5 דברים שחייבים לדעת על תערוכת רכב בסין
אחת לשנתיים נערכת תערוכת הרכב הגדולה של שנחאי, ההופכת עם הזמן לאחת החשובות של עולם הרכב. לא במקרה, שכן מדובר במדינה הרוכשת ומייצרת יותר מכוניות מכל מדינה אחרת על-גבי הגלובוס. קבלו הצצה מאחורי הקלעים
1. סין ממש גדולה - התערוכה בהתאם. תערוכות רכב בינלאומיות הן אירוע ענק-ממדים. אולמות ענק אמורים לאכלס עשרות יצרני רכב, ומאות מציגים בסך הכל. אבל לא כל התערוכות זהות בגודלן. יש קומפקטיות יותר כמו ז'נבה למשל או דטרויט, ויש ענקיות כמו פרנקפורט, או שנחאי. הסינים אמנם מאורגנים היטב יחסית לאחרים, ומבנה התערוכה פשוט להבנה עבור העיתונאי המתזז (מה שאי אפשר לומר על פריז הקלאסית למשל), אבל הממדים עצומים, בהתאם למעמד כיצרנית הרכב הגדולה בעולם, ושוק הרכב הגדול מכולם.
13 ביתנים שונים נשמרו למציגים, ועוד מספר בלתי נתפס של אזורי תצוגה ייעודיים. אזור למצמדים, פינה למאותתים, רחבה למדבקות אזהרה מפני רכב כבד או ארוך במיוחד. בתערוכה הנערכת אחת לשנתיים כאן, ביקרו ב-2011 למשל כ-10,000 עיתונאים מ-2,700 כלי תקשורת. מספר החברות שהציגו מוצרים שונים בתחום הרכב, עמד על 1,700. השנה המספרים היו גדולים יותר.
2. לא לוקחים צ'אנסים. תערוכות רכב בינלאומיות הן עניין המוני בעיקר כשהציבור הרחב מגיע, ומסוקר כמובן על-ידי כל כלי תקשורת. נתוני פתיחה מאיימים במיוחד בעידן הטרור המקומי והעולמי, בכל מדינה. סין, וזה לא ממש יפתיע לשמוע, היא מדינה לא לגמרי מסבירת פנים לתייר בכלל, ועיתונאי בפרט. כמות הפרטים אותם נדרשתי למסור לצורך אשרת ביקור, הייתה גדולה במעט מאלה שדורש מערך הגיוס למוסד. האם אני מוכן בבקשה למסור את שמות כל המדינות בהן ביקרתי ב-10 השנים האחרונות, לציין איזו חברה ביטחה אותי רפואית וכמה תמונות דיגיטליות צילמתי במהלך כל ביקור, והיכן. אם בטח חושבים שאני מגזים, וטועים.
מה שמסביר מדוע האבטחה הייתה גדולה, ובעיקר בולטת. הסינים לא מצטיינים בחוש הומור, וארשת פניהם - גם המציגים - של המקומיים חמורת סבר בדרך כלל. אלא שלצד השוטרים-חיילים-לוחמי יחידות מיוחדות להשתלטות על אירועי טרור מבהילים, הם נראו כלהקת נערות מצחקקות. השוטרים המקומיים (וכל שאר לובשי המדים הכהים) עמדו בפינות, ובאמצע, מלפנים ומאחור כשהם נושאים עליהם אמצעי מיגון ותקיפה מתקדמים, מרשימים ולפחות למראית עין, מאד מערביים. לא היו בעיות מסוג הפרת סדר. ממש לא.
3. בחורות מוכרות מכוניות, גם בסין. בתערוכות רכב, על-גבי מודעות. בסרטוני תדמית ופרסומת. בעיתון ובאינטרנט ובמגזיני כרומו מהודרים. מכוניות זוכות במערב לגישה השיווקית הקלאסית שגורסת בפשטות כי מכיוון שמכוניות הן מוצר אהוב על גברים עיקר, אותם גברים שנהנים להביט גם בנשים נאות, הרי שהקישור האידיאלי יהיה נשים ומכוניות. או באופן מדויק יותר - נשים שמוכרות מכוניות. ואם ממש לדקדק - נשים ממש נאות שניצבות לצד מכוניות מבריקות ומציגות אותן לקהל גברי. כאילו אם לא היו שם, מסיטות לעיתים את תשומת הלב מרכב אפרפר וחסר ייחוד לכיוון מחשוף נדיב ומושקע, ההתרשמות של הגבר המסקר או סתם מציץ, הייתה פחות חיובית. מבחינה מוטורית כמובן.
