סיאט לאון SC FR: ספרדית, בטעם גרמני

"תסתיר רגע את הסמל על ההגה" ביקשתי מעמיתי, חבר לנהיגה. "עכשיו, איזה אוטו אתה רואה?". והוא, בלי היסוס ועם כל הניסיון רב השנים שצבר, ענה נחרצות - "אודי". והעניין הוא, שגם אני חשבתי כך.

ולא במקרה. הגישה החדשה במותג סיאט כבר אינה "אוטו אמוסיון" שהכרנו מהשנים שעברו, כבר לא מסיבות פרועות באיביזה וברים אפלים ברובע הגותי של ברצלונה. הגישה החדשה מביאה את ה"כיף באמצעות הנדס", מעין טייק-אוף ל"קדמה באמצעות טכנולוגיה". ואתם יודעים מי משתמש בזה, נכון?

לאון SC FR - שם לא זמני

הצגת גרסת SC (אכן, ספורט-קופה) מבשרת את הגעת גרסאות המרכב האחרות של הלאון: עם חמש דלתות, עם סטיישן, ועם סדאן בשם טולדו. וזה לא במקרה שסיאט בחרה להציג את הלאון החדש דווקא בגרסה ספורטיבית, כשהיא נחושה לשמור על התדמית והאופי האנרגטי של מוצריה.

בסיס הגלגלים של ה-SC קצר ב-35 מ"מ מזה של דגם חמש הדלתות, המתלים מנמיכים את הרכב ב-13 מ"מ נוספים, והמכונית בה נהגנו בהשקה מתהדרת במתלים ומוט מייצב מוקשחים. וגם דיאטה של 20 ק"ג ביחס לגרסה המשפחתית.

לטעמי לפחות, הלאון החדשה נראית טוב בהרבה מקודמתה, עם המראה המותגי החדש ורוח ה-CI הנושבת קרירות מעל הרכס המשונן של מונסרט. היא אינה דומה לדגם היוצא, ומזכירה דווקא איביזה שננעלה בחדר כושר והעלתה נפח ומאסת שרירים. מצד אחד צללית זורמת ועגלגלה, מצד שני שיפולים ומותניים מפוסלים.

תא הנהג וסביבתו מרשימים מאד. וכמו שציינתי בפתיח, קל מאד לטעות ולחשוב שמדובר במכונית פרימיום. מדרג החומרים נשמר, עם קונסולה קדמית רכה ונעימה למגע וכך גם המיתוג. החיווי הרלוונטי מסודר היטב על מישור רוחב אחיד, עם מעין "אופק" מלאכותי בו נשברת זווית הקונסולה ומשנה כיוון לקראת הרגליים.

שווה לציין את מערכת ה-"Seat drive" המנוהלת דרך מסך המולטימדיה, ומאפשרת לנהג להתאים מגוון מערכות בהתאם לשלושה מצבי רוח מוגדרים מראש: "אקו" (חסכוני), "קומפורט" (נוחות) ו"ספורט", ומצב רביעי מיוחד המאפשר לשלוט במשקל ההיגוי, תזמון החלפות ההילוכים בתיבה, ומפת ניהול המנוע. בגרסאות FR משנה המערכת גם את צליל המפלט והתאורה בלוח המחוונים.

על השלדה, והכוח

הליאון FR SC בה נהגנו, הייתה כצפוי מכוילת באופן מוצק (אם עושים עמה חסד), או נוקשה (אם לא חוטאים לאמת). עם חישוקי "17, גומי בחתך נמוך ומתלים מוקשחים, אי אפשר אחרת - אפילו בנסיעה מנהלתית. הלאון מרגישה כאילו היא מתהדקת סביב הנהג, בין היתר בזכות מושבי עור-אלקנטרה בעלי תמיכה מצוינת. הלאון מרגישה מאד בנוח על כביש החוף ה(מאד) מהיר, גם כשמהירות השיוט עומדת על 180 קמ"ש או יותר לפרקי זמן ארוכים.

בכבישים מפותלים יותר, הלאון עדיין מרשימה, אולי אף יותר. בין היתר בזכות אותם פרופילים מוזכרים, המצליחים להעניק למכונית אופי בהחלט שונה. ההבדל בתחושות הישבן והידיים מאד מוחשי, כאשר ההיגוי המתוגבר חשמלית מספק משוב טוב עד טוב מאד, ובעיקר דיוק וחדות. עם המון נכונות לפנות - הנעזרת בבסיס גלגלים קצר יחסית - ותחושת תגמול בולטת מהשלדה.

דווקא כוח המנוע פחות הרשים אותי. על הנייר מייצרת הלאון הזו 180 כ"ס ו-25 קג"מ, האמורים להטיס מרכב של טון וקצת. בפועל מתקבלים זינוקים ראויים אבל לא יותר מכך, תאוצות ביניים החלטיות אבל לא חדות במיוחד, והתחושה הכללית היא יותר של נימוס ופחות של אטרף.

ספרדי בטעם גרמני

הגרסה הספורטיבית של הסיאט לאון רחוקה למדי מגרסת חמש הדלתות שתגיע אלינו לקראת הסתיו. למעשה, יהיה זה לא רציני להשוות בין השתיים באופן כלשהו, או להניח כיצד תרגיש האחת על סמך התרשמות מהאחרת. ובכל זאת, האיכות הכוללת של המוצר הספרדי אינה פחות ממעולה, החידושים שראוי שיהיו אכן נמצאים, והמקוריות שכה חסרה למותג בעבר, בהחלט עושה לו טוב.

מה זה אומר עבורנו? הלאון הקומפקטית צפויה להתמודד בקטגוריה סופר-צפופה ותחרותית, עם נציגות חזקות וטובות מהמזרח ואפילו אירופה. המחיר אינו צפוי להיות שובר-שוויון, שכן בין 125 ל-130 אלף שקלים (מחיר צפוי), לא מדובר ב"שבירת השוק". מצד שני, אם תסתירו את הסמל ותדמיינו שאתם באודי, לא תטעו ממש. וזה הופך את הסיפור לאטרקטיבי יותר.

• הכתב היה אורח חברת סיאט