לא רק קרוס-קאנטרי - קבלו מדריך מירוצי אופניים

ספורט רכיבת אופני שטח (הרים) הפך זה מכבר לאחד המתפתחים בישראל. מספיק להגיע ליער בן שמן בכל בוקר, שלא להזכיר סופי שבוע, כדי להבין עד כמה הספורט הזה הפך עממי והמוני. ובכל זאת, רבים וטובים אינם מסוגלים להבדיל בין הקטגוריות השונות של רכיבת שטח על אופניים - ויש כאלה לא מעט, תאמינו או לא. ריכזנו אם כך כמה תשובות לשאלות הנפוצות, ובעיקר החלטנו להבהיר פעם אחת ולתמיד מה ההבדל בין המקצועות התחרותיים השונים ברכיבת שטח.

(צילום: אדי צ'רנוב)

מהי רכיבת אופני הרים בכלל?

כדי לא להרדים אתכם בהגדרות מתחכמות ומסובכות, פנינו לאיגוד האופניים העולמי (ה-UCI) כדי לקבל מושג כיצד הוא מתייחס לענפי רכיבת אופני ההרים. חשוב לזכור כי משיקולים כאלה ואחרים, התפתחו ענפים שונים באופן "פראי" כגון: FR, אנדורו ודומים. אלא שלפי האיגוד העולמי קיימות ארבע קטגוריות מרכזיות בתחום אופני ההרים: קרוס קאנטרי (XC), קרוס קאנטרי מרתון (XCM), דאונהיל (DHI) ופור קרוס (4X) שהולך ונעלם, ואת מקומו תופס מקצוע חדש וצעיר - קרוס קאנטרי אלימינטור (XCE).

תחרות אופני ההרים הממוסדת הראשונה בעולם נערכה בקליפורניה, ארה"ב, כבר בתחילת שנות ה-80 ובעיקר על דרכי עפר כבושות, או כנהוג לכנותם "שבילי אש". מאז צמחה הקטגוריה במהירות, כאשר בתחילת 1990 הכיר ה-UCI בענף, ובאותה השנה נערך סבב תחרויות ראשון ואליפות העולם הראשונה. התחום הפך למקצוע אולימפי בשנת 1996.

קרוס קאנטרי – XC

כחלק ממקצועות האולימפיים ניתן למצוא את ענף הקרוס קאנטרי, או בקצרה XC. התחרויות נערכות במסלולים הכוללים קטעים טכניים בעלייה וירידה, שבילי יער (סינגלים), דרכי אש (שבילי 4X4), מסלעות ומכשולים מסוגים שונים. מסלול XC נמתח לאורך כ-5 עד 9 ק"מ (להקפה). משך המרוץ כ-105 עד 150 דקות, תלוי בקטגוריה בה מתחרה הרוכב.

הרוכבים האלה תמיד היו אלילי הכושר הקלאסי - רוכבים עם ריאות בגודל אדיר ושילוב של סיבולת וכוח. יכולת להתפרץ ולברוח ממתחרים בעליות, ואחרי כן לשמר את המהירות ולבלות בדפקים לא הגיוניים למשך כל השעה וחצי-שעתיים של המירוץ.

בשנים האחרונות, עם השפעת הרכיבה הטכנית על כל מגזרי הרכיבה, גם ה-XC השתנה ממסלולים של דרכי עפר כבושות, למסלולים טכניים מאוד וקשים במיוחד. לרמת הכושר האולטימטיבית של הרוכבים האלה נוספת היום גם יכולת רכיבה טכנית מדהימה. השפיץ של מתחרי אופני ההרים.

נראה פה את הכמות הגדולה ביותר של אופני זנב קשיח, ולא כולם עם אופני "29 (עדיין). יש מעט רוכבים שבוחרים בשיכוך כפול גם בקטגוריה הזו, אבל בגדול - המטרה של הרוכבים היא לקבל מהספונסרים שלהם פלטפורמה קלילה במיוחד, קשיחה ומגיבה במיוחד על חשבון נוחות, שהיא היבט משני בתחרות קצרה יחסית.

רוכבים בולטים בהיסטוריה של התחום: ג'ון טומאק, תומאס פרישקנאכט, ג'וליאן אבסלון, כריסטוף סוסאר, ברי סטאנדר ז"ל, ג'ולי בריסט, ריטה דאהל.

קרוס קאנטרי מרתון (XCM). בקיצור: מרתון

זאת כבר גרסה ארוכה של תחרויות הקרוס-קאנטרי, אבל אף אחד לא משתמש בשם זה, וכולם קוראים לזה פשוט "מרתון". תחרות מרתון מתקיימת על מסלול באורך 60 עד 120 ק"מ. במקצי המרתון ניתן למצוא גם רוכבים עממים יחד עם רוכבים מקצועיים. בגירסה האולימפית מסלולי המרתון נערכים מנקודה לנקודה מבלי שהרוכב עובר באותה נקודה פעמיים (ללא הקפות).