הנשים של תערוכת הרכב בשנחאי היו גבוהות, וחטובות, וייצוגיות בדיוק כמו אלה של כל תערוכת רכב אחרת על-גבי הגלובוס. בעצם, עם התאמה קלה. קצת פחות מוחצנות, וקצת פחות עומדות לצד מותגים מערביים. שוביניסטי ככל שזה ישמע, חלק ניכר מיצרני הרכב המערביים (גם כאלה שנרכשו זה מכבר על-ידי סינים) העדיף להביא דוגמניות-בית.
4. מסע מרהיב אל העבר. סינים נתפסים על-ידי מערביים, לעיתים בצדק, כמקדשי היסטוריה יוצאי דופן. נכון, גם אנחנו, אבל תנו רגע לפתח את העניין הזה. העבר הסיני מייצג - כך הם רואים זאת - סוג של עליונות תרבותית על-פני עמים המאכלסים כיום את הגלובוס. אחד התחומים הבודדים בהם הסינים אינם גאים - עדיין, תנו להם זמן - הוא התחום המוטורי. במילים אחרות, הם מכירים בכך שההיסטוריה המוטורית הסינית, אם מדובר בתעשיית רכב מקומית או בצרכי והעדפות השוק, אינה מפותחת כמו זו במערב.
מה שמסביר כמובן את העובדה שהם לוקחים הכל, מכל בכל, ומייצרים. חלקם גם מקבל השראה מאד ממוקדת במקרה הטוב, חלק אחר פשוט מעתיק ללא בושה אחד-לאחד. ברחבי התערוכה ניתן היה לזהות כלי רכב עם לוגו שאיש לא שמע עליו במערב (ככה זה עם למעלה מ-70 יצרניות רכב סיניות נכון להיום), ומראה זהה למאזדה 3 למשל, או למיצובישי לאנסר, או במקרה ממש קיצוני, לכלי רכב שכמעט-הס-מלהזכיר-את -שמו בעולם הרכב הצדקני-מתייפייף-ירקרק של היום. האמר, אותו מפלץ מבוסס רכב שטח ייעודי ממלחמת המפרץ הראשונה, עם צריכת דלק ממוצעת של 747 בהמראה ופליטת מזהמים של קטר רכבת משא עמוסה.
5. הכסף הגדול נמצא כאן, ועוד איך. כדי לקבל מושג על העושר הבלתי נתפס במדינה עצומה אך אפרורית יחסית באופייה כמו סין, לא צריך לעשות חשבונות מורכבים מדי. עם משהו בין מיליארד ורבע למיליארד וחצי תושבים (תלוי כנראה בשיטת הספירה, ואף אחד לא עושה עניין כאן מעוד 200 מליון או פחות 300), גם עושר מופלג שמיוחס לקבוצה קטנטנה בסך הכל באוכלוסיה, מתבטא במיליונים על-גבי מיליונים של אנשים עם המון, אבל ממש המון כסף. וב"המון כסף" הכוונה ל"אין לדבר הזה העובר לסוחר שום משמעות, מעבר לעובדה שיש ממנו, והרבה".
סיבוב ברחובות היותר מהודרים של שנחאי העצומה (מספר תושבים גדול פי 4 כמעט מזה של מדינת ישראל), מבהיר בדיוק מה קורה עם הכסף הזה - הוא זורם בכמויות היסטריות לרשתות המערביות, לחנויות המותג במספר אינסופי כמעט, המציעות מוצרים במחירים גבוהים אפילו מאלה בהם מוכרים אותם באירופה. למרות שהם מיוצרים בסין כמובן. וזה תופס גם לגבי מכוניות. מספר הלימוזינות המפוארות מכל סוג ומין, מכוניות-על אקזוטיות ופאר מרשים בכל גוון, קצת קשה לעיכול. אחרי הכל, ברחוב אחד הלאה גרים בני אדם עם משכורת חודשית שמספיקה בקושי לאחד מצמיגי הלמבורגיני שזה עתה חלפה.
הכתב היה אורח חברת לובינסקי
לפנייה לכתב/ת 
