"מה הבעיה? תשקרי ותגידי שההריון לא מבעלך"

יעל (כל השמות בכתבה בדויים), בת 39, נשואה ואמא לשלושה ילדים (בת 7, בן 4 ובת שנה), הופתעה לפני ארבעה חודשים לגלות שהיא בהריון. במהלך עשר השנים האחרונות היא ובעלה עברו טיפולי פוריות. את שלושת ילדיה השיגה בהפרייה חוץ גופית (IVF).

"אני פוליציסטית ובמסמכים הרפואיים מוגדרת כמי שסובלת מאי ביוץ עצמוני, ולבעלי יש ספירת זרע נמוכה. עד היום אני זוכרת את הרופא שאמר לנו שהסיכויים שלנו להרות באופן ספונטני הם אפסיים. אז זה היה עבורי משבר נורא", אומרת יעל. "עשר שנים לא השתמשתי באמצעי מניעה. בכל פעם קיוויתי להריון ספונטני בין הטיפולים, אבל זה מעולם לא קרה. בכל פעם נאלצתי לחזור לטיפולי הפוריות ולסבל הכרוך בהם, אבל לא ויתרתי. אני אוהבת ילדים ורציתי משפחה כמו בספרים: אמא, אבא ושלושה ילדים".

עוד חדשות ועידכונים בפייסבוק של ynet

משאלתה של יעל להריון ספונטני התגשמה לבסוף, אבל במועד הכי בלתי צפוי עבורה. "התינוקת שלי הייתה רק בת שמונה חודשים. מבחינתי בשלב הזה כבר החלטנו שזהו, מבחינתנו אנחנו לא רוצים יותר ילדים. תכננתי להתחיל לקחת אמצעי מניעה אבל לא מיהרתי כי חשבתי שאחרי כל ההורמונים שהזנתי בהם את הגוף שלי במשך עשר שנים, לא יקרה כלום אם אמתין מעט, במיוחד בזמן שאני מניקה".

עוד על הפלות בישראל:

מחקר ענק: הפלות חוזרות מעלות הסיכון ללידת פג

הפלות: באיזה אזור בישראל האחוזים הכי גבוהים?

מעתה: הפלה בתרופה גם לשמנות ונשים מעל 35

זו הסיבה שגם כאשר כשהמחזור שלה איחר יעל לא התרגשה. לדבריה ממילא מעולם לא היה לה מחזור סדיר. אפילו כשהחלו הבחילות חשבה שנדבקה בווירוס מאחד הילדים. "המחשבה שאני בהריון נראתה לי לא הגיונית. כשאמרתי לבעלי שאולי הבחילות נובעות מהריון, הוא צחק לי בפרצוף. לקח לי די הרבה זמן לקנות ערכה לבדיקת הריון. התביישתי לחשוב שאני שוגה בדמיונות".

"הבנו שההריון בלתי אפשרי"

אך תוצאות הבדיקה היו חד משמעיות, והותירו את יעל ובעלה המומים. "ברגע הראשון שמחנו מאוד. הרגשנו שניצחנו את הסטטיסטיקה. אבל ברגע השני הבנו שההריון הזה בלתי אפשרי. לילד רביעי יש משמעות כלכלית כבדה: החלפת רכב, הוצאות כפולות על גנים פרטיים, וגם ארגון ולוגיסטיקה שלא ידענו אם נעמוד בהם. בנוסף, אני רק התחלתי לעבוד במקום עבודה חדש אחרי חופשת לידה ארוכה. למרות הקושי, ולאחר מחשבה מעמיקה, הבנו שאין לנו ברירה אלא לוותר על ההריון".

יעל הגיעה לרופא הנשים שלה, שם התברר לה שהיא כבר לקראת השבוע השמיני וכי האופציה היחידה שעומדת בפניה היא הפלה בגרידה. כשביררה לגבי הפרוצדורה בבית חולים ציבורי אמר לה הרופא שעליה לעבור ועדה להפסקת הריון ושהיא אינה עומדת בקריטריונים הדרושים לאישור הפלה.

ואכן, על פי חוק ההפלות בישראל יכולה אישה להגיש בקשה לוועדה להפסקת הריון רק באחד מהמקרים הבאים: היא מתחת לגיל 17 או מעל גיל 40; היא לא נשואה שהרתה מחוץ לנישואין, או נשואה שהרתה לגבר שאינו בעלה; קיים חשש כי העובר סובל ממום, מחלה או נכות;  ההריון נוצר בעקבות מעשה פלילי (אונס או גילוי עריות); ההריון עלול לסכן את בריאותה הפיזית או הנפשית של האישה. בעבר כלל החוק גם סעיף שאפשר לוועדה לאשר הפלות גם בעקבות נסיבות סוציאליות (מצב כלכלי, זוגי וכו'), אבל בלחץ הסיעות הדתיות בכנסת הסעיף בוטל.

כשהבינה יעל כי אין קריטריון שמתאים לה ניסתה לברר האם יש דרך לדבר בכל זאת על ליבם של חברי הוועדה בבית חולים ציבורי, ולתדהמתה הציעה לה הרופא לשקר ולומר שההריון לא מבעלה. "מה הבעיה? פשוט תגידי שההריון לא מבעלך", אמר לה.

"הייתי המומה מהדברים שאמר", היא משחזרת. "היה ברור שהוא לא צוחק, אלא מציע את האופציה היחידה במסגרת הזו. הבהרתי לו שאני לא מתכוונת לשקר ואז הוא אמר חד משמעית שאצטרך לשקר בכל מקרה".

