שירה: "הגיע הזמן שתתבגרי"

מי את, זה אני

מאת: אלפרד כהן

לֹא מַכִּיר אוֹתָךְ מַסְפִּיק

אָז קָנִיתִי

סֻכָּר לָבָן, סֻכָּר חוּם, סֻכַּר קָנִים

דֶמֶרָרָה, סֻכְּרָזִית בְּטַבְלִיּוֹת

סֻכְּרָזִית בְּשַׂקִּיּוֹת.

אָז בִּשַּׁלְתִּי

מְרַק עוֹף, מִינֶסְטְרוֹנֶה,

עוֹף בַּתַּנּוּר, פַּשְׁטִידַת גְּבִינוֹת

וְשַׁקְשׁוּקָה.

אָז הוֹרַדְתִּי

אֶת הַבִּיטְלְס, הַסְּמִיתְ'ס, הַקְּיוּר

נִירְוָנָה, קֶנְיָה וּוֶסְט, הַסְּטְרוֹקְס

וְזֹהַר אַרְגוֹב.

אָז שַׂמְתִּי בַּסִּפְרִיָּה

אֶת הַתנ"ך, הַחֲדָשָׁה וְהַקּוּרְאָן

פְלוֹבֶּר, ווּלְף, אַלְתֶרְמַן

וְרָם אֹרֶן.

לֹא מַכִּיר אוֹתָךְ מַסְפִּיק

וּמְפַחֵד לִשְׁאֹל

שֶׁמָּא תִּהְיִי הַכֹּל מֵהַכֹּל

וְלֹא אוּכַל לְהָכִיל בְּתוֹכִי אֶת כֻּלֵּךְ

מְפַחֵד לִשְׁאֹל

שֶׁמָּא אֶפֹּל.

ירושלים

מאת: אלנתן מיה

מַה יֵּשׁ לָךְ? מָה אַתְּ לֹא מְבִינָה?

תַּעֲשִׂי מַשֶּׁהוּ

לֹא מְעַנְיֵן אוֹתִי מָה,

תַּעֲלִי עַל אַחַד הָרְכָסִים שֶׁלָּךְ

אוּלָי הַר הַזִּיּוּפִים

וְתִקְפְּצִי,

תִּתְרַסְּקִי עַל מִשְׁטַח בֶּטוֹן

שֶׁיִּתְפַּזְּרוּ לַעֲזָאזֵל כָּל הַמִּלִּים הַסּוֹטוֹת שֶׁלָּךְ

כָּל הַקְּדֻשָּׁה וְהַכִּנּוֹרוֹת וְהַגַּעֲגוּעִים

שֶׁיִּקָּרְעוּ לִגְזָרִים הָאֲהָבוֹת הַפּוֹתוֹת הָאֵלּוּ שֶׁעוֹשׂוֹת לָךְ שָׁלוֹם,

שֶׁיִּפָּרְמוּ וְיִקָּרְעוּ וְיִתְעַרְטְלוּ כָּל הַחוֹמוֹת וְהַשְּׁעָרִים

הַמַּבְדִּילִים בֵּינְאֲנָשִׁים

הַמִּתְהַלְּכִים בְּתוֹכֵךְ כְּמוֹ בְּתוֹךְ אַשְׁלָיָה,

צְאִי כְּבָר מֵהַסֶּרֶט הָאָרֹךְ שֶׁלָּךְ

הִפָּרְדִי לְכַמָּה שְׁנוֹת אוֹר מִן הָעוֹלָם הַזֶּה

וְתַעֲלִי לְבַקֵּר אֶת הַתְּאוֹמָה שֶׁלָּךְ שָׁם לְמַעְלָה,

תַּעֲשִׂי סִיבוּב בֵּין כַּמָּה גָלַקְסְיוֹת

תְּקַבְּלִי פְּרוֹפּוֹרְצְיוֹת עַל הַמֶּרְכָּזִיּוּת שֶׁלָּךְ בָּעוֹלָם,

תִּפְגְּשִׁי כַּמָּה נַנָּסִים לְבָנִים

כִּי הַשְּׁחוֹרִים שֶׁלָּךְ כְּבָר יָצְאוּ לִי מִכָּל הַחוֹרִים,

שׁוּטִי בָּרִיק שֶׁבֵּין הַכּוֹכָבִים

הוּא יוֹצִיא מִמֵּךְ אֶת הַמַּחֲנָק וְהַכְּבֵדוּת

הַמִּתְפּוֹצְצִים בָּאוֹטוֹבּוּסִים,

תַּפְסִיקִי כְּבָר לְמַזְמֵז עֲרֵמוֹת אֲבָנִים וְקִירוֹת

הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁתִּתְבַּגְּרִי אַחֲרֵי שְׁלֹשֶת אַלְפֵי הַשָּׁנִים הַתְּמִימוֹת שֶׁלָּךְ,

סְעִי לְבֶּרְלִין לְדָרַמְסָאלָה אוֹ לִנְיוּ יוֹרְק,

אֲפִלּוּ לְתֵל אָבִיב

הָבִינִי שֶׁיֵּשׁ עוֹד כַּמָּה דְּרָכִים

לַעֲשׂוֹת אַהֲבָה.

