יום הזיכרון: איך להקל על הילדים את ההתמודדות
הם שומעים את שיחות המבוגרים ואת התוכניות בטלוויזיה - ולעתים מפרשים את המתרחש בצורה שמביאה אותם לחרדה. יום הזיכרון עלול להיות קשה לעיכול עבור ילדים. כיצד תוכלו לעזור להם להתמודד ולמה חשוב לעבד עבורם את המידע? מדריך
"אמא, אני לא מרשה לך לתת לאחים שלי להיות בצבא", אמרה לי בתי הצעירה לפני מספר ימים.
"עד שהם יגיעו לצבא יש עוד מלא זמן", שלפתי בלי להתעכב רגע נוסף.
"אבל הם לא יגיעו לצבא כי את לא תרשי להם להיות בצבא", היא התעקשה.
עוד על יום הזיכרון בערוץ הורים :
"מה כדאי לי להיות בצבא?"/טור אישי
"אמא, גם את תמותי?"; איך להסביר מוות לילדים
המשפט האחרון גרם לי להניח את עיסוקיי. "את יודעת עד כמה חשוב הצבא?", פתחתי בנאום ערכי ומוסרי.
ניכר כי העלמה הצעירה הקשיבה קשב רב, אך המשיכה להתעקש: "אני לא מוכנה שהאחים שלי ימותו בצבא ואל תזכירי לי את הנושא הזה".
עוד חדשות ועידכונים בפייסבוק של ynet
אני בטוחה ששיחות דומות מתקיימות בימים האחרונים כמעט בכל בית שבו יש ילדים צעירים. דרייקורס אמר פעם כי "הילדים שלנו הם צופים מעולים ופרשנים גרועים", והשיח האחרון הבהיר לי עד כמה צדק. הרי בימים שלפני יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה נחשפים ילדינו לשלל תוכניות, אמירות, שיחות וסיפוי אומץ וגבורה, לצד שכול ודאגה. הם תולים את דגל ישראל בגנים ומקשטים נרות נשמה בבתי הספר, וכל אחד ואחת מהם מעבד בדרכו שלו את המידע. יהיו מי שיחושו גאווה ויהיו כאלה שיוצפו בחרדה.
אחד מתפקידנו כהורים הוא להיות ממונים על "מחלקת ההסברה" ולוודא כי אותם "פרשנים צעירים" מעבדים את המידע הזורם אליהם באופן מותאם ולא מאיים. כיצד עושים זאת? לפניכם מספר עקרונות מובילים:
1. הד
חשוב לתת הד לאמירה או לשאלה המגיעה מכיוונו של הילד. לעתים אנחנו ממהרים "לדפדף" את השאלה ועונים עליה במשפט בנוסח: "עד שהם יגיעו לצבא יש מלא זמן". אבל ההד חשוב, שכן הוא מצביע על העובדה שיש מקום לדברים שהילד אומר ולמחשבות שהוא חושב . לכן תשובה מתאימה יכולה להיות: " אני שומעת שאת ממש לא רוצה שהאחים שלך יהיו בצבא...". זוהי אמירה פותחת המאפשרת לילד להרגיש שקולו נשמע.
2. שיקוף
השיקוף בא כדי לוודא שאכן הבנו נכון. לעתים אנחנו שומעים את הנאמר אך מבינים באופן שונה את כוונת הדברים. משפט שיקוף כמו "אני מבינה שאת מוטרדת מעניין הצבא" תיתן לה את התחושה שהבנו.
3. התעניינות
כולנו יודעים לשאול "מה למדת בגן היום ילד מתוק שלי?", אך כיוון שקיימת סבירות גבוהה שהמענה שיתקבל לשאלה זו יהיה "לא זוכר" או "לא יודע" מומלץ לוותר על השאלה מראש. אז מה כן?
4. שיתוף
שיתוף מצדכם לרוב יביא לשיתוף גם מצד הילדים. חשוב להבהיר כי זו אינה מטרתו העיקרית של השיתוף וכי הוא מאפשר לאחר להיכנס לעולם שלנו, להכיר אותנו טוב יותר, לגלות עלינו עוד טפח. על פי רוב כשאנחנו משתפים את הילדים שלנו אנחנו מופתעים לגלות עד כמה הם סקרנים להמשיך ולשמוע עוד ועוד.
5. סימני שאלה
בדקו איתם מה הם הבינו, מה הם יודעים ומה דעתם על מה ששמעו. סימני שאלה המחליפים את סימני הקריאה מאפשרים שיח פתוח, מכבד מאתגר ומעשיר.
6. אינטואיציה
בשנים האחרונות, מסיבות שונות ומגוונות, איבדנו מעט מהאינטואיציה ההורית שהייתה לנו ואנחנו פחות ופחות סומכים על עצמנו והרבה יותר מבולבלים. אך חשוב להבהיר שהורה הוא ה-מומחה לעצמו ולילדיו. הקשיבו לקול הפנימי שלכם ובכך יתאפשר לכם להתאים את ההסבר לילד הספציפי שלכם.
מה נכון לספר - ומה חשוב שלא?
חשוב להקפיד ולהתאים את המידע לילד. ספרו לו שאנחנו חיים במדינה קטנה
שרבים חומדים אותה ושתפקידו של הצבא שלנו הוא לשמור עלינו ועל המדינה. ספרו שישנם חיילים שנהרגו אך שרבים אחרים לא נהרגו וכי משמעותו של יום הזיכרון הוא לחבק את החיילים שהקריבו למעננו ולומר להם תודה. הקפידו לחסוך מהם את סיפורי הזוועה ואת רגעי הייאוש ולא לומר לידם משפטים כמו "זה היה לחינם" או "סתם נשפך דמם".
לסיום, אפשרו להם להציף ולהעלות את המחשבות, השאלות והתהיות ובכך תלמדו אותם להיות צופים מעולים ופרשנים טובים עוד יותר.
הכותבת היא יועצת משפחתית, מורה במדרשה של מכון אדלר ומנחת קבוצות הורים