לשלב עבודה וילדים בלי להתמוטט? זה אפשרי!

מי מאיתנו לא מכיר את המצב הבא: אנחנו לקראת סיום עוד יום של עבודה, חייבים כבר "לחתוך", לצאת לקחת את הילדים מהגן, מבית הספר, להחליף את המטפלת או פשוט להגיע כבר הביתה, שיישאר לנו מספיק זמן להיות איתם. והעבודה? היא פשוט לא נגמרת! מבט חטוף על השולחן שלנו מגלה שהערימה עדיין שם, אינסוף משימות מחכות לנו, טלפונים, בירורים, תיאומים, הררי ניירת, כיבוי שרפות מיום האתמול. איך נצליח לחלץ את עצמנו משם?

עדכונים נוספים בעמוד הפייסבוק של ynet   

בכוחות עליונים אנו עוצרים בחריקה ויוצאים לכיוון הבית, שם מחכה לנו החצי השני של היום, שונה בתכלית מכל מה שחווינו עד כה. אנחנו נכנסים הביתה ומיד זה מתנפל עלינו: הבית מבולגן, נעליים, תיקים וצעצועים בכל מקום, הילדים שקועים עמוק בעולמם, שמחים שחזרנו ומיד מבקשים לרתום אותנו לצרכיהם: "אבא, שחק איתי!"; "אמא, תראי מה עשיתי"; "אני רעב!"; "אני יכול שגל יבוא אלי?".

עוד כתבות של אלי זוהר ניב בערוץ הורים:

• גם לכם מגיע: מה הסוד להורות טובה יותר ורגועה יותר
• זה תלוי רק בכם: איך לגדל ילד שמאמין בעצמו
• רוצים שינוי: למה צריך הדרכת הורים לכולם
• לא מה שחשבנו: למה כ"כ הרבה הורים מאוכזבים
  

ישנם ימים שזה עוד יותר נורא. אנחנו נכנסים בדלת והם בכלל בוהים באיזו תוכנית בלתי מסתיימת בטלוויזיה, בקושי מעיפים בנו מבט. אז אנחנו מתנדנדים בין תחושת העלבון המציפה אותנו, לבין הצורך להיות ההורה האחראי ולהעיר להם, ובין לבין, באופן שאי אפשר להתעלם ממנו, מתגנב לו גם רצון להעלים עין ולא להיכנס לשום אינטראקציה, בטח לא מאבק, להרוויח עוד קצת זמן שיעזור לנו להסתגל למעבר הכמעט בלתי אפשרי הזה שאנו נדרשים לבצע - המעבר מעולם העבודה לעולם ההורות.

אלו שני עולמות תוכן כל כך תוכן שונים זה מזה, אולי מלבד רף התובענות, הדומה בשניהם. אז איך ניתן לעבור מעולם המבוגרים לעולם הילדים? מעיסוק בחומרים, שפה, נוהלים ועולמות תוכן של גדולים - להרכבת פאזל על שטיח? מהתנהלות ליניארית (שבה דבר מוביל לדבר), מגמתית, (שבה יש מטרה ואנחנו שואפים אליה), שיטתית ומתוכננת, להתנהלות אמורפית, מעגלית של ילדים. להקריא שוב ושוב את אותו סיפור, לשתף איתם פעולה (בהתלהבות) במשחקי תפקידים של אמא ואבא, להפוך למפלצת, דרקון, לוחם...

הראש שלנו הרי לא ממש שם. יש עוד כמה טלפונים שאנחנו צריכים לעשות, לתפוס את ההוא, לסגור עם ההיא. המהלך שהתחלנו בו השבוע, האווירה הלא טובה בה הסתיימה הפגישה האחרונה היום, החשש שמשהו ישתבש בזמן שאנחנו לא שם, המחשבה על השינויים במשרד ועל התפקיד שאני כל כך רוצה ולא בטוח שאקבל - כל אלו ממלאים את הראש במחשבות טורדניות שלא מרפות.

