"מי מפחד מהזאב הרע": ישראל מדממת החוצה

"מי מפחד מהזאב הרע", הוא הסרט השני של השניים אחרי "כלבת", שכונה על פי רבים כסרט האימה הישראלי הראשון. מדובר במותחן זוועתי קומי שמתחיל בבלש בשם מיקי (בגילומו של ליאור אשכנזי) שנצפה בציבור מכה את החשוד העיקרי דרור (רותם קינן), בפרשת רצח אותה הוא חוקר. כתוצאה מכך הוא מושעה מהחקירה, אך זה לא מונע ממנו לרדוף את החשוד.

ליאור אשכנזי מענה את רותם קינן ב"מי מפחד מהזאב הרע"(צילום: מתוך הסרט)

אל המרדף מצטרף גם גידי (צחי גראד), אביה של אחת הקורבנות בפרשה, וכשהוא שם את ידיו על דרור הוא משכנע את מיקי לעזור לו לתחקר את החשוד ולהוציא ממנו מידע לגבי מקום קבורתה של בתו. הוא כולא אותו במרתף שלו ובעזרת שותפו השוטר, הוא מבצע בו עינויים נוראיים ומזוויעים באמצעות מגוון כלי ברזל חלודים.

אבל למרות ההתעללות, דרור ממשיך לטעון כי הוא חף מפשע, ואנחנו כצופים לא יודעים אם להאמין לו או לא. מה אם הוא באמת לא אשם? מה אם גידי הוא בעצם פסיכופת מטורף? וגם אם דרור אשם, האם אין גבול מוסרי לנקמה על מות הבת? קשה להתעלם מהשאלות הללו. קשלס ופפושדו עושים עבודה טובה בטשטוש הטוב והרע בסיפור, בלי להזין אותנו במסרים ספציפיים.

לזכותם יאמר שהם מותירים את מפלס המתח ברמה גבוהה כל הזמן, כשהשאלות העקרוניות עומדות שם בבסיס העלילה. בסיוע פס הקול המבריק של חיים פרנק אילפמן (בין השאר צצים צלילים משירי באדי הולי, שתורמים לצמרמורת הכללית), ההומור היהודי הסלפסטיקי, "מי מפחד מהזאב הרע" משך מהתחלה את תשומת לבם של הנוכחים בקולנוע, וגם בידר אותם - גם בלי סצנות העינויים טורדות השלווה.

תרבות ישראלית לקהל הבינלאומי. "מי מפחד מהזאב הרע"(צילום: מתוך הסרט)

לאורך כל הסרט, קשלס ופפושדו משתעשעים עם התפלפלויות הקשורות לתרבות הישראלית. בסרט שולבה מוזיקה עכשווית, המון בדיחות על רשלנות המשטרה במדינה ותובנות הנוגעות לפערים בין דורות שונים של חיילים בצה"ל.

כפי שנדרש כנראה בהצגת סרטים ישראלים בעולם, גם כאן יש דיון בנוגע לסכסוך הערבי-ישראלי, עם נטייה ברורה לשמאל. למרבה המזל, הדיון הזה הוא מינימלי. קשלס ופפושדו עושים עבודה טובה בפנייה לקהל בינלאומי עם מנה מספקת של הווי ישראלי, כדי שתעגן את הסרט מבחינת ארץ המוצא שלו.

הזוועות בסרט קשות לצפייה וזהו בהחלט לא סרט לרכי לב. האלימות משרתת מטרה כללית, המזמנת תהייה על נקמה וזה לא גור שכל מה שהוא מבקש זה להיות סרט סלאשרים. עם זאת, הסרט מפספס לא מעט בכמה מהיבטיו כמו סיפור הרקע הדל של דרור. אתה קצת מרחם עליו כשגידי מענה את השלמאזל הזה,

 אבל המשחק השטוח של קינן מעלה רק מעט נימוקים למניעיו, או אפילו למה גידי כל כך בטוח שדרור הוא הרוצח.

הסרט נגמר באופן די צפוי והוא לא מעורר מספיק רגשות מיוחדים, מלבד אלו שגורמים לך לאובדן תיאבון. אבל בעוד "מי מפחד מהזאב הרע" מפזר לכל עבר רעיונות על נקמה ועינויים, אתה מגלה במחשבה שניה ששפיכות הדמים בה חזית, קודמת להם. לא מתעוררת סימפטיה מחד או גועל מאידך כלפי אף אחת מהדמויות, אפילו כשיש מקום לכך.

בסופו של דבר זה סרט כיפי שמצולם היטב ולאורך רוב הדרך הוא גם מלהיב, למרות שהוא סובל מבעיות בסצנות שמדברות על סיפור הרקע ואלו היו יכולים להפוך אותו למטריד ופרובוקטיבי יותר. במקום, יש לנו סרט סלאשרים מהודק שמותיר את הצופים מתוחים, אבל לא מעורר יותר מזה בכל הנוגע לדמיון של הצופים.