זה לא שאני בררנית, פשוט לא מוכנה להתפשר

עוד בנושא:

אני תוהה באיזה גיל אהיה מוכנה להתפשר

על מה אני לא מוכן להתפשר בדרך לאהבה

עוד על היכרויות ודייטינג בפייסבוק של ערוץ יחסים

כל החדשות בעמוד הפייסבוק של ynet

"כזו אני" אמרה. "אני מחפשת גבר מיוחד - חכם, מצחיק, שנון ומצליח. אחד כזה שלידו לא ארגיש שהתפשרתי. אחד כזה שאוכל להביא הביתה, ואנשים יבינו סוף סוף, למה חיכיתי כל כך הרבה זמן". עופרה כבר בת 36. היא באמת צריכה להצדיק, בפני עצמה לפחות, את העובדה שהיא עדיין לבד, ובררנות היא אחת ההצדקות היותר טובות שאני מכירה.

"זה לא אני – זה הם"; "אין גברים טובים בשוק"; "לא כל אחד מתאים לי", וכמובן - "אני לא מוכנה להתפשר" - הם חלק מן הטקסטים של נשים שקוראות לעצמן בררניות. ואני? - אני בכלל חושבת שבררנות היא תוצאה של הערכה עצמית נמוכה, של פחדים שונים ושל ספקות.

נשמע מוזר, נכון? הרי אישה בררנית היא כזו המציגה את עצמה כראויה לטוב ביותר, אחת שאינה מוכנה להתפשר על 'סתם מישהו'. איך יכולה אישה כזו להיות בעלת הערכה עצמית נמוכה, פחדים וספקות? זה לא הפוך?

אז זהו, שלא. אישה בעלת הערכה עצמית גבוהה פשוט מוצאת לעצמה גבר מוצלח ומתחתנת איתו, ובמהלך השנים הוא רק הופך להיות יותר ויותר מוצלח – לידה. "למרות מה שנשים בררניות נוהגות לומר לעצמן, יש גברים מוצלחים בשוק", אני אומרת לעופרה. "כן", היא משיבה. "יש כאלה – אבל הם כולם נשואים".

"אם היית אומרת שהם הומוסקסואלים - הייתי מבינה למה הם לא איתך. אבל נשואים? אז למה אף אחד מהם אינו נשוי לך?" שאלתי. עופרה השתתקה. באמת למה? אם יש גברים מוצלחים בחוץ, למה לא הצליחה היא למצוא לעצמה אחד כזה ולהינשא לו? האם זה עניין של מזל? של גורל? ואיך יכול להיות שדווקא הנשואים נראים לעופרה מוצלחים כל כך, בעוד שאף גבר פנוי אינו ניראה לה?

אל תספרי לעצמך סיפורים

תפיסת ההונה (huna), באמצעותה אני מאמנת ומטפלת בפנויים ופנויות, טוענת שהמציאות שלנו היא תוצר של התפיסות שלנו. אלה מאיתנו שבאמת מעריכות את עצמן – מוצאות גבר מוצלח ומתחתנות איתו. אלה שלא – מספרות לעצמן סיפורים. עופרה מספרת לעצמה סיפורים, וכפי שאמרתי – הערכה עצמית נמוכה, פחדים וספקות, הם המנהלים אותה למעשה.

מה שעופרה עדיין לא מבינה הוא שברגע שהיא תעריך את עצמה מספיק, כל גבר שהיא תבחר לעצמה יהיה מוצלח בעיני הסביבה, ואם יהיה מישהו שבעיניו הגבר שלה לא ימצא חן – זה לא יפחיד אותה כל כך.

היא עדיין לא מבינה שככל שהיא רואה יותר פגמים בסביבה שלה, כך היא למעשה רואה יותר פגמים בעצמה. ביקורתיות ובררנות מתחילות תמיד ביחס שלנו כלפי עצמנו – ורק אחר כך מופנות החוצה, וכבר נאמר "הפוסל במומו פוסל".

עופרה צריכה ללמוד שזוגיות מוצלחת באמת איננה רק תוצר של גבר מוצלח, אלא יצירה מוצלחת של שני אנשים שמאמינים בעצמם, שאוהבים את עצמם ושמוכנים לעבוד על הקשר שלהם.

ברגע שהיא תבין זאת ותהיה מוכנה להודות בפחדיה, היא תתחיל לראות סביבה הרבה גברים מוצלחים, ולבחור לעצמה מתוכם את האחד שהכי יתאים לה. או אז יתבוננו בו נשים אחרות – ויראו גם הן שהוא מוצלח. הרי כל הנשואים מוצלחים, לא?

• כנרת טל מאיר היא מאמנת ויועצת אישית זוגית ומשפחתית