אגדת רוק שמתחילה בגמילה ומתה ממנת יתר
זה סיפור על סופר גרופ של אלבום אחד, קלאסיקה בקרב חובבי הגראנג', שהתחיל כשחבריה ניסו להתנער מהסמים - והסתיים כשהסמים קברו אותם. המורשת של "מאד סיזן"
גם בייקר, בסיסט בלוז מאלבמה שהיה מבוגר ביותר מעשור מרוב המוזיקאים הצעירים שתיכף יקיפו אותו, צריך היה להתגבר על הרגלי השימוש שלו בחומרים קשים. זו היתה התשוקה המוזיקלית הגדולה של השניים שחיברה אותם זה לזה, והביאה את מקרידי להחלטה לקחת פסק זמן מלהקתו המחייבת - וליצור יחד עם אנשים אחרים. או במקרה הזה, בייקר.
כשיצאו ממרכז הגמילה, הם החליטו לעבוד מיד, וצירפו אליהם את בארט מרטין - גם הוא מצבא המוזיקאים שיצא מסיאטל: הוא היה המתופף של ה"סקרימינג טריז", הלהקה אותה הנהיג הזמר בעל הקול העמוק מארק לנגן (שהפך בשנים האחרונות לאורח קבוע בישראל) - שמעולם לא זכתה להצלחה כמו חברותיה האחרות מהעיר, אבל עד היום זכורה כחשובה ומשפיעה.
על הבמה בשני קולות משגעים: ליין סיילי ומארק לנגן שרים את "I'm Above", אחד השירים הנוגעים באלבום ושיר הנושא שלו. השיר לא נכלל בקלטת הווידאו המקורית וכן קיים בדי.וי.די החדש (באיכות טובה הרבה יותר מזו שלפניכם). זהירות, ספוילר עבור המעריצים: עם הצפיה מגיעה הצמרמורת
מקרידי, שלא תרם שירים פרי עטו לפרל ג'אם, הפך למלחין המרכזי. עם היציאה ממוסד הגמילה, הכתיבה פרצה ממנו במהירות שיא. "הייתי במיטה, הוא נכנס והעיר אותי ואמר: 'אתה רוצה להופיע יחד עוד שלושה ימים?'. אז אמרתי: 'כן, בטח. אבל מתי נעשה חזרות?'. והוא אמר: 'יהיה בסדר, ננגן לילה קודם'" - כך נזכר ליין סטיילי המנוח בראיון, כשנשאל על היווסדה של הלהקה המיוחדת.
פעמים רבות כשדיבר סטיילי עם התקשורת הוא היה עמוק תחת השפעה ולכן קשה להיות בטוחים שמדובר בתיאור מדויק של החיבור הראשון בין סטיילי לבין חבורה החדשה, אבל האמת לא רחוקה מכך, כנראה. האלבום הבודד שהוציאה החבורה, "מאד סיזן" שמה, נכתב צ'יק-צ'ק. סטיילי, שהחליט גם הוא לקחת פסק זמן מלהקתו הגדולה, "אליס אין צ'יינס", תיעל את רגשותיו לפרויקט אחר, והמילים נכתבו על הדף תוך ימים ספורים. פחות משבועיים באולפן ההקלטות, והכל כבר היה מוכן.
לילה קסום בסיאטל
לאלבום הם קראו "Above" והיתה זו היצירה היחידה של החבורה. בשונה משאר ענקיות הגראנג', האלבום אמנם זכה להצלחה צנועה עם צאתו, אבל ככל שהשנים חלפו - עם עליית הערך הנוסטלגי והרגשי של אותה התקופה, הוא הפך לפריט חובה עבור אוהבי הגראנג'. 19 שנים אחרי שנשמע לראשונה, הוא נוחת בעולמנו שוב, גדול ומשודרג. האלבום מגיע כעת לחנויות ולרשת במארז קרטון חדש וחלקלק, ובתוכו שלושה תקליטורים.
הראשון מביניהם הוא אותו אלבום מופתי שזכה לעריכת צליל דיגיטלית וכעת מצלצל נפלא. השני הוא אלבום הופעה, המתעד לילה בתיאטרון מור שבסיטאל, ההופעה המפורסמת ביותר שערכה הלהקה בחייה, אחת מכמה בודדות. השלישי הוא די.וי.די של אותו ערב קסום, מוצר שיצא במקור בקלטת וידאו ב-1995. הקהל שדרש את שדרוגו הדיגיטלי במשך שנים רבות קיבל כבונוס גם תיעוד של שירים נוספים מההופעה ההיא שלא נכללו בקלטת, וכן ביצועים מצולמים נוספים ממופע ממועדון "RKCNDY", גם הוא בסיאטל.
מלבד הצלילה המחודשת אל כל שיר דרמטי באלבום, הצעד המשמעותי ביותר של מקרידי ומרטין, שני חברי הלהקה היחידים שנשארו עמנו (על כך בהמשך), היה ליצור שלושה שירים טריים תחת מטריית הלהקה. הם נכנסו לאולפן כדי לשחזר מנגינות ורגעים שנוצרו אז באולפן בתחילת 1994, אך לא נכנסו לאלבום. הם התקשרו לחברם הטוב מארק לנגן, מי שתרם את קולו לחלק מהשירים באלבום המקורי (ברוב הפעמים כקול שני, נמוך מסטיילי), וגם הצטרף אל החברים על הבמה במופע המרגש בתיאטרון מור. לנגן נענה מיידית לבקשתו של מקרידי לשוב ולשתף פעולה, ושוב, מהר מאוד המלאכה הושלמה, כשהוא תורם את מילותיו ואת קולו לשירים הישנים-חדשים.
