מחוקקים עצמם לדעת: ח"כים ממחזרים הצעות חוק
מאז הבחירות הונחו על שולחן הכנסת מאות הצעות חוק כלכליות. הח"כים החדשים או הוותיקים לא הפכו לחרוצים במיוחד - רוב הצעות החוק הללו כבר הוגשו בעבר ולא עברו, וקל מתמיד למחזרן. האם כך אמורים חברי הרשות המחוקקת להצדיק את בחירתם למועדון היוקרתי?
בוקר פתיחת מושב העבודה הראשון של הכנסת החדשה וכבר מונחות על שולחנה מאות הצעות חוק פרטיות בנושאים כלכליים, מתוך כ-1,000 הצעות שהוגשו תוך זמן קצר אחרי הבחירות. הכמות מעידה כי הפוליטיקאים הוותיקים והחדשים לא ישבו מאז בחיבוק ידיים. על האיכות והסיכויים לתקן את העולם, אפשר להתווכח. אך מה הם מבקשים להשיג?
- מושב הקיץ בכנסת נפתח: תקציב ושוויון בנטל
- תקציב בלי פיקוח: לח"כים לא איכפת ממספרים
- מבול של הצעות חוק בתחום הדיור
איך מגישים הצעת חוק? הסבר באתר הכנסת
הסיפורים הכי חמים - לפני כולם - בפייסבוק של ynet
ח"כ אילן גילאון (מרצ), למשל, מציע לבטל את המע"מ על מוצרי מזון בסיסיים; ח"כ מאיר שטרית (התנועה) יסתפק במע"מ מופחת על מוצרים אלה; ח"כ אמנון כהן (ש"ס) מציע לאסור על הבנקים לגבות עמלות ניהול על חשבונות ניירות ערך; ח"כ מירי רגב (ליכוד) מציעה להעלות את שכר חיילי החובה הקרביים לפחות למחצית שכר המינימום; אורי מקלב (יהדות התורה) מציע פטור לתחבורה ציבורית מאגרת הנסיעה בכביש וח"כ דב חנין (חד"ש) מציע לחייב בתי עסק להפעיל מזגנים רק בדלתיים סגורות.
זוהי רשימה חלקית אבל מדגם מייצג. הרבה חדשות אין כאן, ולא רק במגזר החקיקה הכלכלית. להצעות החוק יש מכנה משותף: רובן ככולן ממוחזרות. הח"כים מגישים הצעות שהם, או עמיתיהם שלא נבחרו לכנסת הנוכחית, הגישו בשנים קודמות אך לא עברו את מחסום הקריאה הטרומית.
רוב המגישים המקוריים אפילו לא ניסו לעבור את מחסום הכניסה הראשוני הזה לצנרת החקיקה. בחלק לא מבוטל מדובר בהצעות חוק שהח"כים העתיקו מיריביהם הפוליטיים, או מעמיתיהם לסיעה.
ח"כים חדשים = הצעות חוק חדשות
ח"כים חדשים שנסחפו בזרם הזה הם בין השאר מיקי רוזנטל (עבודה) ששלף מהארכיון הצעה להוסיף לחוק ביטוח בריאות את הזכות לאשפוז סיעודי ותמר זנדברג (מרצ) שהציעה להקים ברשויות המקומיות דירות מקלט למפונים מדירותיהם (חדלי פירעון משכנתא) ולנפגעי אלימות ותקיפה מינית. ח"כ מיקי לוי (יש עתיד) הספיק להציע פטור ממס לזקיפת הכנסה על שימוש בטלפון סלולרי, לפני שהתמנה לסגן שר האוצר וקיבל הזדמנות לנסות להעביר את הפטור בעצמו.
כל בעלי ההצעות לא מסתירים את עובדת המיחזור, אבל את הגילוי הנאות הזה אפשר למצוא רק אם מחפשים בזכוכית מגדלת: הוא נחבא בשוליים של דברי ההסבר של כל הצעת חוק. מי שיטרח לקרוא אותם עד תומם, יגלה את ההיסטוריה של כל הצעה, ארוכה או קצרה. כך למשל ח"כ אופיר אקוניס (ליכוד) ממחזר הצעה לחייב את הבנקים לשלם ריבית על יתרות זכות בחשבונות העו"ש, שעלתה לראשונה בכנסת ה-15 (לפני כ-16 שנה, כשאקוניס עצמו היה בשנות ה-20 המוקדמות שלו), ובכל פעם נדחתה.
גם ח"כ חנין, אחד מאלופי החקיקה הפרטית, ממחזר מהכנסת ה-16 (לפני 11 שנה) הצעה שהעלה אחד מקודמיו לפטור מאגרת טלוויזיה לנכים מעל 50%. ח"כ חיים כץ (ליכוד) ממחזר הצעה להקטין את פערי השכר במשק שהגיש בכנסת ה-15 וה-16 ח"כ עמיר פרץ (התנועה). כץ עצמו הגיש אותה עם ח"כ שלי יחימוביץ' (עבודה) בכנסת ה-17 (לפני 7 שנים) ובכנסת ה-18, הקודמת.
