"את לא אוהבת אותי". המניפולציות של הילדים

מי מאיתנו לא נתקל בילד מניפולטיבי? במסגרת המפגשים שלי עם הורים אני מרבה לשמוע תלונות על ילדים העושים שימוש במניפולציות שונות כשהם רוצים להשיג משהו.

עדכונים נוספים בעמוד הפייסבוק של ynet   

הנה סיפור שסיפרה לי אחת האמהות: "כשהוא רוצה שאני אקנה לו משהו ואני לא מסכימה, הוא מתחיל להגיד לי שאני לא אוהבת אותו, שאני אוהבת את אחותו יותר ולה אני כן קונה כל מה שהיא מבקשת, שאתמול הבטחתי שאגיע מוקדם מהעבודה ולא הגעתי בסוף.

"כל המשפטים האלה שיושבים לי בול על רגשות האשמה וחוסר הביטחון שלי. הוא כאילו קורא אותי במדויק ויודע איפה ללחוץ, ואני נלחצת ונכנעת, ואחר כך מרגישה הכי רע בעולם".

עוד כתבות של אלי זוהר ניב בערוץ הורים

• גם לכם מגיע: מה הסוד להורות טובה יותר ורגועה יותר
• זה תלוי רק בכם: איך לגדל ילד שמאמין בעצמו
• רוצים שינוי: למה צריך הדרכת הורים לכולם
• לא מה שחשבנו: למה כ"כ הרבה הורים מאוכזבים
  

איך תדעו שזו מניפולציה?

בוודאי גם אתם מכירים מקרוב את המצבים האלה בהם אתם חשים שהילד שלכם, המיטיב כל כך 'לקרוא' אתכם, מכיר את נקודות התורפה שלכם, יודע בדיוק מה עליו לעשות או לומר, על מנת להניע אתכם לפעול בדרך המתאימה לו, וכמה זה יכול לעצבן ולקומם.

אז מה זה הדבר הזה -"מניפולציה": מאיפה הוא בא, למה ילדים עושים בו שימוש והאם הוא באמת כה בעייתי?

מניפולציה, בהגדרה המילונית הראשונה והבסיסית שלה, היא בעצם תפעול בעזרת תנועות ידיים. בהקשר שאנו מדברים עליו נכנס מימד נוסף של שליטה בתגובות או במעשים של מישהו אחר דרך תפעול רגשי, תוך כדי שימוש בעורמה ואפילו במרמה אם צריך, על מנת להגיע לתוצאות הרצויות.

וזה כבר סיפור אחר לגמרי. אף אחד לא אוהב להרגיש "מופעל". לא פיזית ובטח לא רגשית. אף אחד לא מרגיש נוח כש"מסובבים" אותו. וזה קשה שבעתיים כשמדובר בילדים שלנו.

למה הם עושים את זה? (ובפולנית- למה הם עושים לנו את זה?)

זה פשוט. תינוק בן יומו מבין מהר מאוד שהבכי שלו מביא אליו את ההורה. הנה מניפולציה. פשוטה מאוד, הישרדותית ובוודאי חשובה, ובכל זאת-מניפולציה.

בהמשך הוא יעשה שימוש בבכי וגם באמצעים אחרים כשרים וכשרים פחות (עלבון, "ברוגז", האשמה), על מנת לגרום לנו לעשות כל מיני דברים עבורו: שניקח אותו על הידיים, שנשחק איתו, שנוותר לו, שנקנה לו, שנתייחס רק אליו וכו'.

אם תחשבו על זה, היכולת הזו לתפעל את ההורים, היא באמת כלי יעיל עבור ילד. מהמקום שלו, בו אין לו באמת שליטה על חייו, אין לו כל כך דרך נגישה להשפיע על מה שקורה בחייו, מה כבר נותר לו?

אם חושבים על זה, הרי שהשימוש במניפולציות הוא לגמרי הישג התפתחותי. זה אומר שהילד הנבון שלנו למד "לקרוא את המפה" נכון, קולט מה מפעיל אותנו, ומבין שאם הוא רק יבחר במילים ובמנגינה הנכונים - יש סיכוי שיצליח לשנות את דעותינו והתנהלותנו. וואוו! גדול, לא?

גם אנחנו, הוריו, מוצאים עצמנו לא פעם מתפעלים מהיכולות האלה, בעיקר כמובן כשהמניפולציה לא מכוונת נגדנו. או–אז היא תראה לנו ככישרון אדיר המעיד על אינטליגנציה מפותחת ויכולת מרשימה להסתדר בחיים.

וגם את זה אני שומעת בקליניקה: "הילד שלי לא פרייר! ממזר גדול! יודע לעמוד על שלו ולהסתדר! שאפו!" אכן מרגיע, אלא שברגעים אלו, אפילו אם לא נאמר לו את זה במילים של ממש, אנו משדרים לו ולעצמנו מסר כפול ומבלבל.

אז רגע, זה טוב או לא טוב?

כן. יש פה בעיה. זה אכן מעיד על התפתחות ויכולות אך יחד עם זאת, כשאנחנו מופעלים על ידי מניפולציות, אנו מוצאים עצמנו עושים משהו בניגוד לדעות ולערכים שלנו, בניגוד לכוונות הראשוניות שלנו. משל רצינו לנסוע לבאר שבע ומצאנו עצמנו בחיפה... ממש לא לעניין! וכל זה, כמובן, בלווית תחושות של אכזבה מעצמנו, כעס, עלבון ואפילו חוסר אונים.

מעבר לכך, כשילד מרבה לעשות שימוש במניפולציות – ייתכן ואנו מגדלים כאן ילד שבבגרותו זה יהיה דפוס ההתמודדות שלו: לא ישר, ערמומי, כוחני, תחמן העושה שימוש בחולשות הזולת לטובתו ולא כל כך מעניין אותו עד כמה זה מוסרי ואפילו מזיק לצד שכנגד. ממש לא היינו רוצים שזה יקרה.