צפו בסרטון קצר שהופק לכבוד ההוצאה המחודשת של האלבום, עם ראיונות וזיכרונות מפי מייק מקרידי ובארט מרטין
לנגן הצליח לקלוע לאותם מאפיינים ייחודיים שנשמעו באלבום המקורי, וכך גם האחרים. בפשטות אפשר לומר שזה "שילוב בין 'פרל ג'אם' ל'אליס אין צ'יינס'", אבל התוצאה הסופית היא הרבה מעבר לכך. אלו לא היו קטעי הגיטרה הכבדים והמוכרים של "אליס אין צ'יינס", וגם לא השירים האינטנסיביים של פרל ג'אם. אלה היו יצירות אולי קצת יותר רגועות, עם בלוזיות מחוספסות, כאילו נעות בגלים, נושאות איתן רוח של תקופת מעבר של מקרידי וסטיילי, שני החברים שעמדו בראש החבורה.
אולי זה היה עבורם פסק זמן, עצירה מהחיים העמוסים והסבוכים, או דרך לתעל רגשות רבים החוצה, לעסוק בעבודת הקודש שלהם, המוזיקה - אבל לאו דווקא באור הזרקורים המאיים. דרך שהחלה בצירוף מקרים ובסופה זכינו להיחשף שוב אל נגינתו הייחודית ויכולות הכתיבה של מקרידי, דרך שתביא אליו באופן אישי עוד מעריצים שרופים, מעבר לאהבה הגדולה לעבודתו עם "פרל ג'אם".
הרעיונות מ-1994, הביצוע ב-2013: הלהקה עם מארק לנגן באחד השירים הטריים שבמהדורת האלבום החדשה
והכל בקע משם דרך קולו של ליין סטיילי, קול אדיר שבקע מגוף כל כך רזה. כישרונו המוטרף והמרשים התבטא גם באיור: סטיילי אחראי על ציור עטיפת האלבום, העתק מתמונה מקורית שלו ושל ארוסתו דמרי, נערה שעליה לא סופר רבות, ושמותה בעקבות זיהום בלב (שנתיים אחרי צאת האלבום) גרם לסטיילי לצלול עמוק עוד יותר אל הסמים והחשכה. זה הסתיים ב-5 באפריל 2002, תאריך שהוכרז כיום
המוות שלו ממנת יתר של הרואין וקוקאין, שבועיים לפני שגופתו הנרקבת התגלתה על ידי אמו וכוחות המשטרה בדירתו בסיאטל, שרועה על הספה, והטלוויזיה מולה עדיין דלקה.
זה לא היה המוות הראשון שהיכה בחבורת "מאד סיזן". בייקר, שניסה כאמור להתמודד עם התמכרותו הקשה, נפרד מהעולם גם הוא שלוש שנים קודם לכן, בדיוק חמש שנים אחרי שסיפק את צלילי הבס לאותה פיסת היסטוריה. "מאד סיזן" אמנם נוצרה לראשונה במרכז גמילה מסמים, אבל ב-1999, כשהיה בן 44, בייקר מת ממנת היתר שגברה על גופו הגדול.
חצים בוערים עפים בשמיים
באריזה החדשה והמהודרת של "Above" נכתבו מילים מצמררות על ידי בארט מרטין המתופף, מי שיחד עם מקרידי פיקח על כל תהליך היצירה המחודש. פסקאות רבות בטקסט פוגעות בדיוק בעמוד השדרה, מרעידות אותו וגורמות לעצום רגע את העיניים, לקחת הפסקה רגעית מההווה. לא במפתיע, המצמררות ביותר הן אלה שנכתבו על ליין סטיילי המסכן. וכך, מרטין מצליח להמחיש במילים מדויקות את העולם אליו נשאבים כשמקשיבים לאלבום.
והנה התוצאה של אותו רגע המוזכר בסיום הכתבה, בו נזכר המתופף בארט מרטין. ככל הנראה המילים נכתבו בעקבות ההשפעה של "הנביא" של חליל ג'ובראן על סטיילי. השיר "River Of Deceit", שיצא גם כסינגל וקליפ בזמן אמת, נפתח במילים: "הכאב שלי הוא בחירה שלי, כך לפחות הנביא אומר, אני אוכל להישרף או לחתוך את גאוותי ולקנות לעצמי קצת זמן. ראש מלא בשקרים הוא המשקל הכרוך למותני".
"בזמן שהקלטנו את האלבום, ליין ישב באולפן וקרא את 'הנביא' של חליל ג'ובראן", נזכר מרטין באותם הימים. "אמרתי לו שקראתי את הספר כשהייתי נער ושאהבתי את המסר על לכוון אש אל תוך העולם כדי להשאיר את החשכה בדפנותיו. ליין אמר שכמוזיקאים, אנחנו כמו חצים בוערים, עפים בקשת לאורך השמיים. התחלנו לדבר על המשמעות של להיות אמן עם מסר רוחני, ואכן הרגשתי שלליין יש מסר שכזה, מאוד עוצמתי, אפילו אם המילים שלו היו אפלות.
"זה מפני שהחשכה חייבת קודם להתקיים, לפני שאור יבקע ממנה. השניים הם בלתי נפרדים והם היו חלק ניכר מהשירים של ליין. הוא חי בממלכה שבין החושך לאור, במקום שבו יכול היה לראות את שניהם. ליין היה מאוד צעיר כשכתב את השירים באלבום, רק באמצע שנות העשרים לחייו, ולמרות זאת, סיפר על אותם החיים בקולו המדהים. תקשיבו למילים, כי הוא שר אמת אחת ומסוימת, אמת שכל מי שחווה קושי בחייו - יבין".