אבולוציה של תחרויות המרתון הביאה התפתחות לתחרויות זוגות ומירוצים רב-יומיים (כמו הטראנס-אלפ, או אפיק ישראל על שם גיורא צחור, המרתון הרב-יומי הראשון בישראל). רכיבה בזוגות מחייבת הכנה מורכבת, ומקורה כנראה בקושי הלוגיסטי של אספקת מעטפת בטיחותית ורפואית לרוכבים במירוצים ארוכים, שחוצים אזורים מבודדים למדי בשטח. אם יש זוג, יש גם מי שיכול להגיש עזרה ראשונה, לקרוא ולכוון לחילוץ למקום.

הרוכבים המתמחים ברכיבת מרתון הם אנשי הסבולת ארוכת הטווח והמרחקים הארוכים. אנשים שרכיבות של ארבע שעות הן רכיבות רגילות עבורם, ורכיבה מאומצת למשך שש שעות היא היעד הטיפוסי. הם לא עושים את זה לאט - הקצבים מהממים וברמות המקצועניות בעולם המהירויות הממוצעות לא יאמנו.

במרתון יש דגש על קלילות וקשיחות כמו בקרוס-קאנטרי, אולם היבט הנוחות נוסף פה כבעל משמעות וחשיבות גדולה יותר, שכן המירוץ ארוך וטכני יותר. כתוצאה מכך נראה בקטגוריה הזו יותר אופני "29, ויותר שיכוך כפול.

דאונהיל – DHI

למעשה מדובר בתחרות נגד השעון, בה הרוכב מתמודד בדרכו למטה במדרון עם רצף של מכשולים טכניים. הרוכב חייב להפגין אומץ וכישורים טכניים מיוחדים כדי להתגבר על שורשי עצים, סיבובים צרים, מהמורות, מקפצות מלאכותיות וכל מיני מכשולים שנועדו לגזול ממנו זמן יקר.

בסבב העולמי, 80 הרוכבים הראשונים המאוגדים בכ-15 קבוצות בדרך כלל, מזנקים לאחר מקצה דירוג המדלל את מאות הרוכבים הנרשמים לכל אירוע. המהירויות בתחרויות המדרון יכולות להגיע ל-80 קמ"ש במקצה הגברים ו-70 קמ"ש במקצה הנשים. ביום ראשון לאחר מקצה הדירוג מוזנקים אותם 80 אמיצים לתחתית המדרון לפי האיטי מביניהם, כך שהמתח נשמר עד שהרוכב האחרון חוצה את קו הסיום (הרוכב המהיר במקצה הדירוג).

רוכבי הדאונהיל הם האדרנלין ג'אנקיז, אלילי הטכניקה וזמן האוויר של הענף. את המהירויות הבלתי סבירות והאלמנטים שהם עוברים בתחרות אפשר לפרש כאומץ שמתכתב עם טירוף. ואכן, כילדים רבים מהם התחילו כך, אבל כמו כל סצינה שמבשילה והופכת מקצוענית ורצינית יותר, גם פה מדובר בספורטאים אמיתיים. רבים יופתעו עד כמה הרוכבים האלה משקיעים ברכיבת סבולת - אפילו רכיבת כביש, ומשלימים הרבה עבודה על כח מתפרץ, חדר כושר, וירידה מדוקדקת לפרטים של כל ההיבטים שמשפיעים על הביצועים שלהם החל בהכרת מסלול, דרך אימונים וכושר, וכמובן בבחירת הציוד.

אופני דאונהיל הם אופני שיכוך כפול מאסיביים ומחוזקים, בעלי מהלכי שיכוך נדיבים שיכולים לקלוט נחיתות וכוחות משמעותיים, מעצורי דיסקים בקוטר אדיר שיאפשרו הגעה במהירות המקסימלית ועצירה יעילה ומהירה הכי קרוב לתוך האלמנט, כדי לא להפסיד מאית שנייה מיותרת. הצמיגים בשרניים ומאפשרים אחיזה במהירויות גבוהות וכל החלקים בנויים כדי לעמוד בהתעללות מוגברת.

יש תחרויות דאונהיל לא רישמיות (כלומר לא במסגרת הסבב או האליפות) שמתקיימות בסביבה עירונית ואפילו בתוך קניונים (כאלה שקונים בהם…) לשם הגברת החשיפה לענף או לסייע לאוכלוסיות נחשלות, התחרויות בואלפארסיו צ'ילה, טקסקו מקסיקו והדאונטאון בפורטוגל, הם מהתחרויות המפורסמות יותר. תחרויות אלה מתקיימות בתקופות שגשום ומושלג באירופה ובארה"ב, כך שהרוכבים מנצלים תחרויות הללו לאימון.

