איך הפך ההאקר לסכנת האנושות?

מהי התמונה הראשונה שצצה במוחכם ברגע שאתם שומעים את המילה "האקר"? סביר להניח שאתם מדמיינים נער צעיר וממושקף, בעל יכולות אינטלקטואליות עילאיות וכוונות זדוניות, הספון מול מחשב- על ביתי ובאמצעות הקלדה זריזה כברק על המקלדת יכול במהירות לפרוץ לכל מערכת ממוחשבת ולזרוע הרס, פחד ואימה.

בתרבות הפופולארית, ההאקרים הפכו לשם נרדף לגאונות אינטלקטואלית לצד רשע וכוונות להזיק. אולם האם מדובר בתמונה סבירה של המציאות? נסו לחשוב על סוכני מוסד או CIA- היום כבר ברור למדי שלא מדובר בסופר-גיבורים החמושים במכוניות מעופפות, שעוני לייזר ועטים מתפוצצים. אולם לעומתם, נדמה שההאקרים לא מצליחים להתנער מתדמיתם הזדונית וחורשת הרעות.

ברוכים הבאים לסייבר ספייס

הסוגה הספרותית שבה ההאקר החל לפרוח הינה הסייבר-פאנק, אשר כוכבו זרח בשלהי שנות ה-80. ז'אנר זה מתאר עולם עתידני, דיסטופי ועגום, בו ממשלות קורסות ואזרחי העולם נשלטים על ידי תאגידי ענק מרושעים. בעתיד זה, טכנולוגיות מתוחכמות כגון שתלים ביוניים או שבבים מתקדמים הינם מנת חלקם של העשירים בלבד, בעוד ששאר האזרחים חיים בעוני ותחת סכנה מתמדת של פשע, זיהום אוויר ושחיתות.

הספר הפופולארי המפורסם ביותר שהפך את ההאקר לפרוטגוניסט הינו "נוירומנסר" של ווילאם גיבסון. הספר מתאר את ניסיונו של ההאקר קייס לבצע פשע קיברנטי מורכב, ולהתמודד עם בינה מלאכותית רבת עצמה. הספר מהווה את אבן הפינה של ז'אנר הסייבר-פאנק, והוביל לשני המשכים, ולספרים נוספו שניסו להתמודד עם התחום כגון Snow Crash המצוין, ואופרת החלל "היפריון", אשר עוסקת בתחומי מדע בדיוני רבים אחרים, אולם מכילה את אחד התיאורים הצבעוניים, המרתקים והביזאריים ביותר לעולם קיברנטי.

(עטיפת הספר)

ההאקר פרץ בקולנוע

הוליווד לא איחרה להצטרף לחגיגה הקיברנטית. ב-1982 יצא לאקרנים הסרט "טרון", אשר הציג את ג'ף ברידג'ס בתור האקר צעיר אשר נכלא בתוך עולם וירטואלי, ונאלץ להילחם על חייו בקרבות גלדיאטורים מסמרי שיער. הסרט הכה גלים בעולם המדע בדיוני בזכות החזון האמנותי שלו, זכה לחידוש מודרני, ונחשב עד היום לסרט קאלט.

גירסה מציאותית יותר של ההאקר הוצגה בסרט "משחקי מלחמה" מ-1983, בכיכובו של מתיו ברודריק הצעיר. בסרט, המתחולל בשלהי המלחמה הקרה, מצליח דיוויד, תלמיד תיכון והאקר חובב, לחדור למחשב העל של ארה"ב אשר נועד לחזות אפשרות של מתקפה גרעינית סובייטית. דיוויד חושב שמדובר במשחק, ובכך כמעט מוביל למלחמת עולם שלישית.

משתלט על העולם

היום, כמעט אין סרט אקשן הוליוודי ללא גאון מחשבים תורן: בחלק מהמקרים מדובר בגיבור, כמו בסרט "הרשת" מ-1995 בכיכובה של סנדרה בולוק, אולם ברוב המכריע של המקרים מצטייר ההאקר כנבל בעל כוונות זדוניות להשתלטות גלובלית.

כך למשל ב"מת לחיות 4", נאלץ ג'ון מקליין הבלתי נלאה, להתמודד עם ארכי- טרוריסט שמביא להרס וחורבן באמצעות פריצה למערכות ממוחשבות בכל רחבי ארה"ב. סרטי מדע בדיוני אף מציגים עתידים קודרים יותר, כמו "ג'וני נמוניק" או "המטריקס", אשר נשענים על הרעיונות שהוצגו בספריו של גיבסון.

