פיניש אל"ף אל"ף: הקרב על הליגה הלאומית

שתי קבוצות האוהדים הראשונות בכדורגל הישראלי מגיעות ל־90 הדקות האחרונות של העונה בשוויון כמעט מוחלט בפסגת מחוז דרום. אותו מספר נקודות (54), הפרש שערים זהה (+23). רק מספר הניצחונות נותן ליפו (16), שתתמודד מול כפר יונה, עדיפות על פני הירושלמים (14) שיפגשו את אורתודוכסים לוד. רק אחת מהן תעלה לליגה הלאומית. השנייה תלך למבחנים ארוכים ומפרכים, שהסיכוי לעלות מהם ללאומית אינם גבוהים. שני המשחקים ייערכו ב-15:30.

עוד ב-ynet ספורט:

• היינקס: "איש לא חזה תוצאה כזו"
• פיקה: "הערב הכי מר שלי בברצלונה"
• NBA: יוסטון ובוסטון צימקו ל-3:2
• רוני אוסאליבן שוב מאיים לפרוש: "סנוקר זה לא בשבילי"
  

תפילת נעילה, גרסת יפו

 חדר ההלבשה של מכבי קביליו יפו שונה מכל חדר הלבשה בליגות הבכירות. כבר בפרוזדור שמענו קולות תפילה וחשבנו שאולי טעינו בכתובת. עד שנכנסנו פנימה. במרכז החדר עומדים השחקנים, לבושים בגדי אימון, בידיהם ספרי תפילה, תפילין כרוך על הזרועות, עסוקים בתפילת מנחה. יאיר כהן־צדק, אחיינו של המגן האגדי יעקב, עומד בחזית ומנהל את התפילה.

חדר ההלבשה של מכבי קביליו יפו(צילום: עוז מועלם)

מנהל הקבוצה אשר עזרן מסביר שכבר שלוש שנים

 נפתח כל אימון או משחק בתפילה, והשחקנים מרוצים. "פעם, כששיחקנו בליגה ב' בכפר־קאסם, השחקנים עמדו על גג חדר ההלבשה והתפללו", הוא אומר.

כהן־צדק, חמוש בזקן ארוך וחובש כיפה שחורה, אחראי שהתפילה תנוהל כהלכה. בעבר היה הבטחה גדולה במחלקת הנוער של הפועל ת"א. מאז הספיק לנדוד בליגות הנמוכות, התייאש, פרש ממשחק, חזר בתשובה, ואחרי שנה בחוץ חזר למכבי יפו עם הבטחה שהקבוצה לא תשחק בשבת.

קבוצת האוהדים מכבי יפו היא הגלגול החדש של המועדון המיתולוגי שהתפרק בשנת 2000, אחרי 32 עונות בליגה הבכירה. היא הוקמה מחדש לפני חמש שנים, ואחרי שנתיים כבר עלתה לליגה א'. כעת, 90 דקות לסיום העונה, היא מוליכה את מחוז דרום רק בזכות מספר ניצחונות גבוה יותר מהפועל קטמון, קבוצת האוהדים שהוקמה שנה לפניה.

עמי גניש, מאמן השוערים של מכבי קביליו יפו(צילום: עוז מועלם)

כל שער במחזור הנעילה עשוי להכריע גורל של עונה שלמה, וביפו טוענים שזה יכול היה להיות מאבק הוגן לו היריבות היו ספורטיביות. בעוד יפו תארח מחר את כפר־יונה, קטמון תארח את אורתודוכסים לוד, שכבר ירדה לליגה ב' וספגה 103 שערים. ביפו מתייחסים בספקנות לסיכוייהם לעלות. על כל שער שיבקיעו, הם חוששים, קטמון תבקיע שניים.

