הסתיר מהלך עסקי ויפצה עובדת ב-110 אלף שקל
מעסיק שהחליט למזג את עסקיו עם שותף חדש, לא יידע על כך את עובדיו. כשהשותפות קרסה ניסה להתנער מפיצוי עובדת - בית הדין חייב אותו לשלם 110 אלף שקל
חברת קלאסיק נעליים בע"מ, בעלת שלוש חנויות נעליים באילת, נקלעה לקשיים. בעל החברה ומנהלה פתח יחד עם חברה אחרת חברה חדשה בשם דאדא, וחנויות הנעליים עברו לבעלותה, כאשר בעל החברה המשיך לנהל את החנויות כרגיל. השותפות עלתה בהמשך על שרטון, והסתיימה בכך שהמנהל והחברה השותפה חילקו ביניהם את החנויות במסגרת הליך משפטי.
אחת המוכרות הוותיקות של קלאסיק, טענה כי פוטרה לאחר כ-16 שנות עבודה. בדיעבד למדה כי באותו זמן החנות הייתה בבעלות דאדא, החברה החדשה. חודשיים לאחר מכן חזרה לעבוד בחנות, אולם זו כבר הייתה בידי החברה המשותפת.
מאחר שלטענתה לא קיבלה פיצויי פיטורים וזכויות נוספות מהחברה החדשה, וזו לא קיימת יותר, היא הגישה נגד קלאסיק ובעליה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע (בשבתו באילת). כיוון שגם חברה זו התרסקה, היא טענה כי במקרה זה, בו מדובר בבעל חברה שהסתיר בחוסר תום לב את המהלכים מעובדיו ואף נטל כספי חברה לחשבונו האישי, מוצדק לחייב את בעל החברה לשלם לה מכיסו.
לטענתה, בעל החברה נהג בחוסר תום לב כשהסתיר מהעובדים את הקמת החברה החדשה. הוא המשיך לנהל את החנות, ולמעשה על פני השטח שום דבר לא השתנה. וכך לא ניתנה לה אפשרות לברר מה גורל הזכויות שנצברו לה עד למעבר, ולא התקבלה הסכמתה המפורשת לעבוד בחברה החדשה.
בעל החברה טען כי אין הצדקה להגיע לכיסו האישי, שכן כל הפעולות שעשה נועדו להצלת העסק. לטענתו, הקמת החברה החדשה הייתה "מהלך עסקי לגיטימי", התובעת ידעה על המהלך והמשיכה מרצונה לעבוד בחברה החדשה.
עוד טען כי מי שפיטרה את העובדת היא החברה החדשה, והתובעת בחרה שלא לתבוע אותה. לדבריו התובעת עובדת כיום באותה חנות, ומשכך אין לקבל את טענותיה - בפרט כשמדובר בתביעה שהוגשה כשנה וחצי לאחר חילופי הבעלות.
לעובד זכות לבחור מי המעסיק
השופט אילן סופר קיבל את התביעה. בפסיקתו כתב כי חוקי היסוד: כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק, מקימים לעובד את הזכות לבחור מי יהיה המעסיק שלו. לכן יש לקבל את הסכמתו המפורשת לעבור לעבוד בחברה אחרת.
הקמת חברה חדשה והעברת העובדים תחתיה, כך נפסק, היא שינוי ארגוני מהותי שעלול לפגוע בזכויות העובדים. במקרה זה העובדת כלל לא ידעה על המעבר, לא הוסבר לה מה קורה עם הזכויות שצברה עד כה, ולא הביעה רצון אקטיבי ומושכל לעבוד עבור החברה החדשה. לפיכך, מי שחייבת לשלם לה פיצויי פיטורים וכל זכות אחרת שמגיעה לה מתוקף עבודה, היא החברה המקורית שהעסיקה אותה.
בקביעה אמיצה, הוסיף השופט וחייב את בעל החברה לשלם את הפיצויים והזכויות הנוספות מכיסו. השופט נימק זאת בהתנהלותו חסרת תום הלב של בעל החברה, אשר הונה את עובדיו וקיפח את זכויותיהם.
לסיכום קבע השופט כי המנהל והחברה ישלמו לתובעת ביחד ולחוד כ-110 אלף שקל בגין פיצויי פיטורים, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה והפרשות לפנסיה. בנוסף ישלם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 15 אלף שקל.
הרחבת זכויות העובדים
עו"ד גלעד לשם העוסק בדיני עבודה, מסביר כי "חוק החברות קבע שהרמת מסך תיעשה רק במקרים חריגים, אך לא פירש איזה מקרה ייחשב ככזה כשמדובר ביחסי עבודה, ופסק הדין מבהיר זאת". לדבריו, "לפסק הדין חשיבות רבה, לאור מצבן הכלכלי של חברות רבות במשק, העומדות בפני הקפאת הליכים ו-או פירוק".
לדעת עו"ד חן ספקטור, מדובר בפסק דין שמרחיב באופן ניכר את זכויות העובדים. "עצם הקביעה כי בעלי חברה חשופים לתביעה אישית, מהווה הבטחה כי העובד לא יישאר מול שוקת שבורה כשמעבירים אותו ממעביד אחד לשני".
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