רוכבים בולטים בהיסטוריה של התחום : ג'ון טומאק, אנדרו שאנדרו, ניקולאס ויליואז, סטיב פי , פאביין בארל, גרג מינאר וסדריק גראסייה. וצעירים יותר : אהרון גוויון, סאם היל וכמובן האחים הת'רטון והרשימה עוד ארוכה.

פור-קרוס – 4X

ידוע גם כ-4-קרוס או כ-4X, התחרות כוללת ארבעה מתחרים המוזנקים ביחד משער או במה מוגבהת בכל מקצה (ידוע בשם "היט"). רוכב שזכה בכל המקצים זוכה בתחרות. המסלול כולל פניות מוגבהות (ברמים) ומקפצות. המקצים מהירים מאוד ואורכים בין 30 שניות לדקה, בהם הרוכבים "דוחפים" אחד את השני לאורך המסלול כדי להגיע ראשונים לסוף המסלול.

בקטגוריה זו נערכים מקצי דירוג כאשר רק ארבעה רוכבים עולים לגמר. קיימת גם גרסה הידועה בשם דואל סלאלום - תחרות שמזכירה מאוד את ה-4 אבל למעשה משתתפים בה 2 רוכבים - "ראש בראש". תחרות ה-4 והדואל רוויות אדרנלין ובגלל המסלול הקצר יחסית, הקהל הנפרס לאורך המסלול יכול לצפות בתחרות מותחת ומעניינת. דומה שישנה איזה דעיכה ברמת העניין וההייפ סביב ה-4X, ולא בטוח עד כמה הקטגוריה הזו תשרוד כקטגורייה תחרותית.

את הדעיכה ב-4X מחליפה צורת תחרות חדשה ומלהיבה שמתחברת ל-XC: כיום תחרויות הקרוס קאנטרי קיבלו חיזוק בדמות קטגוריית ה XCE – Cross-country eliminator. בקטגורייה הצעירה הזאת (החל מ- 2012 נקלטה בלו"ז ה-UCI באופן רשמי) מוזנקים הרוכבים בשיטת הפור-קרוס, כלומר 4 רוכבים בכל "היט" (מקצה).

הקטגורייה שונה מתחרויות הקרוס קנטרי בעיקר באופי המסלול. ב-XCE המסלול הינו קצר ועצבני: כ-500 עד 1,000 מטרים בעלייה וירידה, כשהקהל צופה ברוכבים כמעט לאורך כל המסלול. השנה יכלול הסבב הבינלאומי חמש תחרויות אלמינציה מותחות וצמודות.

רוכבים בולטים בהיסטוריה של התחום: בריאן לופז, ג'ארד גרייבס, מיכאל פרוקופ , סדריק גראסיה ועוד.

אז מה זה פרירייד, אולמאונטיין ואנדורו?

בנוסף לתחומים הרשמיים, הוקמו במשך השנים תת-תחומים לא פחות מעניינים מסיבות שונות. בואו נגיד שאהבה לאופנים ואדרנלין היו המניע המרכזי. לפניכם התחומים העיקריים:

סופר "D" הינו מעין שילוב בין ה-XC והדאונהיל. רוב המסלול הינו בירידה וכולל עליות קצרות של 100-500 מטרים, המקשות על המתחרים לעשות שימוש באופני DH כבדים, ולכן רוב הרוכבים משתמשים באופני XC או באופני שבילים. הזינוק יכול להתבצע בשיטת ההזנקה של רוכב בודד או בשיטת "לה-מאן" (הרוכבים מוזנקים בייחד ורצים לאופניים). אחד האירועים המוכרים ביותר בתחום הינו אירוע ה"מגה-אוואלנש" המתקיים באלפים הצרפתיים.

הפריירייד FR אינן "תחרות" במובן הרגיל. מדובר בתצוגה של סגנון רכיבה ויכולות שליטה באופניים. מסלול התחרות כולל "גלישה"-"נפילה חופשית" מצוקים, מדרגות, מקפצות ומה לא. ובדרך כלל ניתנת "יד חופשית" למתחרה להפגין את הסגנון שלו ואת מיומנויות הרכיבה שלו. הסטייל, בחירת ה"קווים" המאתגרים לאורך המסלול וכמובן היכולת להישאר על האופניים לאורך הירידה, מזכים את הרוכב בנקודות.

אנדורו, או בקיצור ND, או הגרסה התחרותית לענף הפנאי הידוע כ-AM (אולמאונטיין). מדובר בענף חדש ומעניין. ההשראה הינה מתחום ה"ראלי" הותיק ואופנועי האנדורו. התחרות בנויה ממקטעים (סטייג'ים) בדרך כלל במגמת ירידה, אולם יש גם קטעי עלייה משולבים. המנצח הינו המתחרה אשר סיים את כול המקטעים בזמן הקצר ביותר. התחרויות נמשכות בדרך כלל לאורך מספר ימים. בין האירועים הפופלאריים יותר ניתן למצוא את ה: Northwest Epic Series שבאמריקה וכמובן ה-טראנס פרובאנס הארופאי.