"חברות": אמרו את זה קודם וזה עדיין מצחיק
זה עבד ב"רמזור" ולכן אין סיבה שזה לא יעבוד גם ב"חברות". ליטל שוורץ מגישה לכם סיטקום מהודק עם פאנצ'ים לא רעים ואם היא לא מביאה לכם את הסעיף, אתם עוד עלולים ליהנות
מפתיע שזה לא קרה הרבה קודם – אם "רמזור" עבדה כל כך טוב, זה היה רק עניין של זמן עד שמישהי תצליח להעמיד את הגרסה הנשית. אם לדייק זה דווקא כן קרה הרבה קודם, אבל "חברות", הקומדיה שהרימה ליטל שוורץ עם קצת עזרה מידידים, בילתה זמן איכות במרתפים של ערוץ עשר שנאבק בבולענים תקציביים, פוליטיים ואחרים - שקצת הקשו עליו להעמיד לוח שידורים יציב.
מה עוד קורה בערוץ הטלוויזיה של ynet:
X פקטור: "זימנו לאודישן מבלי לשמוע אותי שרה"עוד כתבות ועדכונים, לפני כולם - בעמוד הפייסבוק של ynet
אז עכשיו הן כאן. ארבע חברות - נועה (ליטל שוורץ), פזית (לירית בלבן) שני (מגי אזרזר) וורד (לירון ויסמן). שלוש מהן נשואות עם ילדים, אחת רווקה שמעבירה את רוב זמנה ברעייה באחו הבליינד דייטים העיוור והאכזר. יחד הן עושות כל מה שנשים בכל העולם הנאור עושות - קונות ג'ינסים קטנים בכמה מידות, נאבקות עם הסטטיסטיקות של הילדים, פוגשות גברים הזויים ופסולי חיתון, חושדות שבעלן מנהל רומן ומעריצות את הגנטיקה של עצמן.
נכון שגם "רמזור" לא המציאה את הגלגל, אבל נדמה ש"חברות" ממש עושה סיבוב על הנוסחה, וסיבוב מוצלח, יש לציין. הדמויות שלה אפילו נפגשות באופן קבוע על ספסל, בגן השעשועים עם הצאצאים ולא במגרש כדורסל. לזכותה יאמר שהיא הפנימה את הפרינציפ. גם הקאסט של "חברות" משרת אותה יפה. בלבן משתלבת (שוב) בתפקיד המשיגנע, ליטל שוורץ היא פשוט ליטל שוורץ ולאזרזר, באמת סוג של פרח קומי נדיר, יש כל מה ששחקנית קומית חולמת עליו.
אז נכון שלמרות שמדובר בקומדיה שמככבות בה נשים, עדיין הגברים מאכלסים את רוב הדמויות השפויות ולא להיפך, אבל אם עברתם את משוכת ליטל שוורץ, כלומר אם אתם נמנים על אלה שמחבבים אותה או לפחות מסוגלים לצפות בה מבלי שאלפי פיוזים ניתכים לכם בבת אחת במוח בלי סיבה (ואני בעוונותיי שייכת למועדון הזה), "חברות" היא קומדיה שעובדת, מספיק כדי להדליק את הטלוויזיה בזמן.
"חברות" היא מקרה מובהק של בידור נטו, קומדית מצבים. היא לא סאטירית כמו "יום האם" והיא לא רעננה כמו "בלתי הפיך" שהיא מבוססת אילתורים. היא עונה לחלוטין על התנ"ך של הז'אנר. היא כתובה מהודק יחסית, הפאנצ'ים שלה לא רעים והיא מצליחה לשמור על גובה העיניים מבלי להפוך לשבלונית או משעממת. אם תרצו, ההוכחה שהומור - מה שנקרא בלעז "עממי", לא בהכרח חייב להעליב את הצופה או לוודא שכל בדיחה נשחטה ונצלתה עד שטיפת השומן האחרונה טפטפה ממנה לפני שהוגשה למסך.