בשורה התחתונה, כמו גם בהרבה נושאים אחרים, התפקיד שלנו הוא לייצר איזון. להבין שמניפולציה היא טבעית, חלק מארגז הכלים להתמודד עם מציאות שלא תמיד מתאימה לנו, וכל עוד היא מגיעה במינון סביר, כל עוד אנחנו (ובשלב מאוחר יותר גם הילד שלנו) מודעים לקיומה ולא עושים בה שימוש המזיק לזולת, כל עוד בדברים החשובים לנו באמת אנחנו לא מאבדים את הכיוון ועומדים על שלנו - זה בסדר.

אז בואו נתבונן על תופעת המניפולציה קצת יותר לעומק ונראה, מה עוד מניע ילדים לעשות בה שימוש, מה אנחנו יכולים ללמוד מזה ואיך מתמודדים טוב יותר עם ילד מניפולטיבי?

האם אתם יודעים מה הם באמת רוצים?

עד כמה אתם קשובים לצרכים והרצונות של הילד שלכם? לעיתים זה מה שילד מניפולטיבי מבקש לומר לכם: הוריי היקרים, אני נוהג כך כי בדרך אחרת אני לא מקבל כל כך את מבוקשי... אתם מוזמנים לבדוק האם זה מה שקורה אצל הילד שלכם, או לפחות כך נדמה לו. שיחה טובה על הנושא יכולה בהחלט לעזור כאן. (*קישור לקשיים רגשיים-איך תגרמו לילד לפתוח את הלב).

עד כמה אתם ברורים לעצמכם ולהם מה אתם מרשים ומה לא? כשלא ברור לנו - זה בוודאי לא ברור לילדים שלנו. בדקו את עצמכם עד כמה האמירות שלכם חד-משמעיות ועקביות, עד כמה יש נקודה בסוף משפט, עד כמה לימדתם את הילד שלכם להתמודד עם סירוב.

אם "לא" היא לא בסל האפשרויות עבורו, אם הוא יודע שבסוף אתם מוותרים - המניפולציה תהפוך להיות ידידתו הקרובה. התפקיד שלכם פה הוא להבהיר לו בכל דרך אפשרית שאתם עומדים מאחורי מה שאתם אומרים.

גם אתם משתמשים במניפולציה?

כמה אתם עושים שימוש במניפולציה? כל ה "אם-אז" היא מניפולציה, כל ההבטחות לתיגמול ופרסים הן מניפולציות, וגם, כמובן, האיומים. שלא לדבר על שימוש בסחיטה רגשית- "אם אתה אוהב אותי אז תתנהג יפה בגן"... חברים, שימו לב איזו דוגמא אתם משמשים לילד שלכם בעניין הזה.

ילד מניפולטיבי הוא לפעמים פרשנות של הוריו יכול להיות שהוא בכלל רק עומד על דעתו ומנסה למצוא טיעונים טובים לבקשה שלו, מנסה לשכנע, עושה שימוש במשא ומתן... כלים לגיטימיים וחשובים, לא בהכרח עושה שימוש מניפולציה.

גם אם לפני השינה הוא מנסה להקסים אתכם, להגיד כמה הוא אוהב, לבקש "עוד סיפור אחד ודי"- אכן יש לזה 'ארומה' של מניפולציה, אבל חשוב יותר לבדוק ולהתייחס למה שעומד מאחוריה: רצון אמיתי שלו להיות אתכם עוד רגע, וגם, לא תאמינו, באמת עכשיו, כשהוא רגוע ונינוח, הוא מוכן ומסוגל לשתף אתכם במה שקרה לו במהלך היום... אז תתחילו את טקס הלילה מוקדם יותר ותשאירו לעצמכם יותר זמן ל"ביחד" החשוב הזה.

הילד דורך לכם על רגשות האשמה? מאוד קשה לנו לשמוע משפטים כמו: "אתם לא מספיק איתי", "אתם אף פעם לא משיבים לי"... אך אם תנטרלו את התחושות המעיקות ותבדקו באומץ את הנאמר יתכן ותוכלו לראות שיש בזה משהו.

כולנו מרגישים לא פעם כי במרוץ הבלתי האפשרי של החיים, נגזל מקומם וזמנם של ילדינו, והנה יש לנו כאן תזכורת חשובה לעניין הזה... שימו את המניפולציה בצד, ועשו שימוש בשיקוף החשוב הזה.

מה (עוד) למדתי היום מהילד שלי? אם אנחנו אומרים שהילד שלנו מכיר אותנו כל כך טוב ויודע בדיוק איפה לגעת על מנת להפעיל אותנו- הרי לכם מידע השווה זהב! אנחנו עושים עניין מאוכל? לא יכולים שלא לקנות לילד שלנו הפתעות וצעצועים? לא מסוגלים לעמוד על שלנו? אפשר להתעצבן ולהיעלב מזה, ואפשר לקחת את ההבנה החשובה הזאת ולעבוד עליה. ותודה לילד שלי שהביאני עד הלום...

"תן לי לחשוב על זה", המצאת המאה- משפט ש"קונה" לנו זמן לבדוק את הדברים יותר לעומק, לבחון אתם ולגבש דעה ודרך להמשך. הזכירו לעצמכם כי מניפולציה עובדת טוב יותר בזמן של לחץ, והגדירו מחדש את מרחב הפעולה שלכם.

הכותבת היא יועצת משפחתית , מנחת קבוצות הורים בכירה מהמרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים. לאתר של אלי זוהר ניב לחצו כאן