"אוהבים עד הסוף, או שונאים מכל הלב". שטח אש
אבנים, בקבוקי תבערה, כריתת עצים, ניפוץ שמשות, קטטה עם מוט ברזל בראש ופצוע קשה. האלימות בין הפלסטינים מביתילו למתנחלי נחליאל שבגוש טלמונים עולה מדרגה - ולשני הצדדים אשם משותף: צה"ל. ביקור באזור עימות נפיץ, כתבה שנייה
הרגישו את הקיץ השבוע בגוש טלמונים. אזור שלרוב לא זוכה לתשומת לב הפך לאחרונה לאזור קרב של ממש. העימותים הגיעו לשיא בקטטה המונית בין שלושים מתנחלים למאה פלסטינים שהסתיימה ב-13 פצועים משני הצדדים. אחד מהם מתנחל שנפגע קשה ממהלומות מוט ברזל בראשו. יום לאחר העימות הגדול, התושבים הישראלים והפלסטינים מעדיפים להסתגר בבתיהם בניסיון להימלט מהשמש. את האווירה זה לא ממש מצנן.
300 מטר של איבה - הכתבה הראשונה בסדרה
"האינתיפאדה לא פה אבל בהחלט יש התדרדרות, זריקות אבנים, חסימות כבישים, גניבות. פתאום אתה נוסע בכביש וזורקים עליך בקבוקי תבערה", מתאר יו"ר מזכירות היישוב נחליאל, אבי כהן, את המתרחש באזור באחרונה. "אנחנו לא מפחדים ומתנהים כרגיל, רק רוצים לחיות בשלום, אבל מישהו דואג ללבות את האש. זה מגיע מרמאללה ומוכוון כל הזמן. רק בשבוע שעבר אישה וילד נקלעו לכמעט לינץ' ויצאו בנס".
אורה, בתו של אהרון זלטקין, תושב נריה בן 53 שעדיין מאושפז עם פגיעה בראשו, מספרת ש"הם הלכו להתפלל תפילת ערבית בצומת כיוון שבכל יום בשבועות האחרונים פלסטינים רוגמים באבנים כל מכונית שיוצאת מהיישוב". "אבא הוא אדם עדין, רזה ומבוגר. הם התנפלו עליו והיכו אותו מכות רצח עד שאיבד הכרה".
מופלח אבו זיאדה מהכפר הפלסטיני ביתילו קיבל את פנינו בפתח ביתו המצולק. כתובת "תג מחיר" שחקוקה עדיין על הקיר החיצוני וחלונות מנופצים שעוד לא תוקנו, הם העדות לפעולת ההשחתה האחרונה, בשבוע שעבר.
אחרונה מבין סדרת פעולות דומות בשנים האחרונות. הבית בפאתי הכפר נמצא במרחק של פחות מקילומטר מנחליאל. "ביתילו הוא כפר של שלום. אנחנו לא מחפשים בעיות אבל אנחנו לא נשב חבוקי ידיים בבית בשעה שהם זורקים עלינו אבנים", הוא אומר.
סלאח אבו זיאדה, קרוב משפחה שמתגורר בקומה העליונה בבית, מדגיש בפנינו שהאווירה באזור לא טובה. "זה לא מסתיים רק בכתובות תג מחיר. הם מגיעים לשדות, גונבים פרי, עוקרים עצים ועושים בלגן. הם בני אדם - למה הם חותכים עצים?''.
בנחליאל דוחים מכול וכול את האצבע המופנית לעברם ומייחסת להם פעילות אלימה. בהתנחלות מצביעים בגאווה על פלסטינים שעובדים בה בבנייה. אבל בשיחות גלויות יותר היה מי שהודה כי גם הפועלים סובלים מהתנכלויות והצקות. יו"ר המזכירות בהתנחלות נשאר בשלו. "זה לא משרת שום מטרה וזה לא קשור ליישוב, אנחנו חיים איתם בשלום, הם עובדים אצלנו. אני לא מבין בכלל למה לגרום נזק לבן אדם ולמה לכרות עצים", אומר כהן, שמציע להפנות את הכעס לכיוונים אחרים. "לדעתי תג מחיר זה לעמוד מול ביתו של השופט ששחרר ממעצר את המחבל שביצע את הרצח בתפוח, או מול ביתו של האלוף בדרישה שיחל לפעול, אבל גם זה רק במסגרת החוק. יתר הפעולות לא משיגות כלום".
