"זירולנד": חלום הנעורים ושברו
בני הנוער שרוצים לקרוא ספרים טובים נמצאים בבעיה: הם עדיין לא בשלים לספרות מורכבת מדי, אך גם משתעממים מספרים פשוטים ולא מסעירים. "החורף שלי בזירולנד" מנסה לגשר על הפער הזה, ולמרות הניסיון האמיתי, לא ממש מצליח
גיל ההתבגרות הוא תקופת זמן בעייתית מאוד מבחינת תעשיית המו"לות. מטבע הדברים, הקוראים בגיל ההתבגרות נמצאים על התפר שבין ספרות הפונה לכקוראים צעירים, לבין ספרות שיועדה למבוגרים. ספרים שצעירים בני 15 ומעלה עשויים להתרשם וליהנות מהם, מפוספסים פעמים רבות בגלל שיקולים מסחריים של בתי ההוצאות לאור, ש"מיילדים" את הספר או "מבגרים" אותו במהלכיהן השיווקיים.
- רוצים שכולם ישמעו אתכם? כתבו את דעתכם בפייסבוק שלנו, ואת התגובות הנבחרות נפרסם לכולם
- אוהבים לקרוא? היכנסו לפורום הספרים שלנו
ספר חדש לקוראים בגיל ההתבגרות שרואה אור בתרגומה של מונה גודאר מאיטלקית, הוא "החורף שלי בזירולנד", רומן הביכורים של פאולה פרדיקטורי (הוצאת "כתר"). הספר אינו משווק כספר לבני הנעורים, אף על פי שהוא לחלוטין ספר שכזה. ולא רק מפני שהדמות הראשית, אלסנדרה, היא בת 17, אלא משום שהשפה, המבעים האמנותיים והסגנון פונים ישירות לקהל של צעירים, והסופרת מבקשת להתחקות אחרי מהלכים רגשיים ותודעתיים של הנערה, מתוקף הטרגדיה שפוקדת אותה בעלילה.
תוכנית ההתנתקות
בפתיחת הספר נמסרת לנו עובדה: אמא של אלכסנדרה הגיבורה מתה מסרטן. אביה עזב את המשפחה והיא נותרה רק עם סבתה, שאינה מצליחה להשתחרר מיגונה. הטרגדיה - שהחלה עם גילוי המחלה - שינתה אותה באחת. ביום חזרתה לבית הספר, בדחף בלתי מוסבר, היא אינה מתיישבת לצד חברתה הטובה, אלא דווקא בשולחן האחורי, לצדו של גבּריאֶלֶה, המכונה זירו. אותו גבּריאֶלֶה הוא בחור שתקן, בן למשפחה קשת יום ולאב אלכוהוליסט, ויש לו כישרון נדיר לציור.
זירו לא ממש מתקשר עם הסביבה, ולכן הופך עד מהרה למושא לעג, ששיאו בהצמדת הכינוי "אפס". אך אלסנדרה מרגישה שהמקום החדש מתאים ונכון לה, והיא מכנה אותו "זירולנד". במקום זה היא אינה צריכה לתקשר עם הסביבה, לא לתת דין וחשבון, ולא להקשיב לשיחות הסתמיות והיומיומיות של חברותיה לכיתה.
במהלך עלילתי זה, קיימת התמודדות עם תחושת התלישות והכאב המלווה את נושא האובדן. הבחירה המפתיעה של אלכסנדרה להתנתק מכל מה שהיה מוכר לה עד כה, משול להארה. היא לפתע רואה את החומריות של הנערות, את ההבל והכיעור, את הצביעות של חבריה לכיתה, ואת ההתנגדות ההפגנתית כלפי כל מה שהוא שונה מהנורמה. הריחוק של אלסנדרה מוליך אותה לכיוונים מפתיעים, והיא מתאהבת בגבּריאֶלֶה. בין השניים נוצר קשר מסוים שלא נרחיב על טיבו, אך נאמר כי הוא רווי בקשיים נוכח אופיו, מצבו הרגיש והטראומות הפרטיות של הבחור.
נקודת קיפאון
בדומה לספרי נוער רבים, אלסנדרה עוברת תהליך התבגרות, מתחילתו ועד לסופו של הרומן. סיפור זה מתואר בקול ברור מאוד של נערה, שכמעט חף מכוונות של עיצוב ספרותי. המבע ישיר מאוד ונטול עיטורים וקישוטים. היא מתארת את תהפוכות נפשה בכל רגע נתון, ומתוך מסירת תודעתה לקוראים, אנו מתוודעים גם לאורח החיים של הצעירים, שמוצג לרוב באור שלילי, אך לא דידקטי. פרדיקטורי הצליחה לעצב דמות-נעורים אמינה דיה, וגם כשהיא מתארת בבוטות סקס בגיל מוקדם או מסיבות שכרות מתירנות, נקודת המבט שלה נשארת צעירה.
סיפור האהבה המסועף שמתפתח לצד חווית הכאב הוא בעל משמעות רבה עבור אלסנדרה, ובשלב מסוים הקטעים שבהם היא כמו מדברת לאמה ונזכרת בחוויות משותפות שלהן, מקבלים תפנית והופכים לקטעי וידוי ותהיות כלפי גבּריאֶלֶה המדומיין. תהליך האבל וההתמודדות עם האובדן מתרחש תוך כדי תהליך ההתאהבות והצמיחה האישית וגיבוש רצונותיה ואופייה של אלסנדרה. כל אלו כמו מחייבים אותה להפוך מנערה לבוגרת, והסופרת מבקשת לעמוד על הקשיים הרבים שתהליך זה טומן בחובו.
אף על פי שאנו מאמינים לאלסנדרה - הספר, על כל מכלולו, אינו מוצלח. הוא נעדר רעננות,
מקוריות ועניין אמיתי. אולי בגלל שהעלילה נמצאת בנקודת קיפאון מסוימת - ללא תנופה ואבחנות מעניינות המעוגנות בעולם שלם ועשיר. לא די להעביר את הגיבורה הספרותית בשלל מצבים קשים בכדי להציג תיאור חד ומעניין של התבגרות, שכן למרות שאלכסנדרה מעכלת ומבינה את האובדן האישי שלה, האובדן נשאר בעטיפה רחוקה, רחוק מלב לבם של הדברים.
הסופרת אינה מציגה ברומן זה כתיבה ספרותית משובחת, ודווקא משום שהיא מצליחה להעביר את התחושה שלפנינו נערה המספרת את הסיפור, הדבר בולט פי כמה. המבע של אלסנדרה נשאר אחיד מאוד ושטוח מאוד. האמירות שלה בנליות, כמעט תמיד על גבול הקלישאה, והיא אינה תורמת משהו מקורי משלה - לא במבע עצמו ולא בתכנים, שנמסרים באותה תבנית מוכרת לעייפה של קשקשת סנטימנטלית ולעתים קפריזית, שגם אם היא מאפיינת במידה מסוימת בני נוער וצעירים בכלל - היא אינה מעוצבת לכדי טקסט ספרותי חכם, מרגש וקולע.
מכאן ש"החורף שלי בזירולנד" נופל בין הכיסאות. קוראים צעירים עשויים להתעניין בתיאורי ההווי של בני דורם - אך לא יקבלו מן הסיפור את הערך המוסף הביקורתי-נשכני או הרגשי-מסעיר שאולי יצפו לו - ואילו מבוגרים לא ימצאו בו את המורכבות הספרותית שהם בשלים לה.
"החורף שלי בזירולנד", מאת פאולה פרדיקטורי. מאיטלקית: מונה גודאר. הוצאת כתר. 252 עמ'.
