נגס בפיתה ושבר שן - המסעדה תשלם 27 אלף ש'
סועד שנגס בפיתה עם מסבחה שרכש ממסעדת חליל ובניו ברמלה, שבר שן טוחנת מחפץ מתכתי שהסתתר בתוכה. בתביעה נגד המסעדה זכה לפיצוי בסך 27 אלף שקל
אכל פיתה עם חומוס מסבחה, שבר שן - ותבע פיצוי בגובה עשרות אלפי שקלים. המקרה החל לאחר שהאיש רכש פיתה עם חומוס מסבחה במסעדת חליל ובניו ברמלה, שבר שן ופצע את חניכיו לאחר שבפיתה התגלה חפץ מתכתי גדול.
בתביעה שהגיש נגד המסעדה שמכרה לו את החומוס, ביקש פיצוי על הנזק שנגרם לו. המסעדה הכחישה את אחריותה לנזק בשיניו, וטענה כי אלו היו רקובות עוד קודם לכן.
הארוחה השנויה במחלוקת נרכשה באיסוף עצמי תמורת 55 שקלים, ונאכלה בבית התובע. היא כללה חומוס מסבחה, פיתות וחמוצים. לטענת התובע, כשהגיע לביתו והחל לאכול פיתה שהכינה עבורו אשתו, נגס בביס השני בחפץ מתכתי גדול שהסתתר בה. כתוצאה מכך נשברה לו שן טוחנת ונפצעו חניכיו. מיד לאחר מכן חזר למסעדה והראה לעובדים את החפץ, ובעל המסעדה הודה כי מדובר בחלק מהמטחנה או מהמערבל של החומוס.
בתביעה שהגיש באמצעות עו"ד ברד יצחקי כנגד המסעדה, לבית משפט השלום בראשון-לציון, טען כי לפי חוק האחריות למוצרים פגומים המסעדה אחראית לנזקיו, ועליה לשלם לו פיצוי. בעדותה, אשת התובע סיפרה כי שפכה כמויות גדולות של מסבחה לתוך הפיתה באמצעות מצקת, כיוון שכך בעלה אוהב. התובע הודה כי הוא אוהב לאכול וכי היה מאוד רעב - ונגס בפיתה "ללא רחם".
המסעדה הכחישה את אחריותה. עו"ד שורש רמזי טען בשמה כי לא ייתכן שהיה חפץ מתכתי בסלט, ובכל מקרה התובע לא הוכיח את נזקיו. מעדות אחד העובדים עלה כי כשהגיע התובע למסעדה לאחר הפציעה, הוא הראה לו את שיניו - ואלה היו רקובות. מכאן נטען שהתובע לא הוכיח שהאירוע נגרם בגלל אותו עצם זר, שכן שיניו היו במצב גרוע עוד לפני הפציעה.
תסתכלו לפני הביס
השופטת ד"ר איריס סורוקר קיבלה חלק מהתביעה. לדבריה, התובע הוכיח כי נמצא במסבחה חפץ מתכתי גדול. בהחלטתה נכתב כי עדותו המהימנה התחזקה בעדות אשתו, ובחפץ החריג ששמר והציג בפני בית המשפט, שבהחלט יכול היה להיטמע בבלילת המסבחה. בנוסף, המסעדה לא ערכה דו"ח אירוע ולא העלתה את תלונת התובע על הכתב, והתנהלות זו עומדת לחובתה.
באשר לאחריות נפסק כי הנתבעת, כמי שייצרה את החומוס, אחראית באופן מוחלט לנזקיו של מי שנפגע כתוצאה מהמוצר. יחד עם זאת, השופטת סבורה כי במקרה זה יש להטיל חלק מהאחריות גם על התובע ואשתו, אשר תרמו לנזק בהתרשלותם החמורה.
"הגורם המיידי המסוגל למנוע את הסיכון הוא האדם האוכל. עליו להתבונן באוכל הבא אל פיו", כתבה השופטת. "התובע נהג בחוסר זהירות. הוא הודה כי בהיותו 'בחור גדול', כלשונו, ומחמת שהיה רעב - נגס בפיתה הגדולה 'נגיסה רצינית'".
מריחה הייתה מונעת את התאונה
כמו התובע, קבעה השופטת, גם אשתו נהגה בחוסר זהירות. זאת, כאשר במקום למרוח את המסבחה, "שפכה" אותה לפיתה. אילו הייתה מורחת את החומוס, סביר להניח שהייתה מגלה את החפץ הזר. לפיכך נפסק כי יש לייחס לתובע ולאשתו אחריות של 40% לנזקים, ולחייב את המסעדה בתשלום 60% מהפיצוי בלבד.
לאחר שהוערכו הנזקים השונים שנגרמו לתובע, ובהם סבל, כאב והוצאות רפואיות של טיפול שיניים, נפסק כי המסעדה תשלם לו פיצוי בסך של כ-27 אלף שקל. בנוסף, המסעדה תישא באגרת המשפט, שכר טרחת המומחה הרפואי בסכום של 1,392 שקל, וכן בשכר טרחת עורך דין של כ-6,250 שקל.
- לעיון בפסק הדין
לפנייה לכתב/ת 
