פסקה לטובת נכה: "עמידר התנהלה לא בתום לב"

פסיקה שניתנה לאחרונה בבית משפט השלום בחיפה חושפת התנהלות בעייתית של משרד השיכון ושל החברה לדיור ציבורי עמידר. החברה המשכנת, הנמצאת בבעלות המדינה, פנתה לבית המשפט בבקשה לפנות מביתה דיירת נכה הזכאית לדיור ציבורי, אך השופטת אילת דגן שדנה בתיק מתחה ביקורת חריפה על החברה. היא אף דחתה את התביעה וקבעה כי החברה העלתה "טענות מופרכות" והתנהלה "שלא בתום לב", ופסקה כי תוכל להישאר בדירתה.   

עדכונים נוספים בעמוד הפייסבוק של ynet

עוד דיווחים בחדשות ynet:

ההסתדרות: נתב"ג יושבת לכמה שעות ביום שלישי

לבני וגרוניס: לבדוק את "השופט הסקסיסטי"

מ' היא בתו של זכאי לדיור ציבורי שהתגורר בדירת עמידר בחיפה מ-1981 ונפטר במהלך שנת 2011. בהיותה ילדה התגרשו הוריה, אך היא המשיכה להתגורר בדירת אביה, שהיה מכור לסמים. פסק הדין מגולל את סיפור חייה הקשה של מ', נכה בשיעור 65% המחוברת באופן קבוע למשאבת אינסולין ואינה מסוגלת לעבוד על פי קביעת הביטוח הלאומי. בשנות ילדותה התגלגלה מ' בין פנימיות וחיה בצלו של אב אלים ובבגרותה היא אף מונתה כאפוטרופוסית לאחיה הצעיר וגידלה אותו כיוון ששני הוריה נמצאו "בלתי כשירים" על ידי רשויות הרווחה.  

חוק "זכויות הדייר בדיור הציבורי" קובע כי "בנו של זכאי לדיור ציבורי שנפטר יוכר כדייר ממשיך ובתנאי שהתגורר בדירה שלוש שנים לפחות בסמוך לפטירתו של הזכאי", וכן בתנאי שהבן הממשיך זכאי לדירה בדיור הציבורי לפי כללי משרד השיכון.  

בהיותה בת 24 נכנסה מ' להריון ואביה סילק אותה מהדירה תוך שימוש באיומים ואלימות. היא עצמה הוכרה כזכאית לדיור ציבורי וקיבלה סיוע בשכר דירה ממשרד השיכון. למרות התנהגותו של אביה המשיכה מ' לסעוד אותו והתגוררה בדירה לסירוגין. ב-2010, לאחר ששכנעה את אביה לעבור גמילה, היא שבה להתגורר בדירה באופן קבוע. עם פטירתו פנתה לעמידר בבקשה כי תוכר "כדיירת ממשיכה", אולם שתי ועדות של החברה דחו את בקשותיה בנימוק כי לא התגוררה בדירה באופן רציף במשך שלוש השנים שקדמו לפטירת אביה. משסירבה מ' להתפנות מהדירה פנתה עמידר לבית המשפט. 

"טענות התובעת מקוממות"

השופטת דגן דחתה כאמור את התביעה בהבהירה כי מ' "אולצה לעזוב את הדירה בעל כורחה" וחיה בה "ככל שהדבר הסתייע מבחינת מצב האלימות של אביה". 

עוד פסקה: "ניסיון התובעת לטעון בבית המשפט כי המנוח בכלל לא מסוכן, היה מקומם בעיניי לאחר שנציגי התובעת בעצמם טרחו לרשום בכל דו"ח ודו"ח כי הוא אלים ומסוכן", כתבה דגן בהחלטה על התנהלות עמידר. "בנסיבות אלו היה מוטב לתובעת, שהיא גוף ציבורי, לנהוג בתום לב ולא לטעון טענות מופרכות", הוסיפה השופטת. דגן אף מתחה ביקורת קשה על החלטת ועדת הערעור של עמידר שדחתה את בקשתה של מ', ואמרה כי בוועדה זו יושבים למעשה אותם אנשים שדחו את בקשתה מלכתחילה: "נשאלת השאלה כיצד הגוף שולל הזכות הוא אותו גוף האמור להכריע במחלוקת בין עצמו לבין הצד השני".

דגן לא חסכה ביקורת גם מוועדת הערר העליונה של משרד השיכון: "בפועל נשללה מהתובעת זכות השימוע. מה ערך להתכנסות אינסטנציית ערעור אם לא מובאים בפניה כל הנתונים הצריכים לעניין באופן שתקבל החלטה מושכלת ולא תהווה חותמת גומי לוועדה המרחבית?" 

"נסיבות ייחודיות ומורכבות"

עו"ד יעל פלד-פלפל, מנהלת מחוז חיפה באגף לסיוע משפטי של משרד המשפטים שליוותה את מ' וסייעה לה, אמרה ל-ynet: "צר לנו שחרף הנסיבות הייחודיות והמורכבות, המאפיינות את סיפורה של מ', חברת עמידר עמדה על התנגדותה שלא לאפשר לה להמשיך לגור בדירת אביה ולהכיר בה כדיירת ממשיכה".

לדבריה, "סיפורה של מ', כמו מקרים רבים נוספים המגיעים לטיפול האגף לסיוע משפטי, ממחיש את החשיבות הרבה וההכרח שחברת עמידר תפעל ותיישם את חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי". היא הדגישה כי על הדבר להיעשות תוך הפעלת שיקול דעת והתחשבות ברוחו ותכליתו של החוק, ומתוך הכרה בחשיבות הזכות לדיור, אך הוסיפה כי אין להסתפק ביישום טכני יבש, "תוך התעלמות מהנסיבות האישיות ומהעובדה שהפונה נמצאה זכאית לסיוע בדיור ממשרד השיכון". 

מעמידר נמסר בתגובה: "החברה פעלה על פי חוק ובהתאם להחלטת ועדה עליונה של משרד הבינוי והשיכון, שדחתה את זכאותה. עמידר תמשיך לפעול על פי החוק ותמלא אחר פסיקת בית המשפט".