"הרוח בערבי הנחל": בחזרה להרפתקאות פראיות

 את אחד מהתיאורים היפים ביותר לספרו הקלאסי של קנת גרהם, "הרוח בערבי הנחל" - ששמו ניתן לו על ידי המתרגם יונתן רטוש - ניתן למצוא בספרו של יהודה אטלס, "ילדים גדולים" (ידיעות ספרים). אטלס כותב על היצירה המפורסמת: "יצירה-פנינה, שחוטים סמויים מקשרים בין אוהביה ברחבי העולם. אוהבים, שלגביהם, היא מהווה פסגה של עידון, טעם טוב, הרפתקה, שנינה, געגועים והתרפקות על מחוזות של תום וטוהר, שאולי היו פעם ועכשיו אינם עוד".

עלילת הסיפור מתרחשת על גדות נהר התמזה שבאנגליה. יצורי הנהר, בהם חפרפר, נברן וגירית, חיים בשלווה וברוגע. אולם קרפד השחצן, המתגורר באחוזה ומכור למכוניות מהירות, נמצא בבעיה: סמורים מרושעים השתלטו על אחוזתו והחברים באים לעזרתו. בנוסף לכך, קרפד מעורר אצל החפרפר את חדוות המסע וההרפתקה - במידה מסוימת בדומה למה שקורה לבילבו באגניס ב"ההוביט". ברגע שבו נחשף חפרפר לעולם הפראי שמחוץ למאורתו וסביבתו הבטוחה, מתגלעות אינספור סכנות איתם עליו להתמודד, הן לבדו והן יחד עם חבריו.

"הרוח בערבי הנחל". שלווה ביתית אל מול הסערות(צילום: עטיפת הספר)

ספרו של גרהם שהופיע לראשונה ב-1908 נחשב לאחד משיאי הספרות האנגלית של המאה ה-20. הוא עובד לטלוויזיה, לקולנוע ולתיאטרון, תורגם לעשרות שפות, עורר השראה אצל יוצרים רבים, ואומץ בחיבה עזה על ידי קהל הילדים. בימים אלו רואה אור הספר המוער של "הרוח בערבי הנחל" עם הערות של אנני גייג'ר, ואיוריו של ארנסט ה' שפרד, שהפכו למזוהים ביותר עם היצירה, אף על פי שאוירה על ידי מאיירים רבים. את הספר תרגם יניב פרקש, והוא רואה אור בבית ההוצאה "אריה ניר", במסגרת סדרת הספרים המוערים שבה מתפרסמות קלאסיקות ממיטב ספרות הילדים העולמית.

איוריו של ה' שפרד. הפכו למזוהים עם הספר

גרהם אמנם כתב על התמזה שבאנגליה, אך הוא נולד באדינברו, סקוטלנד, ב-1859. היכרותו עם הנוף הכפרי האנגלי נעשתה בנסיבות עגומות, לאחר שהתייתם בגיל צעיר ונשלח לגור עם סבתו באחוזה כפרית במחוז ברקשייר. משפחתו סירבה לממן את לימודיו באוניברסיטה, ולכן מצא משרה בבנק של אנגליה. בהמשך מונה למזכיר הבנק, וזאת לאחר שכבר פרסם את ספרו הראשון, "המסמכים הפגניים". אך הכול השתנה כשראה אור "הרוח בערבי הנחל", שלכד מיד את תשומת לבו של הקהל, ואפשר לו לפרוש מעבודתו בבנק ולהשתקע עם אשתו, אלספת' תומסון, בביתם שבמחוז ילדותו.

פחדים ואגדות

אחת הטרגדיות הגדולות של גרהם הייתה התאבדותו של בנו החולה והדיכאוני, אלסטר. הוא שם קץ לחייו בקפיצה אל מתחת לגלגלי רכבת, שנים לא רבות לאחר שאביו סיפר לו סיפורים לפני השינה וכתב לו מכתבים, אשר היוו את הבסיס ל"הרוח בערבי הנחל". גרהם עצמו נפטר ב-1932, ובדומה להווי שתיאר בספרו הקלאסי, גם חייו היו מלאי ניגודים: השלווה הכפרית, הרעות עם אשתו, הרווחה וההצלחה שהביא עמו "הרוח בערבי הנחל", אל מול הילדות ללא הורים, חשש מהקדמה המסחררת ואובדן בנו. נדמה כי בספרו הקלאסי הצליח לבטא גרהם את הכפילויות הללו, תוך שהוא מעצב בכישרון רב את פחדיו, חלומותיו ותפיסתו הערכית במסגרת סיפורית ייחודית.

• אוהבים לקרוא? היכנסו לפורום הספרים שלנו!
  

ב"הרוח בערבי הנחל" ניכרת הדואליות שבין השלווה הביתית אל מול ההרפתקנות, הידידות והעזרה ההדדית אל מול האגואיזם והאנוכיות, הטבע אל מול העירוניות וכן הלאה. הניגודים מניעים את העלילה, ומאפשרים להכיר את הדמויות טוב יותר על ידי האופן שבו הן מתמודדות עם ההתרחשויות המורכבות, מבחינה מוסרית או מבחינה אידיאולוגית. כיוון שהסביבה בה חיים היצורים היא שקטה למדי, והיצורים עצמם נינוחים מטבעם (פרט לקרפד), נדמה כי היה צורך להציב אותם במצבים דרמטיים רווי קונפליקטים שיעמידו את האידיליה במבחן.

