מה גורם לאשפוז בכפייה. סיפורה של אילאיל
אילאיל צין אושפזה בכפייה לפני 15 שנה. היום, לאחר שהקימה משפחה, עסקה שנים בסיוע לפגועי נפש ולומדת לדוקטורט בעבודה סוציאלית, היא מספרת בכאב על הדרך הקשה שעברה משפל המדרגה חזרה לחיים, תוך כדי מלחמה בממסד הרפואי ודעת הציבור. טור שביעי בסדרת "יד על הלב"
אילאיל צין היא אשה מרשימה. דקות ספורות לפני הצילומים היא הזכירה לי שנפגשנו בעבר. לפני כחמש עשרה שנה בחדר מיון פסיכיאטרי. מפגש שהסתיים באשפוז שלה בכפייה. לאט לאט חזרו אליי הזיכרונות מאותו ערב, ועמן הרגשה כבדה בבטן, על הכוח הנורא (לטעמי) שהעניק לי החוק, להמליץ לפסיכיאטר המחוזי לאשפז אדם בניגוד לרצונו, ועל ההשפעה העצומה של דבר זה על חייו של אדם.
- עדכונים נוספים בעמוד הפייסבוק של ynet
ראשית, קצת על אילאיל. אילאיל אושפזה בעברה עשרות פעמים, ובפרק היא מספרת איך היא הגיעה מנקודת שפל לאדם שעושה דוקטורט בעבודה סוציאלית היום. היא נשואה ואם לתאומים. בעבר עבדה באנוש כמנהלת של כל המועדונים החברתיים ברחבי הארץ (77 במספר) ובגלל הלימודים פרשה.
לטורים הקודמים בסדרת "יד על הלב"
- לגדול עם אמא עם מאניה דיפרסיה. הזמר אדם
יש לה הרבה ביקורת על המערכת הרפואית – מספרת לא פעם איך כשהגיעה לחדר מיון בגלל בעיה פיזיולוגית וכאשר שמעו שהיא מתמודדת עם בעיה נפשית - השתנה היחס והיא מצרה על כך שאנשים עם בעיות נפשיות נאלצים להילחם מלחמות כאלה עם כל העולם. היא מנסה להילחם בסטיגמה ולייצג את המתמודדים בכל מקום אפשרי. קיבלה אות על פועלה בכנסת- היא זוכת "אות השוויון לאנשים עם מוגבלות" לשנת 2006. במשך השנים התנדבה ועבדה במסגרות שיקומיות עם נכים, בעלי מוגבלויות, פגועי נפש ומשתקמים מכל הגילאים.
היכנסו לעמוד הכתבות של יד על הלב
מי יכול לשלול חירותו של אדם?
באחד מהראיונות שנתנה בעבר תיארה כיצד הגיעה אל רופא המשפחה, בהקשר לחידוש מרשם לתרופות כלשהו, והוא אמר לה שרשום שהייתה מאושפזת בבית חולים כי ניסיתה להתאבד. "אני מכיר אתכם חולי הנפש. זהו לא ניסיון ההתאבדות הראשון שלך, וגם לא האחרון. את תמשיכי ותנסי להתאבד, כי כאלה אתם". אילאיל היא אכן מופת להתמודדות מוצלחת עם בעיות נפשיות גם קשות.
נחזור לעניין האשפוז הכפוי נושא שמטריד אותי שנים רבות. כאן אני עומד לפרט את דעותיי האישיות ואותן בלבד. אני זוכר אירוע בו פרופ' לאור- מנהל המקום בו עבדתי אז, ואליו התקשרתי מהמיון להתייעצות- היה עושה כל שביכולתו כדי שאדם לא יישלח לאשפוז וכיצד לקח לי זמן להבין שהוא צודק.
אמנם, יש מקרים שאשפוז הוא בלתי נמנע, אך אשפוז הוא חוויה בלתי נעימה, בלשון המעטה. אשפוז כפוי הוא גרוע מכך. היום אני מסכים לגמרי שעדיף להימנע מאשפוז, כאשר ניתן, ואכן גם במקרים קשים, כאשר האדם עצמו מתגייס וגם משפחתו, ניתן למנוע זאת. נושא הכפייה שנוא עליי. אינני מבין מדוע עליי להחליט על שלילת חירותו של אדם.
לטעמי האישי, זוהי החלטה ששופט צריך לעשות. אני יודע להעריך מצב נפשי. זהו מקצועי. יודע לתת פתרונות לאותו מצב. אבל אני מרגיש לא בנוח להחליט על מידת החופש של אדם, גם כאשר בגלל מחלתו הוא מסוכן לעצמו או לסביבתו. אם הייתי יכול לבחור,הייתי נותן למישהו אחר לעשות את ההחלטה הזו. ברור שהמציאות מורכבת הרבה יותר, אך זוהי משאלתי האישית כאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש.
כל המשתתפים בסדרה אינם מטופלים של ד"ר אילן טל. רובם קשורים לעמותת אנוש, אשר בחרו לדבר, מתוך מטרה לטפל בסטיגמה שיש למטופלי הנפש בישראל, כחלק מפרויקט "יד על הלב". קיראו עוד על פעילות העמותה באתר הפרויקט יד על הלב ובאתר אנוש
לפנייה לכתב/ת 