הצעתם של כץ ויחימוביץ' נכללת בין רוב הצעות החוק הכלכליות החוזרות שהוגשו בכנסת הקודמת בידי אותם ח"כים לאחר שנבחרו מחדש. הרשימה כוללת בין השאר את הצעות מאיר שטרית להכיר בתשלומי ריבית על משכנתא כהוצאה מוכרת לצורכי מס, ולאסור רכישת אג"ח במשך 10 שנים שהנפיקו חברות אחרי ביצוע "תספורות"; או את הצעת ח"כ אבישי ברוורמן (עבודה) להעניק בחוק ניירות ערך "מימון חברתי לעסקים שלא מגייסים הון בהנפקות בבורסה כמנגנון מפוקח לגיוס משקיעים קטנים מהציבור".
עוד נכללות ברשימה זו הצעת ח"כ יריב לוין (ליכוד) לקבוע את יום א' במקום יום ו' כיום המנוחה השבועי הנוסף לעובדים הנהנים משבוע עבודה של 5 ימים, הצעות ח"כ ניצן הורוביץ (מרצ) להגביל העלאת דמי שכירות של דירות מגורים בשיעור עליית המדד, ולאסור מסחר בפרוות של בעלי חיים, הצעת יחימוביץ' להשוות תנאי חיסכון לטווח ארוך של עצמאים לאלה של שכירים והצעת דוד אזולאי (ש"ס) לפטור ממס הכנסה דמי הבראה שנוצלו בפועל לנופש בבתי מלון. גם זו עדיין רשימה חלקית.
4,000 הצעות חוק בכהונת כנסת אחת
מיחזור הצעות החוק הפרטיות חוסך ממגישיהן עבודה ומחשבה. האינפלציה ממנה סובל מוסד החקיקה הזה - מעל 4,000 הצעות בכנסת הקודמת לעומת עשרות בודדות לפני 20 שנה - נובעת מאפס המאמץ הכרוך בשליפת כל הצעה גנוזה מהתיקים, עדכון ההיסטוריה של ההצעה בשולי המסמך ושינוי שמות המגישים (אם היזמים המקוריים לא נבחרו לכנסת הנוכחית).
אינפלציית החקיקה החלה לצבור תאוצה לפני 15 שנה. הח"כים הצדיקו אז את ריבוי החקיקה הפרטית בטענה שהיא ממלאת כביכול את החלל המשפטי שנוצר בגלל דלות החקיקה הממשלתית. הם גילו כי המסלול הפרטי קצר בהשוואה למסלול המכשולים הרשמי של החקיקה הממשלתית. על היתרון העוקף הזה קפצו גם פקידי ממשלה שגייסו מאחורי הקלעים ח"כים לשמש להם פה, עד שנבלמו.
אחד החוסמים היה יעקב נאמן, שר האוצר בממשלת נתניהו הראשונה, בטענה שהכנסת נהפכת לפרלמנט הראשון בעולם אשר מעודד את חבריו להקטין את הכנסות הממשלה או להגדיל את הוצאותיה. בלם פנימי בעל חוש מוסרי נדיר היה הח"כ לשעבר אופיר פינס (עבודה) שהעביר מהר ביוזמת הממשלה וגיוס הרוב הקואליציוני את החוק שמגביל את עלות הצעות החוק ל-5 מיליון שקל ומחייב רוב של 50 תומכים לפחות להצעה יקרה יותר.
בלמים אלה צמצמו לעשרות בודדות את מספר ההצעות הפרטיות שנכנסו לספר החוקים בכל כנסת. זה לא הפריע לח"כים להמשיך להציף ולהטריח את המחלקה המשפטית של הכנסת שנאלצת לטפל באלפי הצעות ממוחזרות, כאילו היו מקוריות. לעומס המלאכותי יש כמובן מחיר יקר. הוא הסיבה העיקרית שהכפילה את מספר עובדי המחלקה פי 5-4. היועץ המשפטי לכנסת, עו"ד איל ינון, סירב להגיב ולהתראיין בנושא.
הסיכוי שנראה בכנסת החדשה מספר מרשים יותר של הצעות חוק חדשות-ישנות המתגברות על מחסומי החקיקה, הוא קלוש עד אפסי; אם בגלל התנגדות הממשלה, מאחר שרוב היזמים נמנים על סיעות האופוזיציה, או בגלל הזמן המוגבל לחקיקה הפרטית. לכל סיעה מוקצבת מכסת הצעות חוק בהתאם לגודלה ביום הדיונים השבועי (ד') המוקדש לקריאה טרומית של הצעות החוק, שהיא המפתח לקידומן, כך שרוב ההצעות לא נכנסות לצנרת ונגנזות בתום כהונת הכנסת.
יו"ר הכנסת לשעבר, פרופ' שבח וייס, קרא להן מזמן "הצהרות חוק". גם לדעת היו"ר הקודם, רובי ריבלין, רוב הצעות החוק הפרטיות לא נועדו לבטא "אני מאמין" חברתי או פוליטי של הח"כים כמו שהן מוגשות בעיקר לתפארת הסטטיסטיקה האישית של פעילותם לקישוט הדו"חות לבוחריהם. לא במקרה התופעה הזאת צברה תאוצה במקביל להתפתחות מוסד הפריימריז במפלגות.
"המחוקקים עצמם לדעת", כהגדרתו, מאמינים כי די בפרסום עצם ההגשה של הצעות חוק פרטיות כדי להגדיל כביכול את סיכוייהם להיבחר לכנסת הבאה, כך שכל המרבה הזה משובח; גם אם הן לא נכנסו לספר החוקים ובעצם מדובר במצג שווא של הצעות סרק.
לפנייה לכתב/ת 
