לעזוב את הדת וללכת בעקבות המוזיקה
המוזיקאי צביקה פורס עזב את הבית הדתי בו גדל בבאר שבע, כדי ללכת בעקבות החלום ולהוציא את השירים שכתב והלחין. עכשיו, כשיש לו מיני-אלבום חדש, הוא מרגיש בדרך הנכונה: "אחרי שנים של שטיפות מוח, קשה מאוד לצאת". האזינו
בשבועות האחרונים חוזר שוב ושוב שמו של מוזיקאי אחד בקרב אוהבי המוזיקה הישראלית האלטרנטיבית, בעיקר ברשתות החברתיות השונות. קוראים לו צביקה פורס (כן, "פורס" מלשון "כוח"), שמו האמיתי - צביקה לורבר. זמר ופסנתרן בן 27 שהוציא באחרונה מיני אלבום ראשון.
מאות יוצרים אלטרנטיביים מסתובבים ברשת ובמועדונים הקטנים של תל-אביב, אז מדוע דווקא לורבר? המוזיקאי שמפגין כישרון רב בכתיבה, על הפסנתר ובשירה באנגלית (ללא מבטא ישראלי כלל), מביא לקהל המאזינים ערבוב מוזיקלי - מעין אלקטרוניקה דרמטית משולבת עם בלדות רוק אפלות, והפסנתר המהדהד חזק.
בתוך הערבוב הזה, לורבר גם יצר עטיפה אמנותית שלמה ובה תלבושת תיאטרלית, איתה הוא נראה בהופעות ובקליפים המושקעים שלו לפניכם. "תמיד זה היה מאוד חשוב לי", מסביר לורבר ל-ynet על המכלול האמנותי שלו, "דברים שאני אוהב לשמוע מגיעים בחבילה שלמה. אני מאוד אוהב להתחבר לאדם, לדמות, לחיצוניות שלו. זה משהו התעקשתי עליו לאורך כל הדרך".
אלמנט נוסף הוא סיפורו האישי הלא שגרתי. לורבר המתגורר בתל-אביב גדל בבית דתי בבאר שבע. במהלך השנים בהם שירת בצה"ל הוא גילה את נפלאות הפסנתר והחל בתהליך של חזרה בשאלה. "המשפחה שלי איתי והיא מאוד אוהבת את המוזיקה שלי", הוא מספר על התגובות לבחירתו בחיים אחרים, "אין ספק שהם מבואסים מהבחירה שלי, ונראה לי שהם מקווים שיום אחד הדברים ישובו לקדמותם אבל הכל בסדר".
"תהליך החזרה בשאלה היה ארוך יחסית", הוא מוסיף, "כשעברתי לתל אביב עדיין לא אכלתי בשר וחלב ביחד, ולאט לאט זה ירד ממני. פשוט אחרי שנים של לימודים ושטיפות מוח ועולם שאתה מכיר ורגיל אליו, קשה מאוד לצאת ממנו. זו לא היתה חוויה נוראית, אבל זה לא היה פשוט".
למיני אלבום הטרי של לורבר קוראים "Petite Natúre" ותוכלו להאזין לו ולרכוש אותו דיגיטלית דרך רשת "בנדקמפ". את השירים אותם כתב, הפיק המוזיקאי בן ספקטור שגם תרם את נגינתו על כלים רבים. בעצם, מדובר בעבודה מוזיקלית של שני אנשים בלבד.
את הסגנון שלו, במיוחד את גישתו לשפה האנגלית לורבר מגדיר כטביעת אצבע. "לא הקשבתי למוזיקה ישראלית בכלל כשגדלתי", הוא אומר, "והמוזיקה אותה אהבתי גרמה לי לבחור בדרך שלי, כנראה בתת מודע. מאוד היה חשוב לי שכשישמעו את המוזיקה שלי יגידו: 'אה, זה צביקה פורס', וזה משהו שהתחלתי לחשוב עליו רק בשנים האחרונות, למצוא את הייחוד שלי".
אגב "פורס", שם הבמה שבחר לו, הגיע גם מהשנים של לורבר בצבא, כששירת כחשמלאי מסוקים. "המפקד שלי היה קורא לי ככה בקשר", הוא מסביר, "זו בדיוק היתה התקופה שהתחלתי לנגן על הפסנתר והבחנתי שהנגינה שלי מאוד חזקה, וחשבתי שהוא יכול להתאים. זה לא שם שנדבק אליי, וממש לא הייתי רוצה שיעשו לשם הזה את הקישור הצבאי, כי הוא לא. יש במילה הזו, "פורס" גם משהו שמתקשר לסיטואציה שלי לבד על במה מול קהל".
לסיום, קשר אחד ואולי חשוב ביותר הוא זה של לורבר לשם אלבומו, "Petite Natúre". כשהתארח בבית של חבר קרוב במשך ימים, וסבתו הצרפתייה של החבר שאלה היכן צביקה ונאמר לה שהוא ישן, היא הפטירה: "פטיט נטור".
"מעין נסיך שכזה", מסביר לורבר, "באיזשהו מקום השם הזה גם התקשר לי לנסיך הקטן שמגיע לכדור הארץ ומגלה דברים חדשים. ובסופו של דבר, האלבום הזה היה משימה עבורי, להפסיק להיות עצלן ולישון, לעשות דברים חדשים".
"כל ההוצאה של האלבום היתה כמובן עצמאית לגמרי", מסכם לורבר ומגלה את חלומותיו, לטווח הארוך והקצר, "זו דרך לא פשוטה, כלכלית או פיזית. באלבום עשיתי הכל, באיזשהו שלב הייתי גם עורך דין ורואה חשבון. אבל זה החלום שלי, אני אוהב את זה, בא לי לעשות מוזיקה כל הזמן. אם היה לי את התקציב, הייתי נכנס עכשיו כבר להקליט עוד אלבום. הייתי רוצה להמשיך לעשות את זה, ובקלות. וכמובן לטוס מעבר לים ולעשות זאת לפרנסתי, שאנשים יחכו למוזיקה שלי, שזה פשוט יקרה".
