קסיקסימה: הטרק אל ההר הכי גבוה בסורינאם

"בנובמבר 2012 נסעתי לכנס של רופאי עיניים בסורינאם, וכמו בנסיעות לכנסים קודמים גם הפעם רציתי לשלב טיול מקומי עם הנסיעה לכנס. החלטתי להצטרף למסע אל הר קסיקסימה (Kasikasima), ההר הגבוה ביותר בסורינאם (718 מ').

הוא שוכן ביערות האמזונס, סמוך לגבול עם ברזיל, באזור המחייה של שבט האמרינדיאן. את הטיול מארגנת חברה METS המקומית, עם צוות של האמרינדיאן. הטיולים נמשכים בדרך כלל חמישה או שמונה ימים.

מתחילים בטיסה מקומית מעיר הבירה פרמריבו מעל הג'ונגל ומכרות של זהב ובוקסיט, אל כפר של אינדיאנים. משם שטים במעלה הנהר בסירת קאנו אל מחנה הבסיס הקרוב להר, ממשיכים במסע רגלי הנמשך כשש-שבע שעות דרך הג'ונגל, ומטפסים על אחת הפסגות (הנמוכות) של ההר. לאחר הטיפוס עושים את הדרך חזרה באותו מסלול" (רון קנת).

לאחר שעזבנו את הסירות נכנסו לעובי הג'ונגל למסע של 7 שעות(צילום: רון קנת)

פירוש השם פלומאו הוא "מים גועשים", אלא שהפעם הזרימה בנהר אטית למדי. אפילו המקומות המועדים לזרימה החזקה ביותר (סולס) אינם מרשימים במיוחד.

עוד טיולים מיוחדים בערוץ התיירות:

• צפונות ואדי ראם: בעקבות לורנס איש ערב
• לא שפני סלע: להצטלם על הצוקים היפים בנורבגיה
•  בולענים מסביב לעולם: ממש חור המקום הזה 
  

זוהי תוצאה של בצורת ממושכת, וגדות הנהר הפכו לחופים לבנים וחומים המתרוממים מעל המים. בגלל מפלס המים הנמוך, סלעים רבים נחשפים וזמן ההפלגה מתארך.

מנוע חיצוני של 15 כוחות סוס דוחף את הסירה קדימה נגד הזרם. אפיאוו, החובל, מסתמך על הקולמן שלו. זהו האיש היושב על החרטום ומורה על מיקומם של סלעים מוסתרים מתחת למים.

הקולמן הוא משבט האמרינדיאן והחובל משבט הוואיינה. הקולמן מצביע ימינה ושמאלה ומצייר עיגולים באוויר כסימן לכך שצריך להרים את בסיס המנוע באופן דחוף. כך נמנעת הרפתקה בסגנון הטיטניק.

הקבוצה אינה גדולה: חמישה תיירים ומספר שווה של אנשי צוות. עם ההתקדמות דרומה המכשולים מתרבים, והחובל נאלץ להאט את מהירות המנוע לעתים תכופות יותר.

הזמזום החדגוני מופרע על ידי יצורים רעשנים כגון הטוקן, הקארה קארה לבן-החזה והעורב, בעוד נשר מלכותי מעדיף להתרומם לגלישה שקטה מעל הג'ונגל. הקצב האטי מאוד של הסירה מאפשר להתבונן ביפי הטבע. "כך בוודאי נראה כדור הארץ ביום בריאתו", מעיר רון קנת, כשהוא מביט בנוף המרשים.

הפסגות החשופות והמחורצות של קסיקסימה - סיפור למקצוענים(צילום: רון קנת)

"אני מחבר בין העבודה שלי ובין טיולי הרפתקאות"

רופא העיניים הישראלי נמצא בסורינאם לרגל ועידה של אופתלמולוגיה, והוא משתתף בסיור ההרפתקני שלנו כחלק מביקורו במדינה. "כך אני נוהג תמיד. אני מחבר בין העבודה שלי ובין טיולי הרפתקאות".