בהרכב מככבים שחקנים שעשו דבר או שניים בכדורגל הישראלי. סולי צמח, אקס מכבי פ"ת, תורם מניסיונו בגיל 32. משה ביטון, פעם מלך השערים של בני־יהודה, עבר גם במכבי ת"א, מכבי פ"ת והפועל חיפה. בגיל 31 ינסה לחגוג עלייה ללאומית עם מועדון נעוריו. ביפו טרם נרגעו מההחמצה המדהימה שלו מול קטמון בסיבוב הראשון, שכבר זכתה למאות אלפי צפיות ביוטיוב. אפילו אלמוג בוזגלו, אחיו של מאור וכישרון בפני עצמו, משחק כאן. “גדלתי במכבי יפו ועברתי כאן את הילדות שלי, עד גיל 16", אומר ביטון. "נעשה הכל למען האוהדים".

יאיר כהן צדק. מאמין בניסים(צילום: עוז מועלם)

בין הפנים המוכרות גילינו גם את מאמן השוערים, עמי גניש. כן, זה שנגח בפניו של עלי חטיב בעונה שעברה במשחק בין מכבי פ"ת להפועל חיפה. גניש ניסה לחזור לכדורגל, אך לדבריו אף קבוצה לא הסכימה לקבל אותו. עד שמצא לפני ארבעה חודשים בית חם ביפו. "עשיתי טעות שאני מצטער עליה", הוא אומר, "אבל אני שמח שמכבי יפו נתנה לי במה. רק במגרש אני מרגיש אדם מאושר".

האוהדים בטירוף. 700 בממוצע מגיעים למשחק רגיל, אבל המגרש בחולון יהיה מפוצץ ב־3,000 מהם. טל מלצר, מראשי האוהדים, הגיע עם חבילות כרטיסים למכירה ומאמין שעד סיום האימון הכל ייחטף. "הפעם האחרונה שהיה כזה טירוף הייתה לפני שנתיים, כששיחקנו נגד אסי גלבוע", אומר מלצר, אחרי עוד שיחת טלפון מאוהד שמבקש לשריין כרטיס. אוהדי יפו מאורגנים היטב, ו"11 הנסיכים" — שם קוד ל־11 מתנדבים — אחראים שהכל יתקתק.

האוהד לירן וידל (38) טוען שצפייה במשחקי מכבי יפו היא סוג של מפגש חברתי חוצה דורות. "תבין", הוא אומר, "שמונה שנים לא הייתה לנו קבוצה. העברנו את השבתות בפארק, אבל כמה אפשר ללכת לפארק? החזרה של קביליו יפו החזירה לנו את שמחת החיים. גם מחר נבוא ליהנות. כל הלחץ על קטמון, שהובילה כל העונה ופתאום מוצאת עצמה בבעיה. הם ישחקו מול קונוסים. אנחנו נוכל לתקן במבחנים".

האוהדים חולמים על זה בלילה. אוהדי מכבי קביליו יפו(צילום: אורן אהרוני)

לאמן במכבי יפו זה ג'וב מסוכן. בחמש העונות מאז הקמתה המחודשת לא הצליח אף מאמן לסיים עונה. השנה התפטר משה אוננה האגדי אחרי ארבעה הפסדים בשישה משחקים, וליאור זדה (34) תפס את מקומו. למרבה האירוניה, במשך שלוש שנים הוא אימן בהצלחה דווקא בקטמון והעלה אותה שתי ליגות. זדה נהנה לאמן בקבוצות אוהדים, בלי לחץ של בעלים מפטרים. "האווירה במשחקים של יפו וקטמון היא משהו אחר", הוא מסביר. "יציעים מלאים, פשוט כיף לבוא".

ביפו מבינים שזו יכולה להיות עונה חלומית, אבל השנתיים האחרונות בליגה א' היו טראומטיות. לפני שנתיים הפסידו להכח־עמידר במבחני העלייה לליגה הלאומית, ובעונה שעברה שתי נקודות בלבד הפרידו בינם לבין מקום במבחנים. "לא מספיק שנהיה טובים נגד כפר־יונה", אומר הקפטן יניב סבג. "אנחנו זקוקים לנס, כי קטמון משחקים נגד קבוצה מפורקת שלא מתאמנת".

