השמיים נופלים: טייסי הקרב בקולנוע הישראלי
בקולנוע הישראלי המריאו טייסי חיל האוויר על גבי רוחות המלחמה של מבצע קדש וששת הימים, אולם מאז איבדו גובה. כשברקע מהדהדות נפילתו בשבי של רון ארד והתלבטויות מוסריות, נוצרו סרטים התוהים על דמות הלוחם הגאה מן האוויר
"להישאר בחיים" (שכונה במקור "זייתון") - סרטו החדש של ערן ריקליס שיעלה על האקרנים בארץ בסוף השבוע הבא, מביא את סיפורו של טייס קרב ישראלי שמטוסו הופל בלבנון, היוצר קשר עם נער פלסטיני מקומי, ויחד איתו מנסה לחצות את הגבול חזרה לישראל. העלילה (שכתב נאדר ריזק הפלסטיני) שמתרחשת ב-1982 מהדהדת דמותו של הנווט השבוי רון ארד (שנפל בלבנון ב-1986 ועדיין לא שב), אשר סיפורו היווה השראה לבמאי, ולגיבור בגילומו של סטיבן דורף האמריקני.
הסרט, הפקה ישראלית-בריטית, מחזיר למרכז הזירה את דמותו ההרואית של טייס חיל האוויר, שהתמורות בה משקפות במידה רבה את השינויים שחלו באתוס הגבורה וההקרבה. כבר ב-1962 גולל "סיניה", סרטו של איוון לאנג'ל (אילן אלדד), הרפתקה דומה: סיפורו האמיתי של טייס ישראלי שמטוסו מתרסק בדרום חצי האי סיני בקרבות מבצע קדש, והוא מוצא מקלט באוהלה של אישה בדואית צעירה, שלצדה בתה שזה עתה נולדה ובנה הקט.
בסרט, היחיד בתולדות הקולנוע הישראלי שהתייחס למלחמת סיני, גילם יפתח ספקטור את דמותו של הטייס הישראלי. ספקטור, טייס קרב מיתולוגי שלזכותו נרשמו 12 הפלות של מטוסי אויב והשתתפות בתקיפת בכור בעיראק, עיצב פה את דמותו של הטייס המצפוני ויפה התואר. הסרט נעשה בעיצומו של הגל הלאומי-הרואי שהעמיד במרכזו את הלוחם הישראלי העשוי ללא חת. סיפור זה, שהתבסס על גילויה בלב המדבר של תינוקת בדואית יתומה על ידי חיילי צה"ל - הדגיש אכן את ההומניות והנדיבות של לובש המדים הישראלי על פני הרצחניות שמזוהה עם חיילי האויב.
שני סרטים נוספים, "שמונה בעקבות אחד" ו"האם תל אביב בוערת", טיפחו אף הם את הדימוי האולטימטיבי של טייס הקרב הישראלי. הסרט הראשון, שמנחם גולן ביים ב-1964 על פי ספרה של ימימה אבידר שטרנוביץ, מביא את סיפורם של ילדי קיבוץ המסייעים בלכידתו של מרגל גרמני העובד בשירות האויב הערבי, וזומם לחבל במטוסי המיראז' שהגיעו לישראל. ניקו ניתאי גילם בסרט ההוא את דמותו של טייס חיל האוויר, שמפגן חגיגי שלו מהווה רקע לסצינת השיא. הסרט עצמו נדמה כהצדעה לכוחו ועוצמתו של החיל, שגולן נמנה על יוצאי קורס הטיס הראשון שלו.
"שלוש שעות ביוני" - פורטרט של חיל האוויר במהלך לחימה
בסרט השני מ-1967, שנקרא גם "60 שעות לסואץ", הופיעה דמותו ההרואית של טייס בן קיבוץ שיוצא לקרב בניגוד למצוות רופאיו. יעקב יגר ביים את "הסרט העלילתי הראשון על מלחמת ששת הימים", כפי שהתפארה מודעת הפרסומת. יחד עם שלל סרטי הניצחון התיעודיים שהופקו בעקבות מלחמת ששת הימים, וכללו חומרים ארכיוניים המפארים את הישגי חיל האוויר ותרומתו המכרעת לניצחון ההיסטורי ("שישה ימים לנצח" ו"שלוש שעות ביוני") - נוצק במהלך העשור ההוא הדימוי המיתי של טייס הקרב הישראלי.