התיירים הנוספים הם מיכאל ואן דר יוק, חברתו, וזוג ידידים שלהם מהולנד. "כבר ביקרתי באווראדם, גליבי ובראונזברג (יעדי טיולים אחרים בסורינאם), אבל הפעם רציתי משהו יותר הרפתקני", העיר ההולנדי הגר בקורסאו.

בוויוסולה, בפעם הראשונה, אנחנו יורדים כולנו מהסירה כדי לעבור את הזרם החזק (הסולס) בנהר. השייטים משבט האמרינדיאן אינם מסוגלים למשוך את הסירה לבדם, והתיירים, בלי היסוס, נותנים יד ועוזרים למשוך ולדחוף. אנחנו בדרך ההרפתקאות שלנו לקסיקסימה.

הירוק האין-סופי של הג'ונגל כפי שהוא נראה מהפסגה(צילום: רון קנת)

קיר בלתי חדיר

הפאונה בנהר הפלומאו אינה מוגבלת לבעלי נוצות. לוטרות משחקות בתוך המים, ועל העצים מתנדנדים קופי העכביש וקופצים מענף לענף. השייטים המלווים אותנו מבחינים בקלות בנחש האנקונדה המתחמם בשמש.

גם האינדיאנים התרגשו לראות את נחש האנקונדה, הגדול שבנחשים(צילום: רון קנת)

הצמחייה, על אף שהיא מוסתרת מאחורי וילון של ליאנות ועלים, מעניינת לא פחות. חומת הירק האין סופית משובצת בפרחיהם הצהובים של עצי הוואנקווארי ובצבע הארגמן של עצי הג'קרנדה לסוגיהם.

על עצי הוואלבה שפע פירות בצורת קשת, התלויים כפעמוני רוח על הענפים. לעתים הג'ונגל נפתח לחלקות שרק לאחרונה עובדו, אך ניתן להבחין גם בחלקות הישנות עם עצי הפפאיה הגדלים בר.

לפעמים נאלצנו לרדת מהקיאק בנהר הפלומאו ולהרימו באוויר(צילום: רון קנת)

לאורכו של הנהר אנחנו רואים גם כפרים נטושים. בימים עברו, לפני ששבט האמרינדיאן המיר את דתו, וכשעדיין לא הייתה לכאן דרך גישה אווירית, היו יישובים לכל אורכו של הנהר. הוכחה לכך היא עצי המנגו הצומחים בין העצים המקומיים.

עץ הקנקנטרי הוא עץ בולט נוסף. עבור התושבים המקומיים הוא קדוש, אך בגלל רכותו אין בו שימוש. רק עיט ההרפיה harpia) harpyja harpy eagle) בונה את קנו בענפיו הגבוהים.

לאורך הכפר פזורים כפרים נטושים(צילום: רון קנת)

סלעים הדומים לביצים גדולות מעל פני המים

יופיו של פלומאו מתגלה בו עצמו. בגלל הבצורת הסלעים המעוגלים הגדולים מתרוממים מעל פני המים. זהו מראה יוצא דופן, ואתה תוהה כיצד הסלעים האלה הדומים לביצים גדולות הגיעו עד לכאן.

בסולס של קמאקברי אנחנו משייטים בין האבנים ומחפשים את דרכנו אל מחוץ למבוך. על אף התקדמותנו האטית, אפיאוו, החובל שלנו, אינו מצליח למנוע מהסירה מלהיתקע בסלע. בסופו של דבר אנחנו מגיעים רק עד לטרומבקאסולה. קיר אימתני זה החוצה את הנהר חוסם כל סירה ללא קשר למפלס המים.

אנחנו פורקים את כל הציוד ונושאים אותו מעבר לגבעה לצד השני של הסולס, ושם מחכה לנו סירה אחרת. לאחר שאנחנו עוברים בשלום את טרומבאקה, מחכה לנו תמונה בלתי צפויה מאחורי הסיבוב.

