות החללים מהצפון, הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבקיבוץ מסילות. ממכתביו ערכה והלחינה חני דינור את השיר "זו את" שמבצעת רותי נבון.
סג"מ שמעון בן דרור
כתב את השיר "קווים מקבילים מתים" שמבצע דני רובס
שמעון, נולד בשדה נחמיה (חוליות), בן לשולמית ואהרון, מותיקי הקבוצה וממייסדיה. בן צבר למשפחה ששורשיה באירופה האנטישמית של שנות ה- 40, צעיר מאחיו הבכור ב-10 שנים. הוא למד והתחנך בבית-הספר היסודי שבחוליות, ובבית-החינוך המשותף לעמק החולה שבכפר בלום.
הוא היה תלמיד מהיר תפיסה וחרוץ, והתבלט ביכולותיו בתחומים הריאליים. בכיתה י"א, נפטר אביו באופן פתאומי, ועם הכאב והצער המשיך שמעון להתבגר. בגיל 17 התאהב במיכל, והשניים הפכו לזוג.
את השיר "קווים מקבילים מתים" כתב שמעון בעקבות מותו של חבר קרוב בן גילו, שנהרג בתאונה במהלך שירותו הצבאי. שמעון גויס לצה"ל באוקטובר 1971,
והתנדב לקורס טיס. כעבור זמן קצר הוצב בחיל השריון, ובתום שלבי ההכשרה יצא לקורס פיקוד ואף נשלח לקורס קצינים.
כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, היה צוער בהשלמה החיילית של השריון, וסופח אל אחד הטנקים שעשו דרכם אל אזור התעלה, בשטחי סיני. ב-6 באוקטובר 1973, נפגע הטנק שלו, ככל הנראה מטיל סאגר. שמעון, שעמד בעמדת הפיקוד, נפגע ישירות בפלג גופו העליון ונהרג. גופתו לא אותרה, ומקום קבורתו לא נודע. לזכרו הוקמו מצבות בקיבוץ שדה נחמיה, ובהר הרצל שבירושלים.