איפה הצבא?
דבריו של כהן נגד השופט הצבאי ונגד אלוף פיקוד המרכז, ניצן אלון, מייצגים תחושה רווחת בקרב המתנחלים בכלל - שהמצב יוצא משליטה. כראיה הם מביאים את הגרף העולה של אירועים ביטחוניים בכביש הצר שמחבר בין נחליאל, ביתילו ויתר התנחלויות הסביבה. תמונות של פצועים מדממים, כלי רכב שנתקעו על מחסומי אבנים והותקפו בבקבוקי תבערה ושמשות מנופצות כתוצאה מיידוי אבנים הפכו לדבר שבשגרה. לטענת כהן, בדרגים שקובעים משלימים עם המציאות בקלות יתרה.
"אנחנו רבע שעה ממודיעין וחצי שעה מנתב"ג, למה לא שומרים עלינו? אנחנו לא כאן סתם,
אנחנו למעשה נותנים ביטחון לכל היתר כשאנחנו סופגים הכול. לא לקחנו אדמות של אף אחד ומה ששלהם - שלהם. למה לא מגיעה לנו הגנה? הבעיה שלנו היא לא הערבים, אלא המערכת שלא שומרת עלינו", הוא מאשים.
נראה שמצאנו את מה שמאחד את תושבי ביתילו ונחליאל: הטענה שהאחראים לא עושים די כדי להרגיע. האחראים לובשים מדים. מעבר לתלונות המופנות לצה"ל, חלוקים הפלסטינים ושכניהם המתנחלים כמעט על כל נקודה. "הצבא נוטה באופן קבוע לטובת המתנחלים", קובע סלאח. "אמנם אנחנו מבינים שבישראל מנסים למנוע את תגי המחיר אבל אנחנו דורשים נוכחות צבאית גדולה יותר באזור. ואין כזאת".
גם כהן מצדו מאבחן את התנהגות הצבא כזו שיכולה לשנות את המצב. "התחושה היא שהצבא אולי מנסה אבל בחודשים האחרונים אתה לא רואה אותם מספיק. זה כאילו הצבא אומר - אני לא פה. אנחנו אומרים - תנו לצה"ל לנצח ולעשות את מה שהוא יודע לעשות. יש נקודת חיכוך, אז שיהיה שם סיור. שיטפלו בדברים האלו. או שאלוף הפיקוד יבין שהוא נכשל ויילך, או שייקח את עצמו בידיים".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "כתוצאה משיתוף פעולה פורה בין כוחות הביטחון, כמות האירועים בתקופה האחרונה באזור המדובר ירדה בכחמישים אחוז בהשוואה לארבעת החודשים שקדמו לה. כוחות צה"ל באזור פועלים באופן שוטף להגנה במרחב ושמירה על היציבות הביטחונית. צה"ל ימשיך לפעול בשיתוף פעולה עם יתר גורמי הביטחון על מנת למגר את האירועים".
מדינה אחת
ומה לגבי העתיד? גם בביתילו וגם בנחליאל לא שופעים אופטימיות, אבל משאירים פתח לתקווה. "יש לנו חברים יהודים שהם כמו אחים שלנו", אומר אבו זיאדה. "ואצלנו אין אמצע - או שאוהבים עד הסוף או ששונאים מכל הלב".
גם כהן מסכם ש"אנחנו לא רוצים את האלימות הזאת, ואני אומר בוודאות שגם הם לא מעוניינים בזה. מבחינתי הפתרון הוא להחיל את הריבונות ולתת להם זכויות מלאות. שיקבלו כל מה שהם צריכים - החיים של כולנו יהיו יותר טובים. אולי זה לא יקרה היום, אבל בסוף זה הפתרון".
המילים יפות, אבל בשני הצדדים מצניעים את התרומה שלהם לאלימות ולא ממש מתמודדים איתה. בביתילו ממעטים לדבר ולהודות בחלקם ביידויי אבנים, ואילו בנחליאל מכחישים כי ייתכן שמבצעי פעולות ההשחתה יוצאים מקרבם. המציאות, מכל מקום, מוכיחה את ההיפך, ולעתים קרובות מדי שב האזור לכותרות בהקשרים שאינם מחמיאים לאף אחד ועלולים להפוך אש מקומית להתלקחות מסוכנת יותר בשטחים.
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
