מכבי ת"א - היום שאחרי / טור
איך לא חוזרים על אותן טעויות, למה המוח של פדרמן צריך לשלם על הלב של מזרחי ומה הלקח שצריכה מכבי ת"א ללמוד מפנאתינייקוס? אריה מליניאק מביט לעבר העתיד
מכבי תל אביב היא עסק, אבל קבוצת כדורסל לא נמדדת ברווחים אלא בתוצאות. לשמחתי, כסף לא מבטיח תוצאות בספורט, אבל אין ספק שב-20 מיליון דולר אפשר היה לבנות קבוצה יותר טובה. לא כל ה־20 מיליון הם תקציב שכר לשחקנים, אבל זה נכון גם לגבי קבוצות אחרות.
עוד ב-ynet ספורט:
קנה המידה להצלחה של קבוצה הוא שלם שגדול מסך חלקיו. אפשר להגיד שזה קרה מעט מדי פעמים העונה, בעיקר בריצת ששת הניצחונות בטופ 16. ברוסיה, בטורקיה ובספרד יש קבוצות עם דוד עשיר והתקציב "גמיש". הדודים של מכבי ת"א קצת פחות עשירים מאשר בעבר, לכן כסף היה שיקול העונה בהחתמה ובשחרור של שחקנים. כל קבוצה ישראלית אחרת הייתה מתמוטטת מנפילות עם שחקנים בסדר גודל של גיורגי שרמדיני, דרקו פלאניניץ' או מלקולם תומאס. מכבי שורדת את הטעות. השאלה: מה עושים עכשיו?
טעות שרבים עושים - ניגשים מיד לפעולה. כרגע יש זמן לנסות להבין מה הביאנו עד הלום. אם צריך להחליף (שוב) כחצי קבוצה, משהו לא עובד. מה הטעם לחזור שוב ושוב על משהו שלא עובד?
במכבי הכל דחוף
מה שמייחד אנשים מצליחים, שהם יודעים בכל רגע נתון לאן בדיוק הם רוצים להגיע, איפה באמת הם נמצאים ומה הפער. ניהול נכון מתחיל בהגדרת מה חשוב ומה דחוף. מי שאין לו סדר עדיפויות, הכל אצלו תמיד דחוף. התוצאה: הוא מחתים שחקנים גרועים ו/או יקרים, לא בונה קבוצה אלא סותם חורים, מודד את עצמו בניצחון במשחק הקרוב. כשאתה לחוץ להחתים שחקן, לשחקן "אין מחיר", לכן אתה משלם "כל מחיר" ואח"כ מתלונן שהשחקן לא שווה את המחיר. שרמדיני לא יכול לתת תמורה ל־600 אלף דולר, גם אם יצמחו לו כנפיים. הבעיה היא לא שרמדיני, אלא אתה.
דייויד פדרמן ואודי רקנאטי הם אוהדים שמנהלים עם הראש. שמעון מזרחי הוא אוהד שמנהל עם הלב. ראש ולב יכולים להיות שילוב מנצח, אבל
כשפדרמן עושה טעות הוא משלם, וכששמעון מזרחי עושה טעות שוב פדרמן משלם. בשנתיים האחרונות לבור יש תחתית. מדברים על הכנסת משקיע. השקעה במה? לא מדובר בעסק שמייצר רווחים, אלא באימפריה של הוצאות.
כלל חשוב נוסף: כל אחד מתעסק במה שהוא מבין. עדיף שבעל המאה לא יהיה בעל הדעה. יש לו זכות וטו. העונה הזאת הייתה עלולה להסתיים בקטסטרופה לפני שהתחילה, אם הפועל ירושלים הייתה נענית להצעה של מכבי ת"א להחליף את קרייג סמית בשון ג'יימס פלוס 200 אלף דולר. מטורף.
יש סדר לדברים: תחילה קובעים עקרונות. סדרי עדיפויות. מה חשוב יותר ומה פחות. אח"כ תיאור מדויק של המצב. עובדות, לא הסברים. מה עשינו, מה עבד, מה לא עבד, מה חסר, מה הפער, מה נדרש.
מגדירים מטרות. איך אתה רוצה למדוד את ההצלחה? להתחיל במטרות לטווח ארוך. שלוש או חמש שנים. משם לבנות אבני דרך לאחור. מה אתה רוצה שיקרה בעוד ארבע שנים, שלוש, שנתיים. רק אז תחליט מה לעשות בעונה הבאה.
למכבי ת"א אין מטרות לעוד חמש שנים. גם לא לשלוש. מאז ומתמיד המטרה היא ניצחון במשחק הקרוב. לפעמים צריך לוותר על משהו בטווח
מכבי תל אביב היא קבוצה עצבנית. אין סבלנות לתהליכים. החדשות הטובות: יש קיצורי דרך. אפשר ללמוד מאחרים. פנאתינייקוס חתכה את התקציב בחצי, ובמקום למחזר עוד עונה עם מייק בטיסט ויתרה גם על אוברדוביץ', בונה מאמן חדש ורחוקה מרחק ניצחון אחד מפיינל פור.
הגיע הזמן להחליף דיסקט
למכבי ת"א תמיד חסר כסף. כמה פעמים זה יחזור על עצמו עד שיחליפו שם דיסקט? במקום 13 שחקנים בינוניים, אולי ייקחו סיכון ויבנו קבוצה על שמונה
שחקנים טובים וארבעה צעירים. ישראלים זו לא מילה גסה. צבא רזה וחכם.
יש מאמנים שחייבים להתאים את צורת המשחק לשחקנים שנותנים להם. לדייויד בלאט יש עכשיו את הפריבילגיה לבחור שחקנים שמתאימים לצורת המשחק שלו. אחרת הוא ייאלץ להתפשר שוב בניהול המשחק. שיבחר את השחקנים, או שיתנו למישהו אחר לאמן. להביא לו שחקנים ולהטיל עליו אחריות, לא הולך.
במקום להילחם על שיתוף יותר זרים בליגה, מכבי ת"א צריכה להקריב כמה משחקים בשביל לשלב ישראלים. זה טוב לכדורסל, טוב למכבי ת"א, טוב לכולם. אבל למרות שההשתתפות ביורוליג מובטחת, דבר לא ישתנה. כי מי שכותב משהו שונה הוא שונא מכבי, זה ב־DNA שלהם ונמר לא יתחיל לאכול חסה. צריך להחליט את מי מהשחקנים להשאיר, ולהתאים אליהם את השחקנים החדשים. וצריך גם להשאיר משהו לטור הבא שלי. בבניין יד אליהו ננוחם.
לתגובות: arie@maliniak.co.il
לפנייה לכתב/ת 
