קיבלת מתנה מהאל? תן קצת לעניים
פרשת אמור מקדישה פרק שלם לכל מועדי ישראל עם דגש מובהק על הפן החקלאי. היא מזכירה לנו כי על האדם להבין שהעושר שצבר אינו באמת שלו אלא הוא בגדר מתנת אלוהים. לכן, תמיד עליו לדאוג להשאיר חלק מיבולו גם לעניים
באמצע הדיונים על תקציב המדינה והדאגה למעמד הביניים, הזכיר הנגיד פישר לקובעי המדיניות באוצר שעל אף שמדברים היום הרבה על מעמד הביניים - לא פחות חשוב לדבר גם על העניים בחברה. התורה דווקא מדברת לא מעט על העניים כפי שנראה בפרשת השבוע - פרשת "אמור".
למאמרים נוספים במדור פרשת שבוע כלכלית
הסיפורים הכי חמים - לפני כולם - בפייסבוק של ynet
פרשת אמור מקדישה פרק שלם לכל מועדי ישראל עם דגש מובהק על הפן החקלאי (ויקרא כג). בפסח הדגש הוא על קורבן העומר הבא מקציר השעורה שמבשיל מוקדם יותר מיתר 5 סוגי הדגנים המוזכרים בתורה. סופרים שבעה שבועות (ספירת העומר) ואז חוגגים את חג השבועות כאשר הדגש הוא רק על הקורבן הבא מקציר החיטה שמבשיל מאוחר יותר מיתר הדגנים.
אחר כך בא תיאור קצר של ראש השנה ויום כיפור לפני שעוברים לסוכות בו מוזכרת אסיפת אחרון התבואה ומצוות ארבעת המינים: לולב, אתרוג, הדס וערבה. אין אזכור של איסור חמץ בפסח או קבלת התורה בשבועות ולא ישיבה בסוכה בסוכות. התורה מסבה את תשומת ליבנו רק לפן החקלאי של המועדים.
מצוות לקט - תן לעניים
באמצע תיאור המועדים - אחרי סוכות ולפני ראש השנה התורה, מכניסה את מצוות לקט "ובקצרכם את-קציר ארצכם, לא-תכלה פאת שדך בקצרך, ולקט קצירך, לא תלקט; לעני ולגר תעזב אתם, אני ה' אלקיכם" (ויקרא כג כב). החקלאי מצווה להשאיר את קצה שדהו ושאריות התבואה שנושרים בתהליך הקציר לעניים.
המיקום של מצווה זו, באמצע תורת המועדים, מעורר תמיהה רבה אצל פרשני התורה. אמנם מדובר במצווה חקלאית שמשתלבת יפה עם הדגש החקלאי בתיאור המועדים, אבל קיימים מצוות חקלאיות אחרות כגון ערלה וכלאים שאינם מוזכרים. מה הקשר של מצוות לקט לחגי ישראל?
בנוסף, בפרשת קדושים (שקראנו בשבוע שעבר) המצווה של לקט כבר הוזכרה בזו הלשון "ובקצרכם את-קציר ארצכם, לא תכלה פאת שדך לקצר; ולקט קצירך, לא תלקט. וכרמך לא תעולל, ופרט כרמך לא תלקט: לעני ולגר תעזב אתם, אני ה' אלקיכם" (ויקרא יט ט). למה צריך להזכיר את מצוות לקט שוב פעם? לא מספיקה פעם אחת?
הנציב מוולוז'ין (בפירושו העמק הדבר) מעיר שבפרשת קדושים מצוות לקט מופיעה ביחד עם קובץ של חוקים (לא תגנוב, לא תלין שכר, לא תקלל חירש, לפני עיוור לא תשים מכשול, בצדק תשפוט את רעך, לא תשבע לשקר וכו') שנועדו ליצור הרמוניה (שלום) חברתית. קביעת נורמות של הגנה על השכבות החלשות והקמת מערכת משפט תקינה שומרת על מרקם חברתי יציב.
לעומת זאת, בפרשה שלנו הנצי"ב גורס שמצוות לקט מופיעה בהקשר לעושר ופרנסה. בימי קדם, מקור העושר והפרנסה העיקרי היה מחקלאות. על האדם להבין שהעושר שצבר (גם תוך עמל ומאמץ רב מצידו) אינו באמת שלו. הוא צריך להפנים שהעושר והפרנסה הם בגדר מתת אלוקים.
מי דאג לגשם ולקרקע הפוריה שבאמצעותם הופק התוצר החקלאי? לכן, בחגי ישראל עליו להביא חלק מהתבואה כקורבן לה'. בנוסף, הוא חייב לשתף את העניים בחלק מעושרו בהתאם לצו האלוקי וכאות נוספת שבעלותו על כספו מוגבלת.
רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק (בפירושו המשך חכמה) מסביר בצורה יפה את המיקום המדויק של מצוות לקט אחרי חג שבועות (מתן תורה) ולפני ראש השנה (יום הדין). גם מצוות חברתיות כגון לקט שהם לכאורה פרי דמיונם של בני אדם הבאים לקבוע מדיניות רווחה כלפי הזולת, מקורן בצו אלוקי שניתן במתן תורה. רק כאשר בן אדם מקיים מצוות לקט כצווי אלוקי הנקי מכל טובת הנאה (אתה אפילו לא יכול להחליט לאיזה עני לתת) יש לו את האפשרות לזכות במתת חיים ביום הדין.
הרי האדם דאג לקיום של הזולת דל האמצעיים בלי לבדוק אחריו אם הוא בן אדם הגון או ראוי. רק אז ניתן לצפות ביחס סלחני מאת הקב"ה ביום הדין גם אם האדם אינו ראוי לכך - והוא לא, שהרי אין צדיק בארץ שיעשה טוב ולא יחטא (קהלת ז כ).
לסיכום: הדאגה לחלשים בחברה הנה מצווה עליונה. היא הכרחית כדי לשמור מרקם חברתי יציב. היא גם מחדירה לתוכנו ערכים נכונים בהתייחסות לכסף. ובאופן הרדיקלי ביותר, היחס של האלוקים כלפינו נגזר מהיחס שלנו לזולת דל האמצעיים.
לפנייה לכתב/ת 