בתחילת שנות ה-90, בעקבות מלחמת לבנון הראשונה והאינתיפאדה, דועכת דמותו של הצבר הלוחם. טייס הקרב ההרואי מוצג עתה כ"מי שהיה". בסרטו של אורי ברבש, "דרך הנשר" (1990), מגלם אלי דנקר דמות כזו, טייס ריסוס בהווה, המגלה כי הוא סובל מגידול ממאיר בראשו.
הפיכתו של הגבר-גבר הישראלי לגיבורה של מלודרמה סוחטת דמעות מעידה על השינוי שחל במרוצת העשורים בדמותו של הצבר-מאצ'ו. אך יותר מכך, הסרט מתרפק על האחווה הגברית שחושלה בימי השירות הצבאי בין הטייס ורופאו (בגילומו של גידי גוב). גסיסתו של הגיבור כאן היא, במידה רבה מאוד, אלגורית לקריסתו של המיתוס.
הכניסונו תחת כנפיכם
בשנת 2001, זמן קצר לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה, עלתה לשידור בערוץ 1 סדרת הטלוויזיה "כנפיים" בבימויו של שמואל אימברמן שעקבה אחר חניכי קורס טיס של חיל האוויר. בתקופת הפיגועים והמחבלים המתאבדים, סיפקו הסדרה וגיבוריה תכולי המדים את מנת הפטריוטיות שהיתה כה נחוצה ברגע הלאומי-טראומטי ההוא.
עשור לאחר מכן יציג משה זאבי את "העפיפונים של ארמנד" (2011) - סרט שהעיד על הפיחות שחל בדמותו של טייס הקרב הישראלי במהלך האינתיפאדה השנייה.
גיבור הסרט הוא טייס במילואים שנקרא לבצע סיכולים ממוקדים בעזה. כאשר באחד מהם מוצאים את מותם חפים מפשע, תוקפים ייסורי המצפון את הטייס, ובמקביל הוא מוצא עצמו נתבע על ידי ארגוני שמאל.
"העפיפונים של ארמנד" ביקש לטעון מחדש את תוקפה ההומני והמצפוני של דמות טייס הקרב - זאת, על רקע האשמתם אז של חיילי צה"ל, וטייסי חיל האוויר בפרט, בביצוע פשעי מלחמה, ובעקבות התבטאותו האומללה של מפקד החיל והרמטכ"ל לשעבר, דן חלוץ, בדבר "מכה קלה בכנף".
הטריילר של "העפיפונים של ארמנד"
אגב כך, יפתח ספקטור, מי שכאמור גילם במציאות ועל הבד את דמותו של טייס הקרב ההרואי, היה אחד החתומים על "מכתב הטייסים" המפורסם, שבו הצהירו 27 טייסי קרב במילואים על סירובם להשתתף במשימות תקיפה בשטחים. "אנחנו, שחונכנו לאהוב את מדינת ישראל ולתרום למפעל הציונות, מסרבים לקחת חלק בתקיפות חיל האוויר במרכזי אוכלוסייה אזרחית", הם כתבו שם. בתגובה למכתב, הודח ספקטור משירות מילואים.
הפרק האחרון, נכון לעכשיו, בייצוגו הקולנועי של טייס הקרב הישראלי מצוי במיני-סדרה התיעודית "יהודה יוצא למלחמה" (2010). הגיבור הוא נער בוכרי המתגורר בשכונת מצוקה בחולון, שמבקש להגשים חלום ולהתקבל לקורס טיס. שלושת פרקי הסדרה (שיצרו במשותף רויטל אורן ואודי קלינסקי) עוקבים אחרי נער השוליים החל משנתו הראשונה בתיכון ועד שחרורו המוקדם מצה"ל, ומתעדים את ניסיונותיו הנואשים להפוך לחלק מהשמן והסולת של החברה הישראלית.
הכירו את יהודה - הוא רוצה לעוף
אכן, קשה להיזכר בעוד דימוי נוקב וקשוח כל כך של יחסי פריפריה-מרכז, כפי שאלה באים לידי ביטוי בשאיפתו של יהודה להיות טייס קרב. הנה כי כן, שב המיתוס ומתעצב מחדש, הפעם כביטוי לחלום הישראלי הבלתי מושג.