יעל חשבה שאולי בבתי החולים הפרטיים המצב שונה, אך הרופא הסביר לה שגם שם יש צורך לעבור ועדה להפסקת הריון, אם כי הם פחות מחמירים מאשר בתי החולים הציבוריים. "מספיק שתגידי שהשתמשת בגלולות בזמן שנכנסת להריון", הבהיר.

"אני אדם בוגר ורציונלי, אשת משפחה מסורה שנלחמה להביא לעולם שלושה ילדים ואזרחית שתורמת למדינה", היא אומרת בכאב. "ההריון הזה לא נבע מקלות דעת אלא משיקול מוטעה שהתבסס על מצב רפואי ידוע. אני מאמינה בזכות האישה על גופה ומאמינה ביושר, אך פתאום התברר לי שבמעמד קשה כל כך יש לך שתי אפשרויות: לשקר או ללדת ילד שאת לא רוצה. אני לא מבינה איך במדינת ישראל אני צריכה לשקר כדי לבצע פעולה רפואית שמטרתה, מבחינתי, להגן על המשפחה שלי".

יעל החליטה לבחור באפשרות שנראתה לה פחות דרמטית ולעבור הפלה בבית חולים פרטי. "ברור לי שאם הייתי אומרת שהריתי לגבר שאינו בעלי יש לכך השלכה משפטית. אם חלילה בעלי ואני נחליט להתגרש הוא יכול להשתמש באמירה כזו נגדי", היא מסבירה. "זה פשוט אבסורד. במקום לקחת אחריות על הטעות שלי כמו אדם בוגר, נאלצתי לשקר כדי להפסיק הריון, שהיה יקר לליבי אך לא אפשרי. זה היה מבחינתי בחזקת להוסיף חטא על פשע, אבל מה כבר יכולתי לעשות?".

הפלה באישור הפסיכיאטר

סיפורה של יעל הוא, כמובן, לא מקרה בודד. במדינת ישראל נשים רבות נאלצות לשקר על מנת להפסיק הריון שאינו רצוי. רופאים מסייעים לנשים לשקר בלי להניד עפעף ואנשי המקצוע העוסקים בתחום מודעים לכך, ושותקים. "הלידה האחרונה הייתה לי קשה ביותר וכך גם השנה שבאה אחריה", מספרת לילך. "הרגשתי שאני לא מסוגלת יותר, ופתאום גיליתי שאני בהריון".

ליך פנתה לרופא, ובדיוק כמו במקרה של יעל הוא יעץ לה לשקר ולומר שההריון אינו מבעלה. "לא רציתי לעשות זאת ולכן החלטתי ללכת על סעיף נפשי כדי לשכנע את הוועדה לאשר לי הפלה", היא מספרת. "פניתי לרופא המשפחה וקיבלתי ממנו הפנייה לפסיכיאטר, והאחרון כתב לי מכתב לוועדה בו הדגיש כי הריון נוסף עלול לערער אותי לחלוטין". עם המכתב פנתה לוועדה - וקיבלה את האישור הנכסף.

נורית, אמא לבן שבע ותאומים בני חמש, ויתרה על שירותי הפסיכיאטר, אבל לא על כישרון המשחק שלה. "נכנסתי להריון כשהתאומים היו בני ארבעה חודשים בלבד", היא מספרת. "היה לי ברור כי שאני לא יכולה ולא רוצה עוד ילד".

גם במקרה שלה הגיעה ההמלצה לספר כי ההריון אינו מבעלה, וגם היא סירבה בתוקף. "החלטתי להציג את עצמי כמשוגעת", היא מתארת את המפגש עם חברי הוועדה. "נכנסתי לחדר עם דמעות בעיניים ואמרתי להם שאני לא מסוגלת לטפל בתינוק נוסף ושאני מפחדת שאתמוטט ואשתגע. חברי הוועדה מאד ניסו לשכנע אותי להשאיר את ההריון בכל זאת, אבל עשיתי להם הצגה שלמה עד שניאותו לתת לי את האישור".

חשש מפתיחת תיבת הפנדורה

באופן מפתיע הנושא של ועדת ההפלות בישראל לא נמצא בין שלל הנושאים העומדים על סדר היום של תנועות למען זכויות הנשים.

מאז שהוקמו הועדות נוצר סטטוס קוו סביב העניין, ונראה כי כולם חיים איתו בשלום - כולם מלבד אותן נשים שנאלצות לחוות את החוויה הקשה. החשש מפתיחת תיבת פנדורה ומדיון ציבורי סוער פשוט משתק את המערכת. כמובן שגם הלחץ הדתי בכנסת עושה את שלו וההתייחסות לחוק הקיים היא בבחינת הרע במיעוטו.

"זה פשוט לא צריך להיות כך", אומרת יעל. "זכותה של כל אישה לבחור האם ההריון רצוי לה או לא. ועדה יכולה לבחון האם הבחירה נעשית בצורה מודעת ושקולה או מתוך לחץ של גורם אחר, אך כמו שאני רואה את זה תפקיד הוועדה הוא להסביר לכל אישה את ההשלכות האפשריות של החלטה כזו, אבל אין לאף אחד זכות לקבוע כי זוגות נשואים בגיל הפוריות שנכנסו להריון בטעות חייבים ללדת את התינוק גם אם מצבם הכלכלי, המשפחתי או הרגשי אינו מאפשר זאת".