רתמו את כוחה של הרשת

כצפוי, גם תעשיית משחקי המחשב הצטרפה לחגיגת ההאקינג. מלבד המשחק המבוסס על הספר נוירומנסר, יצאו עוד מספר משחקים המבוססים על על חיי ההאקר, בינהם Hacker, ו- Uplink. אחד המשחקים הבולטים ביותר בז'אנר הינו System Shock, אשר מתאר את התמודדותו של האקר חסר שם נגד אחת הבינות המלאכותיות המאיימות ביותר שהופיעו במשחקי מחשב, Shodan.

דוגמא נוספת ליכולותיו הבלתי נלאות של ההאקר הינו המשחק Watch Dogs, אשר צפוי לצאת בסוף 2013: במשחק מגלם השחקן האקר מוכשר אשר מתמודד עם ארגוני פשע ורשויות החוק באמצעות פריצה למערכות מחשוב ותמרון מתוחכם של העולם הפיסי שסביבו. כך למשל יכול ההאקר לדלות מידע אודות אנשים בהם הוא נתקל, לקבל גישה קלה למזומן באמצעות פריצה למערכות מחשוב בנקאיות ולהתחמק ממרדף משטרתי באמצעות שליטה ברמזורים, מצלמות ושילוט על גבי הכביש. 

לא אלילי מחשבים

עד כמה האופן שבו מצטיירים ההאקרים בתרבות הפופולארית משקף את המציאות? התשובה לכך מורכבת. ההאקר בתרבות הפופולארית מתואר מעין יצור על אנושי, אליל מחשבים אשר כישורי המחשב שלו עולים בהרבה על אלו של בני התמותה הרגילים. אולם במציאות, כישורי האקינג בסיסיים אינם דורשים אינטלקט עילאי כפי שנהוג לחשוב. כל אחד, כולל סבתכם היקרה, יכול ללמוד כישורי פריצה בסיסיים, אשר זמינים לכל דורש באינטרנט. למעשה, 90% מהפריצות הנפוצות יכולות להימנע באמצעות אמצעי הגנה סבירים בקצה המותקף.

גם יכולות ההאקינג הפרטי אינן כה נרחבות כפי שנהוג לחשוב: אם נאמין להוליווד, האקר ממוצע יכול לחדור לכל מערכת ממשלתית, לגרום לכל דבר להתפוצץ ולהפוך כל מחשב ביתי לבינה מלאכותית מודעת לעצמה וחורשת רעות. בפועל, ניכר שיכולות ההאקינג הפרטיות מסתכמות בהפלה זמנית של אתרים, ובדליית פרטי כרטיסי אשראי, פעולות מזיקות למדי לכשעצמן, אולם כאלו שאינן מתקרבות לדמיון ההוליוודי. כמו כן, חלק גדול מההאקרים הינם בצד של "הטובים", ועוסקים באבטחה מפני מתקפות אפשריות של "הצד האפל".

מי האיום?

אם כן, האם איום הסייבר- טרור נמוך יותר ממה שנהוג לחשוב? לאו דווקא, אולם איום זה אינו מגיע מאנשים או אפילו ארגונים חתרניים כמו "אנונימוס". הסכנה האמיתית מגיעה מארגונים בעלי משאבים, ידע וכסף, קרי, ממשלות העולם. כך למשל, על פי פרסומים בעולם, מעריכים כי מקורו של הווירוס "סטוקסנט", התוכנה הזדונית המתוחכמת ביותר שנכתבה אי-פעם, הינו בישראל וארה"ב. הניו יורק טיימס אף מדווח כי ממשל אובמה הורה להגביר את תדירות התקיפות הקיברנטיות האמריקניות כנגד הממשל האיראני.

הסכנה הקיברנטית הגדולה ביותר מגיעה ככל הנראה מהממשל הסיני, אשר מהווה את אחד ממוקדי הכוח העולמיים בכל הנוגע לתקיפות סייבר. כבר ב-2007, דו"ח של קבוצה המייעצת לקונגרס קבע כי ריגול קיברנטי סיני מהווה את "האיום הגדול ביותר בעולם לטכנולוגיות אמריקניות". גנרל סיני אשר נפגש את ראש המטות המשולבים האמריקאים דמפסי, השווה את מתקפות הרשת לפצצות אטום, וניכר שסין עצמה עוסקת במתקפה "גרעינית" בלתי פוסקת. לפי דו"ח העוסק בנושא, פעילותה של סין מהווה 41 אחוזים מתקיפות הסייבר העולמיות, כאשר במקום השני משתרכת ארה"ב עם 10 אחוזים בלבד.

ככל שהטכנולוגיות מתקדמות ונהיות מתוחכמות ומסוכנות יותר, כך גדל הסיכון שידע בעל פוטנציאל לגרימת נזק גדול ידלוף לידיים פרטיות ובלתי אחראיות. אולם ניכר כי החזון ההוליוודי, במסגרתו אנשים פרטיים גורמים להחשכת ערים שלמות ולהסטת טילים בליסטיים ממסלולם, עוד רחוק.