הפסגות החשופות של הקסיקסימה(צילום: רון קנת)

בין צמרות העצים הגבוהים מתנשא מולנו הר קסיקסימה המרשים. הסירה עוצרת ואנחנו יכולים לצלם. אנחנו עוברים שני סולס קשים נוספים, ולאחר מסע של עשר שעות אנחנו מגיעים למחנה הבסיס של החברה המארגנת.

המותרות כאן מסתכמים במחנה ערסלים, אזור המשמש חדר אוכל ואזור אחר למטבח. במחנה יש גם מתקן שירותים צנוע. הגגות מכוסים רעפי וואלאבה המשתלבים יפה בנוף. בשעה שמונה וחצי בערך כולם כבר שוכבים בערסלים.

את השקט של הלילה קטעו השאגות האדירות של הקופים השאגנים, שנשמעו כאילו הם נמצאים בערסל הסמוך, ואת שמי הלילה האירו רק הכוכבים, ואף לא הילה אחת של אור מעשה ידי אדם. בבוקר חיכו לנו באגטים טריים שכאילו נאפו במאפייה בפריז.

במחנה הבסיס מותקנים ערסלים, מעשה ידי נשות הכפר(צילום: רון קנת)

הים הירוק

הר קסיקסימה הוא אתר פופולרי ביותר בסורינאם. להר 12 פסגות, שהגבוהה מביניהן מגיעה ל-718 מ' מעל פני הים. בגרניט חריצים עמוקים שנוצרו מזרימה של מים. קיימים סיפורים מיסטיים רבים על ההר, כגון סיפור על

נחש בעל שלושה ראשים.

עד לפסגה המסלול עובר דרך הג'ונגל, ובנקודות מסוימות בקושי רואים את הדרך. למרבה הפלא, המסלול לא רק מטפס אלא גם יורד לעתים קרובות. לאוויר הלח שמתחת לגגו של יער האמזונס ניחוח עדין. עקבות של טפירים מעידים על כך שיש לנו שותפים למסע, ותרנגול הסלעים המפורסם Cock of the Rock משמיע את קולו ואף מתגלה בפנינו במלוא הדרו. מדריך מקומי מדגים בפנינו כיצד התרנגול, שצבעו כתום בוהק, רוקד את ריקוד הפנינה במקום פתוח בין העצים.

לאחר הליכה של שעתיים מופיעים ההרים הסלעיים הראשונים העולים ומתנשאים לגובה רב. המסלול מסתיים בשני טיפוסים תלולים במיוחד, המהווים את חלקו הקשה ביותר של המסע.

נהר האמזונס לא חלק מסורינאם אבל יערות הגשם שלה כן חלק מהיער(צילום: רון קנת)

לאט לאט נפתח הסבך של הג'ונגל וניתן לראות את השמיים ואת הקירות המרשימים של ההר. בזכות כוח

 הרצון אנחנו ממשיכים בטיפוס, בעוד שרירינו זועקים בגלל המאמץ הגדול. מבט לאחור מראה שעברנו את צמרות העצים הגבוהים ביותר. אנחנו חשים את הרוח. קריאות של הקלה נשמעות עם יציאתנו מבין השיחים אל הנוף הרחב הפתוח.

פסגת ההר מתנשאת 200 מ' מעל הנקודה הגבוהה ביותר שאליה ניתן להגיע, אך עדיין הנוף המתפרס למרגלותינו מרהיב ביותר. הפנורמה אל עבר הים הירוק היא אין סופית.

אחרי הצהריים, עם החזרה למחנה הבסיס, כולנו מוכנים לטבילה המרעננת בנהר. כאן, במעבה הג'ונגל, אנחנו זוכים לאווירה מפנקת ולשירות מצוין. חבל שלא בחרתי במסלול של שמונה ימים במקום חמישה.

הכתבה פורסמה בגיליון אפריל 2013 של הירחון "טבע הדברים "

מתנה לגולשי ynet: מנוי ל-4 חודשים ב-29 שקלים לחודש (במקום 39)