יצורים נינוחים במצבים דרמטיים

עטרה אופק, מתרגמת ולשונאית, בתו של אוריאל אופק ז"ל, שאף הוא תרגם את "הרוח בערבי הנחל", עובדת בימים אלו על עדכון התרגום, שיראה אור בהוצאת "מחברות לספרות". בין השאר, היא בחרה במתן שמות אחרים לדמויות, ומציינת כי מדובר בחוויה יוצאת דופן.

מדוע הדמויות ביצירה נחקקות בזיכרון?

"גרהם השכיל לתאר את הגיבורים בכישרון עצום ובפיוטיות מרהיבה. איזה טיפוסים! הרי אי אפשר שלא להתאהב בהם: נברן-המים הוא משורר רגיש, נבון ונדיב. החולד: בריטי כפרי שמרן וחמוד שכמותו. מר קרפד: אנרכיסט פוחז ונפוח, האגו-טריפ בהתגלמותו. הסמור החכם, הלוטר העולץ וכל שאר החיות בחבורה, מקדשות את ערך הידידוּת מעל לכול. פרט לקרפד, כמובן, שלא אכפת לו מאיש מלבד עצמו, ועדיין החבורה ממשיכה לעזור לו ולתמוך בו, כי מה לא עושים בשביל חבר".

האם היצירה עדיין רלוונטית?

"למיטב הכרתי, 'הרוח בערבי הנחל' אינו ספר ילדים במהותו, מה עוד שגיבוריו כולם מבוּגרים, ויחד עם זאת, אין ספק שמדובר בספר מופתי שיהיה רלוונטי תמיד - כמו כל ספר שגיבוריו נפלאים כל כך, ומתוארים בכישרון ספרותי כזה. אלא שלספר נוסף עוד יתרון חשוב: העובדה שהגיבורים הם בעלי חיים מאפשרת להם להישאר עדכניים גם בעולם שבו שולטת הקידמה הטכנולוגית. בניגוד לגיבוריהם של טולסטוי, שקספיר ואפילו כריסטופר רובין של מילן, שהתלבשו וחיו אחרת לגמרי מאיתנו, כאן הגיבורים הם מעל לזמן ולאופנות מתחלפות, ואנחנו לא מצפים למצוא אצלם שום אלמנט מהעולם המודרני המוכר לנו.

נושאים שתמיד יהיו אקטואליים: קנאה, חברות ופחדים (איור: מתוך הספר)

"עיקר הספר הוא הדמויות, תגובותיהן למצבים שונים והיחסים ביניהן - והרי יחסים בין אנשים לא השתנו לאורך ההיסטוריה, גם אם הם מתוארים כבעלי חיים. לכן כל הנושאים בספר יהיו אקטואליים תמיד: קנאה, חשדנות, פחדים, אמון, הורות, בעיות אגו, התמכרויות, יצר הרפתקנות ומעל לכול: ערך החברוּת".

פו הדב מקנא

ייתכן והאקטואליות של הספר בכל תקופה שהיא, מעוררת הנאה כה רבה אצל המתרגמים של היצירה. אופק מציינת כי התרגום שלה ל"אליס בארץ הפלאות" היה פסגת ההנאה שלה כמתרגמת, אך עד מהרה הבינה "שגרהם הוא ליגה אחרת מבחינה ספרותית". עוד יוצר שהיה יכול להזדהות עם אמירה זו הוא א. א. מילן,

מחברו של "פו הדוב", שהמאייר ה' שפרד אייר גם את ספריו. מילן התאהב בספר, ואף טען כי הצטער שלא כתב אותו בעצמו. הוא הגשים מעין מהלך של כתיבת היצירה, כאשר המחיז את הספר לתיאטרון: עיבוד אחד מיני רבים שלה זכתה היצירה לאורך השנים.

"מילן כנראה הזדהה מאוד עם יכולתו המופלאה של גרהם לברוא טיפוסים עגולים ועשירים מדמויות של בעלי חיים, שהתבטאה אצלו עצמו בספרי 'פו הדוב' המופתיים כשלעצמם", מסבירה אופק. "התחושה שלי היא שכתיבתו של גרהם בשלה ובוגרת בהרבה משל מילן. היא לאו דווקא טובה יותר, כי לטעמי אלה סוגות שונות של כתיבה - מילן הוא סופר ילדים מובהק, בניגוד לגרהם - אבל היא ללא ספק עשירה ו'גבוהה' יותר. אני יכולה לומר שלא קראתי ספר ילדים בריטי אחר שכתוב למופת כמוהו, ושבעיני זהו אחד הספרים הבריטיים הטובים ביותר בכלל".

מה גורם ל"הרוח בערבי הנחל" להיחשב לקלאסיקה של ספרות הילדים?

"התשובה פשוטה: כי הגיבורים הם בעלי-חיים טובי-לב, ובעלילה אין סקס. נדמה לי שדי בשני תנאים אלה כדי להיכנס אוטומטית למדף ספרי הילדים. אבל אין ספק שלפנינו יצירת מופת, אמנות ממדרגה ראשונה. פעם, כשלילדים היתה סבלנות לקרוא, הם נהנו גם מספרים כאלה, שלא הרבה קורה בהם, כביכול, ובכל זאת הם מכילים עולם ומלואו. כיום לילדים יש פחות סבלנות לספר כזה, שהקריאה בו תובעת רוב-קשב ומתאימה בעיקר למיטיבי-קרוא רגישים ורומנטיים, בני 12 לפחות".

"הרוח בערבי הנחל - הספר המוער", מאת קנת גרהם. הערות: אנני גייג'ר. איורים: א"ה שפרד. תרגום: יניב פרקש. הוצאת אריה ניר. 190 עמ'.