השתמשה בזרע גרושה בניגוד לידיעתו, ותפצה
פסיקה יוצאת דופן של בית המשפט לענייני משפחה: אישה שאספה זרע בעלה לשעבר לאחר קיום יחסי מין והשתמשה בו להפריה חוץ גופית בלי שידע, תאלץ להשיב את המזונות ולפצותו ב-100 אלף שקל
בני זוג חרדים התגרשו לאחר שניסיונותיהם להיכנס להיריון, בין היתר באמצעות הפריה תוך רחמית, לא צלחו. עם זאת, מספר ימים לפני סידור הגט הרשמי, הסכים הבעל לניסיון אחרון להרות באמצעות קיום יחסי מין. לטענתו, האישה התנתה את הגט בניסיון זה, והוא הסכים מאחר שסבר שגם הפעם זה לא יצליח. לאחר הגירושין התחתן שוב ונולד לו ילד.
אלא שלאחר הגירושין ולא ידיעתו, גרושתו ביצעה בזרע - אותו אספה לאחר קיום יחסי המין בפעם האחרונה - הפריה חוץ גופית בחו"ל, מביצית של תורמת זרה. וכך - 11 חודשים לאחר הגירושין, ילדה האישה תינוקת. האיש, שלאורך שנים לא ידע על כך, טען כי נודע לו על קיומה בדרך מקרה - באמצעות הגננת המשותפת של הילדה ושל בנו.
ההליכים המשפטיים בין הצדדים החלו לאחר שהתנער מאבהותו. האישה הגישה נגדו תביעת אבהות, שבסופה הוכרזה הקטינה כבתו. לאחר מכן, הונחו לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים מספר תביעות - האישה תבעה את מזונות הקטינה וכן 700 אלף שקל, בטענה שהאיש הפר את התחייבויותיו הרכושיות כלפיה בהסכם הגירושין. הגבר תבע מנגד בטענה של גניבת זרע, דרש את החזר מזונות הקטינה ופיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לו.
זכויות הגבר נרמסו
השופט נמרוד פלקס, שהחל את הדיון בטענת גניבת הזרע, קבע כי אין ספק שהאיש לא הסכים או ידע שהאישה תשתמש בזרעו כדי לבצע הפריה חוץ גופית עם ביצית של תורמת זרה. משכך, האישה הפרה כלפיו את חובות ההגינות ותום הלב ואף ביצעה כלפיו עוולת תרמית.
נפסק כי למרות שהסכמת האיש לקיים עם האישה יחסים ממש לפני הגט היא התנהלות מוזרה ובלתי שגרתית, הרי שהסבריו בדבר התניית הגט בניסיון אחרון זה מתקבלים. זאת, בין השאר מכיוון שגרסת גרושתו לפיה הסכים למהלך של הפריה חוץ גופית מתורמת זרה, עומדת בסתירה לכך שהודתה כי הוא היה נגד רעיון זה לאורך חיי הנישואים, ואינה מתיישבת עם חתימתה בשמו על הטפסים הנדרשים להליך.
מסקנה זו מתחזקת גם לאור העובדה שעד למועד שבו התנער מאבהותו, היא לא דרשה ממנו מזונות עבור הקטינה.
" לכל אדם עומדת הזכות לנסות להביא צאצאים לעולם. יחד עם זאת, אף לאיש זכות, או למצער אינטרס מוגן, לבחור האם וכיצד, הוא מבקש להביא צאצאים לעולם... ככל שתהא מובנית וחשובה כמיהת האישה לילד, אין היא מקנה לה את הזכות לרמוס ברגל גסה את זכויות האיש ולהשתמש בזרעו, חרף רצונו, לשם הבאת ילד לעולם, בדרך לה התנגד", כתב השופט.
לבסוף השופט קבע שהאישה תחויב בפיצוי הבעל. ראשית, היא תצטרך להשיב לו את תשלומי המזונות רטרואקטיבית. כדי למנוע מהענשת הילדה על מעשי אימה, האב ישלם את המזונות והאם תשיב אותם כשהילדה תהפוך לבגירה. בנוסף, גרושתו תשלם פיצוי גם על עוגמת הנפש שנגרמה לו - כאשר גם פיצוי זה ישולם רק לאחר שהילדה תגדל - אלא אם מצבה הכספי של האם יאפשר להקדים זאת.
תביעת הרכוש של האישה נדחתה ברובה, למעט חיוב בעלה לשעבר לספק לה מדור, כאשר בהתאם להסכם הגירושין עליו לרכוש דירה ולאפשר לה לגור בה. עד אז הוא מחויב לשלם לה דמי שכירות של 700 דולר לחודש.
לבסוף, חויב האיש לשלם לקטינה מזונות של 1,400 שקל לחודש ולשאת בהוצאותיה החינוכיות והרפואיות, עד הגיעה לבגירות או עד סיום התיכון - לפי המאוחר. במועד זה, האישה תשיב את תשלומי המזונות וכן תשלם 100 אלף שקל כפיצוי לעוגמת הנפש. האישה אף חויבה בהוצאות משפט של 15 אלף שקל, שגם אותם תשלם במועד הנדחה.
פרשנות: תקדים או אשליה?
עו"ד אורנה גלברד העוסקת בתחום המשפחה, טוענת שפסק הדין, שמגדיל את השפעת דיני החוזים והנזיקין על דיני המשפחה, מרחיב משמעותית את האופציה לתבוע פיצוי על 'גניבת זרע'".
עו"ד צבי טהורי טוען מנגד כי פסק הדין רק נראה כתקדים. לדבריו, "בפועל, עיכב ביהמ"ש את תשלום הפיצוי. המשמעות היא שהאב ייאלץ לשלם את דמי המזונות, האם תהנה מעיכוב תשלום הפיצוי, ולנוכח מצבה הכלכלי ספק רב אם בעתיד תשלם. ניתן לומר על כך - 'כוונתך רצויה אבל מעשיך אינם רצויים'".
- לעיון בפסק הדין
לפנייה לכתב/ת 
