"כלבוטק": טוב מחדל טוב משמן טוב
רפי גינת - המנחה והקול - פתח את העונה של "כלבוטק" עם תחקיר על שמן הזית המזויף. אולם במקום לחשוף את אוזלת ידן של הרשויות, הוא מתמקד בסיפורים של הנוכלים הקטנים שקלים יותר לעיכול. אריאנה מלמד נשארה עם רמת חמיצות גבוהה
זה היה אחד הערבים הגדולים שלו. בעצם, מאז הקוליפורמים בחומוס לא היה לו אחד כזה. רגע: אולי דווקא החתולים המחטטים בשניצלים יכול להיכנס לרשימת הגדולים. ואולי גם המרגרינה בבורקס. מכל מקום, ברור שרפי גינת הוא מלך מלכי המלכים של חושפי קומבינות האוכל בישראל לדורותיהם, ואין לו ולא יהיה לו מתחרה על התואר. קומבינת שמן הזית שחשף במשדר האחרון היא רק דוגמה אחת לשיטת הפעולה שלו, של המשק הישראלי ושל הרשויות האמורות להגן עלינו נבלות מכל סוג. נחשו מי לא מצליח להגן?
מה עוד קורה בערוץ הטלוויזיה של ynet:
X פקטור: "זימנו לאודישן מבלי לשמוע אותי שרה"
עוד כתבות ועדכונים, לפני כולם - בעמוד הפייסבוק של ynet
כתמיד, הפתיח המלומד של גינת נמשך יותר מדי זמן ועד שמגיעים לעיקר, מה שמחזיק את הצופה ליד המסך הוא הקול הסמכותי ומבשר הרעות. זיופי שמן זית אינם דבר חדש בישראל, ובאין מפריע הם ילכו ויתגברו ככל שתפוצתו של השמן עולה ומחירו עולה אף הוא. גינת מצא על המדפים שמנים של יצרנים ושמם איבו וחוסן, והללו נמצאו בלתי ראויים למאכל אדם או סתם ג'יפה - אחרי בדיקות מעבדה מדוקדקות שנערכו באיטליה, ואחרי שערימה של פרופסורים ודוקטורים לשמן נתנה בהם סימנים. הסטֶרולים זה הקוליפורמים החדשים: אסור שיהיו יותר מחמישה אחוז כאלה בשמן זית, למדנו מגינת והפרופסורים.
האתנחתא הקומית הגיעה באמצעות פאנלים של טועמי שמן זית, שכולם פסקו כי המוצרים של איבו אכן נחותים או שהם בכלל לא שמן זית.
מה מבשלים לנו שם?
וככל שהלכו העדויות והתארכו, גם אחרון הצרכנים הבין שאיבו לא קונים, אפילו לא בהנחה אצל רמי לוי או בעדן טבע מרקט, נותרה שאלה גדולה בעינה: איך קורה שבמדינה עם מאות אם לא אלפי יצרני מזון קטנים שחלקם חמדנים, כל הפיקוח של משרד הבריאות מסתכם בשני ליצנים שמופיעים ממש רע מול המצלמה הנסתרת של "כלבוטק"? הם מתייחסים לתחקירנית המתחזה כלקוחה כאל מטומטמת גמורה ולא יכולים לספק תשובה נורמלית לשאלה. מדוע אינם מיידעים את הציבור לסכנות ולרמאויות הטמונות בשמן הזית, אותו כבר זיהו כמזויף?
גינת יכול היה לצאת מ-11 הבקבוקים וששת סניפי רשתות בתי הקפה בהם בדק שמן זית ולנסח הצהרה כללית על הצורך בהקמת רשות מזון ותרופות מרכזית - אחת עם תקצוב הוגן, כושר אכיפה בשיניים. גינת יכול היה להשוות בין כל המקרים בהם בדק עד כה מזונות מקולקלים לבין האסון של רמדיה, ולהפציר בצופיו לעשות פעולה כלשהי - אפילו רק לכתוב למשרד הבריאות על הנחיצות שברשות כזו.
אבל כל זה לא נעשה, מפני שגינת אינו איש של עקרונות אלא של אנקדוטות.
לאורך השנים הוא פיצח היטב את הדי.אן.איי של הצופה הממוצע שלו, ומצא כי זה מתעניין בעיקר בטריוויה של מעשי נכלוליות, בקומבינטור הקטן, בזייפן שהוא השכן ממול. הצופה בסך הכל רוצה לצקצק בלשונו ולהגיד "תראו תראו, איזה חרא העולם", ולהאמין בצדקתו עד המשדר הבא שיוכיח אותה שוב. בשביל זה יש את גינת, והוא ימשיך לספק את הסחורה שלו עם תו האיכות הייחודי לה. אין לה תאריך תפוגה. טוב שכך? תלוי: אם אתם חווים את העולם כרצף של קומבינות ואסונות, ודאי שטוב.
ובינתיים, למתלבטים מומלץ לא רק לקנות שמן זית עם תו תקן של מועצת הצמח ענף הזית, אלא גם לצאת אל הגליל, להתיידד עם מגדלי זיתים (שהם בדרך כלל ערבים) ולמצוא בעצמם את השמן החביב עליהם אחרי ניסוי וטעייה. רמז למיטיבי לכת: בית המלוכה הירדני שולח שליחים מדי שנה לכפר ראמה כדי לייבא משם שמן מקומי משובח. מומלץ.
