שרפו לי את החתול
לפני שש שנים מצאתי גור חתולים בין גחלים במדורת ל"ג בעומר. רגליו נשברו, מקלות עץ ננעצו בעיניו וכולו שרוף. לאחר חודשים של אשפוזים ושיקום הוא חזר לחיים. עד היום אני לא יודעת מי הנבלות שניסו לשרוף את צ'יק, אבל אני קוראת להם להסתכל על החתול שלי. הוא ההוכחה לכך שהם נכשלו. עכשיו תורה של המדינה לא לוותר למתעללים
החתול שלי צ'יק יחגוג בסוף החודש יום הולדת שש שנים. הוא החתול הראשון שהבאתי הביתה ואז הייתי בחורה של כלבים, בלי מושג קלוש בחתולים ומתנדבת במקומות שונים למען בעלי חיים.
את אותו בוקר של אחרי ל"ג בעומר, אני לא אשכח לעולם. ריח סמיך של מדורות עדיין היה באוויר. ברקע נשמעו יללות עמומות של גור חתולים.
בתמימותי חשבתי שמדובר בגור שאמא שלו הלכה לחפש מזון והמשכתי בשגרת יומי. כשחזרתי הביתה לאחר מספר שעות, הייללות הלכו וגברו. אז הבנתי שמשהו אינו תקין.
ניסיתי להתחקות אחרי הקולות והגעתי לשטח חולי בו היו נוהגים להבעיר מדורות ליד הבית שלי.
חתול שרוף בין הגחלים
בשאריות הגחלים מצאתי יצור קטן, דמוי עכבר. כולו שרוף, מקלות עץ בוערים נעוצים בתוך שתי עיניו. מי שהתעלל בו הפריד אותו מאימו והשליך אותו לאש. ארבע הרגליים שלו היו שבורות, אבל הוא עדיין היה בחיים.
אז להערכתי הוא בן ארבעה ימים לפי הגודל. אספתי את הגור המפוחד. ביד השנייה אספתי את גלגלי העיניים שלו ונסעתי אל בית החולים הווטרינרי בבית דגן בתקווה שיצליחו להציל אותו.
במשך שבוע הוא היה מאושפז בבית החולים. זיהום בדם, הגפיים שבורות, דלקת פרקים, חום גוף נמוך, דלקות וזיהומים עקב הפציעות בגופו. הרופאים הרימו ידיים ואני לא הסכמתי לוותר.
אני זוכרת כשפרצתי בבכי בבית החולים, אחת הרופאות ניגשה אלי ואמרה לי משפט שלא אשכח לעולם. "למה את בוכה?", היא שאלה. "זה רק חתול רחוב".
למרות מצבו הקשה, לא התייאשתי. מספר וטרינרים בודדים גם הצטרפו אלי למלחמה. הם ייעצו לי שרק חום אנושי עשוי לעזור לחתול המסכן, אז עזבתי את הכל ופשוט עברתי לגור בבית החולים. ישנתי שבועות על ספסל בבית החולים כשצ'יק הקטן בתוך החולצה שלי ואני מחבקת אותו עד כמה שהלב מאפשר.
לא מצליחה למצוא סיבה לרוע
חודשיים וחצי חלפו. צ'יק שוחרר מבית החולים. הוא נראה כמו עכבר שרוף בעל עין אחת. בקושי הצליח לעמוד. הוא עבר מאז עשרות אשפוזים וניתוחים לשיקום הגוף.
שש שנים חלפו מאז אותו יום נורא. היום צ'יק, הוא חתול קבב חמוד להפליא. כשאני מסתכלת על התמונות המבחילות של צ'יק בימים הראשונים לאחר שתת-אדם ניסו לשרוף אותו בחיים, אני עדיין לא מצליחה למצוא סיבה לרוע הזה.
אלה הם הילדים שלכם חברים יקרים. הם שבועטים בחתולי רחוב ללא סיבה, יורקים לעברם כאילו הם אשמים בכך שהם חיים חיי סבל ברחובות. בימים האחרונים הרשת סוערת סביב תמונות של שלושה גורי חתולים שהושלכו למדורה בצפת. אני קוראת על המעשים שלהם וחושבת שילדים בני עשר כבר מבצעים פשעים כה חמורים. אלה הם הילדים שיגדלו להיות רוצחים.
עד היום אני לא יודעת מי הנבלות שניסו לשרוף את צ'יק, אבל אני קוראת להם להסתכל על החתול שלי. הוא ההוכחה לכך שהם נכשלו. צ'יק הוא הניצחון של כל הנשמות האומללות הללו. עכשיו החתולים והכלבים זקוקים לכך שהמדינה תדע שלא לוותר למתעללים, גם אם מדובר בילדים חמודים בני עשר, "בני טובים", שבסך הכל זרקו חתול למדורה.
שרי אשפיז, מנהלת עמותת "חיים לבעלי חיים" המטפלת בכלבים וחתולים חסרי בית
לפנייה לכתב/ת 
