סטניסלב לם: חלוץ החלל מפולין
הסופר הפולני סטניסלב לם נחשב בעיני חובבי מדע בדיוני רבים לגאון - אך גם רכש לעצמו הרבה אויבים בז'אנר, אולי בגלל הבוז שהפגין כלפי עמיתיו מהמערב. לקראת בכורת העיבוד של ארי פולמן ל"כנס העתידנים", חזרנו ליצירותיו וחייו של המחבר
אחד הסרטים המדוברים ביותר בימים אלו בזירת הקולנוע הישראלית וגם בעולם הוא העיבוד של הבמאי הישראלי ארי פולמן לספרו של סטניסלב לם, "כנס העתידנים", שיוקרן החודש בבכורה במסגרת בפסטיבל קאן.
- אורסון סקוט קארד והסקנדל של אנדר
העניין הרב שמעורר הסרט נובע כמובן גם בזכות הציפייה לראות לאן יפנה פולמן אחרי ההצלחה המדהימה שרשם עם "ואלס עם באשיר" - אך לא פחות מכך, בזכות דמותו הפרובוקטיבית של מחבר יצירת המקור: חלוץ המדע הבדיוני ממזרח אירופה שנחשב לאחד היוצרים הבולטים, החשובים והעמוקים ביותר בז'אנר, שהותיר חותם עמוק על סופרי המדע הבדיוני במערב - אך גם בז לרובם, ועל כן גם עורר על עצמו לא פעם מתנגדים רבים.
סטניסלב לם נולד ב-1921 בלבוב שבפולין (היום אוקראינה). הוא למד רפואה באוניברסיטת לבוב ובקרקוב, אך לימודיו הופסקו עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. לם היה יהודי, אך הצליח להתחמק מהנאצים בזכות תעודות מזויפות ומקומות מסתור. הוא עבד בתור מכונאי בעת המלחמה, והיה שותף בארגון מחתרתי שהתנגד לגרמנים. לאחר המלחמה השלים את לימודי הרפואה בקרקוב, ולצד עבודתו התחיל לפרסם סיפורים ומאמרים.
יצירותיו של לם בסוגת המדע הבדיוני היו חדשניות ומסעירות, בזכות שימוש בהומור, טכניקות ספרותיות ייחודיות, וגם מתוקף הגישה החריגה שלו. בשונה מסופרי מדע בדיוני רבים אחרים, לם עסק דווקא בחוסר היכולת ליצור קשר של ממש עם חייזרים ועם תרבויות אחרות. היעדר הקומוניקציה הזה הוא אלמנט מרכזי בכתיבתו. גם בשלב מאוחר בחייו, כשהפסיק לכתוב ספרים, המשיך לפרסם שלל מאמרים הגותיים ומחקריים על ספרות מדע בדיוני ועל השינויים הטכנולוגיים שהתרחשו בתקופתו - ואלו גדושים בניתוח מבריק של ההווה.
קשה לאפיין את הכתיבה של לם, כיוון שכתב יצירות מאוד שונות זו מזו - אולם העורך והמתרגם דידי חנוך, שעוסק רבות בספרות מד"ב, טוען כי למרות זאת, בכתיבתו בדרך כלל ניתן לזהות אלמנט פילוסופי מובהק. "לם היה יוצר פסימיסט, שעסק הרבה בעקרות של הבנת בינה שהיא מעבר לשלנו, או בהשגת אוטופיה", הוא אומר. "לעתים הוא היה סאטירי, ולעתים מדכא. מהבחינה הזאת, הייתי משווה אותו דווקא לדגלאס אדמס, שתמיד היה מצחיק, וכמעט תמיד היה מדכא - ככל שחושבים יותר על מה שקורה בספרים שלו".
דוגמה לכך ניתן לראות בספרו המצליח ביותר, "סולאריס", המתאר את חוסר היכולת של תושבי כדור הארץ ליצור קשר עם עולמות אחרים, וליתר דיוק - עם אוקיינוס בודד על פלנטה רחוקה שמתגלה כיצור חי ותבוני, ככל הנראה. "בכל ספריו לם עסק במגבלות המין האנושי", מוסיף חנוך, "ובניסיונות - העקרים בדרך כלל - של האנושות להתגבר עליהן".
בחזרה לעתידנים
בעברית ראו אור שמונה מספריו, בהם "סולאריס", "עדן", "חזרה מהכוכבים", "יומני כוכבים" ו"הקיבריאדה", שאת רובם תרגם אורי אורלב. אף על פי שכתב בפולנית, שפה שלא זוכה לתרגומים רבים בעולם, ספריו עוררו עניין רב ותורגמו ללשונות רבות. לם נחשב לאחד הסופרים הפולניים המצליחים והמשפיעים ביותר, וכיוון שכתב במשך שנים תחת הצנזורה של המשטר הקומוניסטי, ניכרת בכתביו ביקורת נשכנית, שלרוב הוסוותה במערך סיפורי מקורי ומרהיב. ספריו הם בעלי ממד הגותי מובהק ועוסקים ברעיונות גדולים וחדשניים, שתמיד אומרים משהו על המציאות העכשווית.