עטלף ניסוי

מאת: מאיה ויינברג

בְּעֵינַי הֵם כֻּלָּם דּוֹמִים:

מִתְהַלְּכִים בִּגְלִימוֹת לְבָנוֹת,

אֵין לָהֶם רֵיחַ וְהֵם אֵינָם עָפִים.

הֵם בָּאִים לָגַעַת בִּי בְּכֵלִים כְּסוּפִים

וּבְאוֹר מְסַנְוֵּר

מְחַטְּטִים בָּאֶצְבָּעוֹת וְרוֹצִים

לִמְצֹץ אֶת הַסּוֹד שֶׁלִּי

אוּלַי הוּא טָמוּן בַּכְּנָפַיִם, בַּדָּם, בָּעֲצָמוֹת,

לֹא מַאֲמִינִים כְּשֶׁאֲנִי צוֹעֵק שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ

גַּם כְּשֶׁאֲנִי מִשְׁתַּתֵּק

הֵם לְעוֹלָם לֹא מַפְסִיקִים.

דֶּרֶךְ מֵאָה דְּלָתוֹת נְעוּלוֹת אֲנִי מֵרִיחַ:

הַלַּיְלָה פּוֹרְחִים הֲדָרִים

וְאוֹר יָרֵחַ קָלוּשׁ פָּרוּשׂ כִּקְטִיפָה חִוֶּרֶת.

בַּלָּאט אֲנִי חוֹזֵר לְשָׁם.

גַּם בְּמוֹתִי לֹא יַצְלִיחוּ לִתְפֹּס אוֹתִי.

שלמה ארצי בן־זונה

מאת: אייל שלום

בֹּקֶר. שַׁבָּת.

טֶלֶפוֹן. רֶטֶט.

12 פְּעָמִים.

עַד שֶׁנִּשְׁמָט

לָרִצְפָּה.

חֻצְפָּה

שֶׁל אֲנָשִׁים.

כָּכָה. בְּשַׁבָּת.

לְהִתְיַשֵּׁב. מְאֻזָּן.

עָרֹם. עַל מִזְרָן.

לָדוּג בְּגָדִים

בְּחַכַּת הַיָּד

מֵרִצְפָּה

שֶׁל אֲנָשִׁים.

כָּכָה. בְּשַׁבָּת.

הִנֵּה הַגֶּרֶב.

הַשֵּׁנִי נָדַד.

מֵהַקִּיטוֹן, לַסָּלוֹן

בַּסַּפָּה אוֹ עַל יַד.

טֶלֶפוֹן. רַעַד.

בַּשֵּׁנִית.

קוֹל יָבֵשׁ –

לְוָיָה. בְּשֵׁשׁ.

קוּם.

תִּתְלַבֵּשׁ.

תַּגִּיעַ בַּזְּמַן.

הַמֵּת כְּבָר מֵת.

וְאַתָּה

לֹא כָּאן.

הַלַּיְלָה. שִׁבְעָה.

עַל רִצְפָּה

שֶׁל אֲנָשִׁים.

הַחֻצְפָּה שֶׁל אֱלֹהִים.

אֱלֹהִים. הַחֻצְפָּה.

שֶׁאֲנִי? שֶׁהוּא.

כָּכָה. פֹּה.

יָשַׁב עַל הָרִצְפָּה.

וַאֲנִי אָשׁוּב

וְאֶשְׁכַּב.

בְּשַׁבָּת. בַּבֹּקֶר.

בֶּטֶן/גַּב

עַל מַצֵּבָה

שֶׁל אֱלֹהִים

כְּמוֹ עַל רִצְפַּת

הַחַיִּים. בִּנְתִיב

יְרוּשָׁלַיִם-ת"א.

כְּבִישׁ 1 – בְּאֶלֶף קמ"ש

מֵעַל הַמֻּתָּר

וּמִתַּחַת לַגֶּשֶׁר

דֶּרֶךְ הָהָר

וּבָרַדְיוֹ

כָּל הַדֶּרֶךְ

אֵיזֶה בֶּנְשֶׁלְזוֹנָה מְזַיֵּן לִי בָּאֹזֶן

מְזַיֵּן.

מְזַיֵּן.

מְזַיֵּן.

וְשָׁר –

שֶׁאֶתְמוֹל הָיָה טוֹב

וְיִהְיֶה גַּם מָחָר.

השירים המובאים לקוחים מתוך גיליון 99 של "הקול החדש 2013" בעריכת אגי משעול, שממשיך במסורת פרסום ראשון של בוגרי המסלול השנתי לכתיבה של "הליקון". בגיליון מיוצגים קולות חדשים בעולם השירה, אשר כל אחד בסגנונו הייחודי ועולמו, משקף הווייה ארץ ישראלית עכשווית: דתיים, חילוניים, חיילים, בני קיבוצים ועירוניים, ועוד. בגיליון ניתן גם למצוא תרגומי שירה של המשורר האירי טוני קרטיס (בתרגום: אגי משעול), אמילי דיקינסון (בתרגום: עמית נוה), ג'ון אשברי (בתרגום: אייל שלום), דורותי פרקר (בתרגום: אחו כהן) וטוסיאטה אביה (בתרגום: מיכל חכם).