מצד שני, ליפו כבר היו ניסים העונה. תשאלו את כהן־צדק. "לפני שבועיים כבשתי שער ניצחון נגד ערד, 0:1 בדקה ה־101, למרות שהשופט הוסיף רק שבע דקות. הכל בידי השם. גם אם קטמון יבקיעו כמה שהם רוצים, אנחנו נעשה את שלנו, ובעזרת השם צריך להאמין שמכבי יפו תעלה".

בקטמון כבר חושבים על דרבי

מאז יום שישי מתקשים אוהדי הפועל קטמון להירדם בלילות. 600 מהם ירדו דרומה בשבוע שעבר למשחק נגד קבוצת התחתית הפועל אילת. כל העונה הם הובילו בבטחה את ליגה א' דרום, ואפילו תיקו היה הופך אותם למאושרים. אחרי הפנדל שנשרק לזכות אילת בדקה ה־85 וההפסד 1:0 הם חטפו חום, ולא בגלל מזג האוויר הלוהט.

אוהדי קטמון מחכים לדרבי(צילום: עוז מועלם)

למרות שהקבוצה צברה רק חמש נקודות בארבעת המשחקים האחרונים ואיבדה את המקום הראשון, בקטמון שומרים על אופטימיות. הם מקווים לחגוג מחר עלייה לליגה הלאומית לעיני 5,000 אוהדים בטדי. בכל זאת, היריבה אורתודוכסים לוד היא בשר התותחים של הליגה. הכל בתנאי שתתייצב למשחק.

הפגשנו אתמול חמישה אוהדים מושבעים: דודי קדוש (57), אייל מלול (35), איציק עומר (49), ירון דוויק (50) ודני צור (55). הם נטשו את הפועל ירושלים ב־2007. הקבוצה ירדה לליגה השלישית (ארצית), וחלק מהאוהדים מאסו בהתנהלות המועדון והחליטו להקים קבוצה משלהם. בכך עשו היסטוריה מקומית: קבוצת האוהדים הראשונה בכדורגל הישראלי.

לא מעט עבר על המועדון מאז נוסד. הוא התחיל בליגה א', בקבוצה מאוחדת עם מבשרת־ציון. 3,000 אוהדים הגיעו למשחק הראשון. אחרי שנתיים התפרק האיחוד, קטמון התחילה מחדש בעונת 2009/10 בליגה ג', וזינקה שתי ליגות תוך שנתיים. עכשיו היא במרחק נגיעה מהלאומית.

"מאמינים שיהיה דרבי משולש, גם בית"ר תרד". אוהדי בית"ר(צילום: טל שחר)

שש שנים עברו מאז הפיצול מהפועל ירושלים, השמועות על איחוד באות והולכות, והאוהדים עדיין קצת חצויים. "כולנו אוהדי קטמון והפועל ירושלים, אבל קטמון זה מוסד", אומר קדוש. "זה נוסטלגיה, זה השם של המגרש של הקבוצה כשהיינו ילדים והגענו לראות את הכוכבים".

על המשחק מחר הוא אומר: "השאלה הגדולה אם השחקנים יעמדו בלחץ. אנחנו אוהדי הפועל ירושלים וקטמון, נולדנו לסבול. לא עמדנו בלחץ במאני־טיים באילת. עניין של מנטליות וניסיון. אני מאמין שננצח את לוד בהפרש גבוה יותר מזה שיפו תנצח את כפר־יונה".

אם תעלו, בעונה הבאה מחכה לכם דרבי מול הפועל?

"יהיה דרבי משולש, כי בית"ר ירושלים תרד ללאומית. במשחקים נגד הפועל נהיה בדילמה קשה. בכל מקרה, אנחנו קטמון עד הסוף".

