לגדול עם אמא עם מאניה-דיפרסיה. הזמר אדם
הזמר אדם גדל עם אמא חולה במאניה -דיפרסיה. הוא מספר על אהבה ללא גבולות מצד אחד, ומצד שני על התפרצויות והתנהגות לא צפויה, שגרמו לו לעזוב את הבית בגיל צעיר. היום, כשהוא מודה שאמו סירבה לקבל טיפול, והמשפחה לא עשתה די, הוא קורא לא לפחד לבקש עזרה. כתבה שישית בסדרה "יד על הלב"
אדם מספר על ילדות ונערות מורכבת. על אמא שזרקה את תוכן המגירה מחוץ לחלון, כשהמגירה לא היתה מסודרת, עד מצב שבו היא דקרה את אביו אל מול עיניו. באותה נשימה אדם מספר על אימא אוהבת עד אין סוף, אולי אפילו חונקת, אשר העניקה לו המון.
- עדכונים נוספים בעמוד הפייסבוק של ynet
"הייתי האור והחושך שלה", הוא אומר, מתאר לכאורה משאלות של רבים לקשר עמוק ואהבה אין סופית, אבל לאהבה היה מחיר ובגיל הנעורים אדם עזב את בית ההורים. אדם מספר שאמא שלו הייתה מאנית-דיפרסיבית חמורה שלא קיבלה טיפול (ובשפה המקצועית- סבלה מהפרעה ביפולרית).
עוד כתבות בסדרה "יד על הלב"
- "בגיל 24 חוויתי מוות נפשי". ההחלמה של גדעון
הוא מספר: "אהבתי אותה מאוד והיא אהבה אותי עד השמים, אבל החיים איתה לא היו קלים, לא כצעיר ולא כמבוגר. הרבה מהבעיות שאני סוחב איתי כמבוגר עד היום קשורות לאיזה סוג של אשמה או התנערות מאשמה שאני סוחב איתי בנוגע ליחסים איתה. גם אישית וגם מקצועית, גם בתור חיים וגם בתור אדם. חלק גדול מהסכסוך הגדול שהיה לי עם עצמי נבע משם, אבל לאט לאט זה מחלים".
היכנסו לעמוד הכתבות של יד על הלב
המורכבות של יחסי הורים וילדים
זוהי הזדמנות לעשות פסק זמן ולחשוב על שני דברים חשובים: יחסי הורים ילדים, והמצב בו לאחד מבני המשפחה יש בעיה אך הוא מסרב לקבל טיפול.
לטעמי האישי, יחסי הורים וילדים הפכו להיות מורכבים יותר בשנים האחרונות. ההורים מנסים פעמים רבות לפצות את ילדיהם ולתת להם מה שהם לא קיבלו. הם פעמים רבות שבויים באותה נקודת חשיבה שאינה מרפה, שילדים זקוקים לאין סוף אהבה.
מצב חמור יותר היא כאשר הבן אן הבת מהווים להוריהם את מקור המשמעות היחידי לחייהם, וכאשר ההורה אינו קיים בשביל עצמו אלא רק עבור בנו או ביתו, לכאורה מה שאדם תאר.
זה נכון שילדים זקוקים להגנה ואהבה, אך הם גם זקוקים לכך שהוריהם יאפשרו להם לבנות את הביטחון גם כשההורה אינו בסביבה או אינו פנוי.
לטעמי, ילדים אינם זקוקים להורה מושלם שלא רואה דבר מלבד את בנו, אלא להורה שמכבד את בנו או ביתו, רגיש אליהם במידה הראויה, מודע לכך שהוא גם פוגע בהם ונפגע מהם לפעמים, אינו נבהל מכך ואינו מפסיק לאהוב, מאפשר לבן או לבת להתרחק בביטחון ולעוד דברים רבים ומורכבים.
עם זאת, לאחר עבודה עם הורים רבים (ועם התפקוד שלי כהורה לילדי), אין ספק שהורות מיטיבה היא אחד הדברים המאתגרים והקשים ביותר הקיימים בכל מה שקשור לתפקוד נפשי-משפחתי, והתיאור שלעיל הוא חלקי בלבד.
לא לשתף פעולה עם הכחשת המחלה
אדם תאר כיצד ידע שאימו זקוקה לטיפול, אך היא סירבה לקבלו. משפחות רבות מתלוננות על מצבים כאלה, וילדים של- או הורים ואחים של, חשים לעיתים אובדי עצות. כלל האצבע (שנכון באופן חלקי בלבד) הוא שעדיף לא לשתף פעולה עם ההכחשה של אותו אדם לגבי בעייתו.
אמנם, הדרך למציאת פתרון מול ההכחשה מורכבת, אך היא כמעט תמיד עדיפה על טמינת הראש בחול. במילים אחרות, השינוי במקרים אלו מתחיל דווקא בבני המשפחה ובחברים הקרובים, אשר מקבלים הדרכה צמודה כיצד לנהוג כדי שאותו אדם יבין שהוא זקוק לעזרה.
שאלתי את אדם האם הוא היה ממליץ לבן של אדם עם בעיות לקום וללכת כפי שהוא עשה, אדם ענה שלא, שיש היום מי שיכול לסייע, ולזאת רציתי להוסיף שפעמים רבות בני המשפחה הם הראשונים לקבל סיוע.
הן מכיוון שהם נגזרים לחיים כואבים ולא פשוטים, הן כדי לשמש מודל עבור בני המשפחה הסובלים מבעיה נפשית והן כדי ללמוד כיצד להתמודד עם ההכחשה.
כל המשתתפים בסדרה אינם מטופלים של ד"ר אילן טל. רובם קשורים לעמותת אנוש, אשר בחרו לדבר, מתוך מטרה לטפל בסטיגמה שיש למטופלי הנפש בישראל, כחלק מפרויקט "יד על הלב". קיראו עוד על פעילות העמותה באתר הפרויקט "יד על הלב" ובאתר אנוש
לפנייה לכתב/ת 