כזה הוא גם "כנס העתידנים", שראה אור ב-1971 ולאחר כעשור תורגם לעברית על ידי פאולינה צלניק, תחת הוצאת שוקן. היום כבר כמעט בלתי אפשרי להשיגו - אלא להניח ידיכם על עותקים בודדים בחנויות יד שנייה. גיבורו הוא חוקר החלל איון טיכי, שמגיע לסקר כנס עתידני במלון כאוטי הנמצא בעולם שסובל מצפיפות אוכלוסין. בעולם של הספר שורר אי-סדר נוראי, ופעולות טרור הן דבר שבשגרה. גם מחוץ למלון מתקיים מרד כלפי המשטר, והגיבור נחשף למניפולציות של השלטון לשלוט בתושביו.
זוהי יצירה קצרה יחסית, המגלמת בתוכה הן את המבט הפסימי כלפי העתיד והן את הביקורת על המציאות בתקופתו של לם, שבה אנשים אינם היו חופשיים וחיו בכאוס מתמיד. ואחד האלמנטים העלילתיים המרכזיים בספר הוא השימוש של האנשים בסמי הזייה - כחלק ממעין מנגנון הגנה של המשטר, וקיום אשלייתי של חיים תרבותיים ונורמליים.
ארי פולמן אינו הראשון שמוצא השראה באותו הספר. "את השפעת העולם הכאוטי, המתוכנת כימית ורדוף הטרור של לם, אפשר למצוא אצל הסופר האמריקני היחיד שהעריך - פיליפ ק. דיק, שכמו לם, היה עסוק ללא הרף בשאלות של זהות ובדיה, אמת וקונספירציה", מסבירה נעה מנהיים, עורכת ספרות המקור בהוצאת כנרת זמורה-ביתן ומומחית לספרות פנטזיה ומדע בדיוני. "שלא במפתיע, דיק עצמו היה בטוח שלם הוא שם בדוי, ושמאחוריו מסתתר סוכן קומוניסטי הרודף אותו".
מנהיים מוסיפה כי יתכן מאוד שהכאוס שעיצב לם במילותיו חילחל גם לשוברי הקופות של הוליווד: "ניתן אולי לזהות את עקבות התוהו-ובוהו של 'כנס העתידנים' בעיצוב של בר-החלל ב'מלחמת הכוכבים', דרך הטרוריזם האקראי ב'ברזיל' של טרי גיליאם ועד לספינת התענוגות החללית ב'האלמנט החמישי' של לוק בסון".
נגד הוליווד, נגד המערב
קשה לדבר על השפעתו של לם בכלל ושל "כנס העתידנים" בפרט בלי להתייחס לגישתו העוינת כלפי סופרי המדע הבדיוני המערביים. "בעיניו, ספרות הז'אנר האמריקנית היתה שטחית, מסחרית וכתובה רע, בעוד שיוצרי תקופתו - כמו הארלן אליסון, אותו שנא - ראו את עצמם כמי שבוראים מחדש את הסוגה בכלים אסתטיים", מספרת מנהיים.
"יש בסיס להאמין שלם לא הכיר טוב במיוחד את הטקסטים שביקר בחריפות כה רבה, ושידיעותיו נשענו על תרגומים גרועים וחלקיים לפולנית. אך כך או כך, התקפותיו על מי שנחשבו לסופרי הז'אנר החשובים של שנות ה-70, הביאו לכך שכתביו לא זכו להשפעה ולהצלחה שהיו ראויים לה במערב".
"לם פעל כחלק ממסורת נפרדת, והיא המסורת הפנטסטית-מד"בית המזרח אירופית", מוסיף חנוך. "הייתי ממקם אותו לצד יוצרים כמו האחים סטרוגצקי ובולגקוב. הוא לא ממש ראה את מה שהוא כתב כמדע בדיוני. הוא כתב אלגוריות, סאטירה. אבל בעוד שהוא לא הושפע מאוד מהמד"ב המערבי, הוא בהחלט השפיע עליו. יוצרים כמו פיליפ חוזה פארמר ואורסולה ק' לה גווין הושפעו רבות מהיצירות שלו.
"במדינות הגוש הקומוניסטי, המדע הבדיוני שימש, בראש ובראשונה, ככלי לכתוב על 'המצב' בלי לכתוב עליו - אפשרות למתוח ביקורת בלי להתייחס ישירות למדינה או לשליטיה. לא מפתיע שסופר המדע הבדיוני המערבי היחיד שלם הביע הערכה אליו היה פיליפ ק' דיק, שהתמה הבולטת בספריו היא שהמציאות הנראית אינה אמיתית".
אך לא רק הסופרים היוו מטרות ללעג עבור לם. גם העיבודים הקולנועיים שנעשו לסרטיו זכו לביקורת חריפה מצדו. הבמאי המפורסם אנדריי טרקובסקי ולם עבדו יחד על העיבוד הקולנועי המפורסם ל"סולאריס" ב-1972, ובגלל חוסר הסכמה על אופי הסרט, לם התנער ממנו ואף התכחש לו בהמשך. גם את העיבוד של סטיבן סודרברג ל"סולאריס" מ-2002, המבוסס על סרטו של טרקובסקי, הוא סירב לראות, ועל פי הביקורות על הסרט אותן קרא, גרס שהוא לא כתב סיפור אהבה בחלל, וכי הוא מתנער לחלוטין מהעיבוד.
לם הלך לעולמו ב-2006 והוא בן 85. את העיבוד הקולנועי ל"כנס העתידנים" של פולמן הוא כבר לא יראה, לצערנו - אך יש להניח שאם היה צופה בו, היו לו דברים מעניינים מאוד לומר עליו.