"הפועל ירושלים התקלקלה", מוסיף עומר. "היום אנחנו בבית הטבעי שלנו. גדלתי ליד המגרש ההיסטורי שלנו. קטמון זו לא סתם מילה. זו הצלחה. זה ניצחונות. פעם הפועל שלטה בירושלים, כשבית"ר לא הייתה מי יודע מה. אחרי שהמגרש בקטמון נהרס גם הקבוצה הלכה קיבינימט. החזרנו את קטמון לעניינים. חזרנו למקום שלנו, והקהל של הפועל הלך איתנו לקטמון. למשחקים של הפועל באים 150 אוהדים, אבל אנחנו אוהבים אותם, למרות שהם כועסים שעזבנו את הבית. אם אבא מכה, אתה נשאר בבית? לא, אתה עוזב".

יחגגו גם בשישי?(צילום: טל שחר)

"יהיה בסדר", מתערב מלול. "אני מאמין שיהיה איחוד. זה מה שטוב לכדורגל האדום בירושלים".

"עכשיו אנחנו בונים את דור העתיד, דור של משפחות שלמות, ילדים ונשים", ממשיך עומר. "קטמון מביאה יותר מ־5,000 צופים למשחק. קטמון זו תשתית של חברה אידיאולוגית שלא מבוססת רק על כדורגל. זה הרבה יותר. זה ערכים. החברה המשותפת הזאת נפגשת גם במסיבות. אצלנו אין גזענות ואין קללות. אצלנו מקבלים את כולם — יהודי, נוצרי, מוסלמי וצ'צ'ני. כל אדם, מכל מקום ודת".

מבחינת צור, קטמון היא ההוכחה הניצחת לכוחם של אוהדים: "קטמון מוכיחה שהכדורגל, והספורט בכלל, שייכים לאוהדים. אנחנו יכולים לתפעל את העסק הכי טוב ויכולים גם להצליח. אנחנו החלוצים, מכבי יפו והפועל ת"א כדורסל באו אחרינו. בהתחלה שילמנו שכר לימוד קשה".

ירון דוויק מעדיף לדבר על התרומה של הקבוצה לקהילה. "זה מודל נכון, בטח בליגות הנמוכות", הוא טוען. "אנחנו מתנדבים בקהילה, בין השאר בקבוצת הנוער שעלתה לליגה הלאומית. יש לנו שלושה שחקנים ממזרח ירושלים, שצריך להביא ממחסום קלנדיה ולהחזיר אותם. אבל בעלות של אוהדים לא מספיקה. אין סיכוי בלי עזרה של הרשויות".

מה תעשה לכם עלייה ללאומית?

"עלייה של קטמון תגרום לקבוצות להבין שקהל זה לא רק עדר שקונה כרטיסים", טוען מלול. "הקהל זה המהות והעיקר. אם נעלה, נשלים את אחת משתי המשימות החשובות של קטמון. השנייה היא איחוד עם הפועל ירושלים, שיהפוך אותנו לקבוצה המובילה בכדורגל הירושלמי ויחזיר לעיר את ההגמוניה האדומה".

אם לא מספיק הרעש סביב המפגש בין קטמון לאורתודוכסים לוד, מתברר שגם משפחות מעורבות בעסק. השחקן חי אטיאס מקטמון הוא אחיו של בר אטיאס, שמשחק בלוד. יותם פנסו מקטמון הוא גיסו של ויקטור מסיקה מלוד. האם הם מדברים על הסיטואציה בבית? ייתכן, אבל הם סירבו להתייחס לנושא.

תוסיפו לזה את העובדה שמאמן קטמון עופר טסלפפה בכלל העלה לפני שנתיים את אורתודוכסים לוד לליגה א', והחליף בקטמון את ליאור זדה שהלך ליפו, ותקבלו סלט. "אותי מעניינת רק הפועל קטמון", אומר טסלפפה. "אנחנו באים לנצח, ורצוי בכמה שיותר, כדי להעניק מתנה לאוהדים הנפלאים שלנו".