תקשיבו לנו: מגילת העצמאות של מופרעי הקשב

פעם היה איש אחד שאהב את אשתו. בערב הם התחבקו ואז היא אמרה: "בוא מחר ניקח חופש כמה שעות על הבוקר, ונשתה קפה על הים כמו שעשינו פעם". הוא הסכים, אבל בגלל שיש לו הפרעת קשב, בבוקר הוא כבר שכח מה שהבטיח והלך לעבודה. אשתו נעלבה ואמרה שהוא לוקח אותה כמובן מאליו, והוא ענה ש"מה פתאום", ואז התפתח ריב גדול.

• לעדכונים נוספים היכנסו אל עמוד הפייסבוק של ynet
  

ניתן ללמוד מהמקרה הזה שני דברים עיקריים: הראשון, שהפרעות קשב רלוונטיות בכל שכבת גיל: גם ביסודי, גם באוניברסיטה, גם בפנסיה.

והשני, שהפרעות קשב עלולות להוות בסיס לבעיות בתחומים שנראים בלתי קשורים בעליל, למשל, רומנטיקה. למשל, הסתגלות חברתית בבית הספר.

לעוד טורים נוספים של גיל ונטורה  בערוץ הורים

גלאקסיות שלמות של מילים נכתבו אודות הפרעות קשב ומופרעי קשב, ועדיין - הרבה מאוד ילדים מסתובבים בסלון, בבית הספר, בגינות הציבוריות ומרגישים חריגים, פגומים, מבודדים ובעיקר – שלא ממש מבינים אותם.

קבוצות אתניות חותרות לעצמאות. ילדים מופרעי קשב חותרים קודם כל ללגיטימציה, רק אחר כך לאוטונומיה.

1. תקלטו שזה ילווה אותי כל החיים

לרוב הפרעות הקשב יש בסיס נוירולוגי. אפשר לשפר, לעזור, אפילו לתקן, אבל איזושהי שונות בדרך שבה אני חושב ומגיב תמיד תישאר. כשאתם באים אליי, בואו עם ציפיות ריאליות.

אפשר לחיות עם זה, אפשר להבריק עם זה. אתם יודעים, יש פה ושם אנשים שממש אוהבים ג'אז. הם לא מסוכנים. הם פשוט אחרים.

2. כדי להבין אותי, זכרו את האנטנה הבלתי מכוונת ודוושת הגז הקופצנית

כשיש לך הפרעת קשב, אתה מתאמץ פי 10 להשיג שליטה בשני תחומים שגם לילדים רגילים לא פשוט להשתלט עליהם – א. קשב ב. שליטה בדחפים.

עזבו הסברים מקצועיים. אם אתם רוצים להבין את חווית הקשב שלי,סעיף 2א, דמיינו שהאנטנה של הרדיו ברכב שלכם יוצאת כל הזמן מכיוון – וחוזרת אליו. יוצאת וחוזרת.

כל מכשירי הרדיו שלא זקוקים לריטלין יודעים להישאר כמה דקות על תחנה אחת – ואני כל הזמן מג'נגל בין גלגל"צ, רשת ב' וFM88.

כשהשיר נגמר, כל המכשירים הרגילים יודעים לעזוב את תחנה א' ולעבור באופן מסודר לתחנה ב'. אני? אני מקשיב לכולן במקביל, קולט הכל ולא קולט כלום. התוצאה – חווית המציאות שהמוח שלי מייצר היא לא חויית המציאות שעוברת לכם בין האזניים. לעיתים היא צבעונית ועשירה יותר. לעיתים היא פשוט כאוטית.

אני לא רק קולט אחרת מכם. אני גם מגיב אחרת. תנו לי לומר לכם מילה שתיים על אימפולסיביות סעיף 2. מכוניות רגילות נוסעות חלק. למכונית הדחפים שלי יש דוושת גז קופצנית. לעיתים אני נותן רייס עצבני ועובר מראשון לחמישי באבחה אחת, ויש פעמים שאני תקוע על הניוטרל ומתנתק לי מהבלי העולם.

אתם יודעים למה אתם חושבים שאני משקר? לא כי אני שקרן. אני פשוט אימפולסיבי. אני אומר את הדבר הראשון שעולה בדעתי, בלי לסנן. אם תשאלו אותי אם "היו שיעורים?", המחשבה הראשונה שתעבור בי היא בדיוק משאלת הלב של כל תלמיד ישראלי.

אתם יודעים מדוע נראה לכם שאני לא מבדיל בין דמיון ומציאות? אני לא פסיכוטי. אני פשוט אימפולסיבי. אני משדר החוצה כל מחשבה חדשה שהמוח שלי מייצר. ברוב הפעמים אני יודע שהיא דמיונית, אבל אני בכל זאת משדר אותה.

אה...וזאת גם הסיבה שלפעמים עפה לי סטירה באופן לא מותאם. אבל את זה כבר ניחשתם.

3. תפנימו שהבעיות הרגשיות תמיד נמצאות שם, אבל הן באות בשלב השני!

האם אני סובל מקשיים רגשיים? בואו נראה. יחסית לממוצע אני יותר עצוב , מבודד, חשדן, פסימי. כן. אני חושב שיש לי קשיים רגשיים. אבל עם כל הכבוד למונח המטרייה הזה, תזכרו שכל תמנון שלא מבין את התמנונים האחרים, והתמנונים האחרים לא מבינים אותו, יהיה תמנון עם קשיים רגשיים.

חוץ מזה, אתם יודעים איך זה לא להיות מובן לעצמך? עוברים בך תחושות שאתה לא יודע מאיפה באו וקורים לך דברים שבכלל לא תכננת. הנה מבזק חשוב: זה לא עושה טוב לביטחון העצמי.

4. תדעו שאני כל הזמן מנסה להשתלט על הזמן

העולם הזה מלא במבנים מסודרים. ספרי לימוד. רכבות. תורות. שירים. טקסים בבית הספר. כולם מתקדמים יפה מהשלב הראשון ועד השלב האחרון לקול פעימותיו הקצובות של סבא זמן.

לכם, הרגילים, יש כבר את הזמן בתוך הבטן. אתם הפנמתם שארטיק לוקח חמש דקות ושיעור חמישים דקות. אני לא מצליח ללמד את המערכת שלי שהשיעור הזה ימשך עשרה ארטיקים וזה מה יש.

זו לא גזירת גורל, אבל אני זקוק לעזרה חיצונית מארגנת. רשימה. תזכורת של מבוגר. צלצול שעון. לא תמיד עזרה כזאת זמינה לי, ואז סעיף 3 הופך עוד יותר רלבנטי.

גיל ונטורה הוא פסיכולוג, יועץ קריירה ומומחה לחשיבה יצירתית, מפתח המיזם "אסטרטגיות למידה - מלמדים את הילדים ללמוד" ומחבר הקורס "ציונים מתחילים ברגשות "