איך עושים את הסוויץ' המתבקש? איך נוכל לגשר בין שני עולמות כל כך שונים?

פעם הכל היה יותר פשוט 

פעם היה הרבה יותר פשוט. החלוקה היתה דיכוטומית וברורה: אבא הולך לעבודה ומביא כסף, אמא היא שרת הפנים, שעובדת מעט מאוד או בכלל לא, אחראית על גידול הילדים וחינוכם. הסידור הזה היה מאוד מקובל וברוב המקרים גם התאים לשני הצדדים, או לפחות היה מוסכם עליהם. כל צד ידע בדיוק מה תפקידו ולמה מצפים ממנו, כך שהורים חוו פחות מפחי נפש ותסכולים, מבני/בנות הזוג שלהם ומעצמם.

אבל היום כולם עושים הכל. רוב האמהות עובדות מחוץ לבית, במשרות משמעותיות המחייבות אותן לשעות עבודה מרובות, להשקעה ואחריות. בין לבין, בוירטואוזיות מרשימה, הן גם אמהות, על כל מה שמשתמע מכך. גם עולמם של האבות עבר מהפיכה. הם עדיין עובדים בחוץ ומתחזקים כלכלית, אלא שהיום כולם (החֵברה, בנות הזוג) מצפים מהם גם להיות הורים מעורבים לגמרי, כולל בחלק הטיפולי, וגם הם, חלק גדול מהם, מצפים לזה מעצמם.

וכך אנו מוצאים הורים המנסים לעשות משהו כמעט בלתי אפשרי: להיות הורים נהדרים, נוכחים, משקיעניים, חמים ומכילים, ובו בזמן לטפח משרה תובענית, המשתרעת על פני שעות רבות ולעתים גם על פני יבשות.

זה, כמובן, קשה מאוד. הורים מביאים את העבודה הביתה ואת הבית לעבודה, והערבוב הזה מאוד מתיש ומתסכל. אז מה ניתן לעשות על מנת להחזיר קצת שקט ושפיות לחיים שלנו?

1. העבודה אף פעם לא נגמרת - הילדות כן

דמיינו את עצמכם במסיבת יום ההולדת ה-80 שלכם מתבוננים אחורה על מהלך חייכם. על מה הייתם מוותרים, מה הייתם משנים? הרבה סבים וסבתות היום מיצרים על כך שלא היו שם בשביל הילדים שלהם, מנסים לעשות תיקון דרך הנכדים. אולי גם אתם חווים משהו דומה עם ההורים שלכם ממש ברגע זה. הילדות של הילדים שלכם חולפת ביעף, ולא, אין הזדמנות שנייה להורות ראשונית.

2. איזון הוא ה-מפתח

בין בית וחוץ, בין ספונטני למתוכנן, בין ה'בא לי' ל'צריך', בין הורות לעבודה. כשאנחנו לא מרוצים מההתנהלות שלנו, כשאנחנו "אוכלים את הלב" ששוב לא היינו הורים טובים מספיק היום, כשאנחנו מרגישים על בסיס קבוע שאין לנו כוח, מצב רוח, שמחה בלב - זה סימן שמשהו כאן לא מאוזן. אפילו המכונית שלנו צריכה מדי פעם טיפול עשרת אלפים - אז ודאי וודאי שגם אנחנו.

3. אם רוצים - אין זו אגדה

הכל אפשרי. תשאלו כל אבא גרוש שהמשיך לעבוד באותה עבודה, באותו תפקיד אפילו, אלא שלאחר גירושיו הוא הודיע לבוס שמהיום בשני ורביעי הוא יוצא בארבע. ברגע אחד הוא הבין שאם הוא לא יעשה זאת - הוא מפספס את הילדים שלו. ולא תאמינו - זה עובד! אז כן, צריך להשלים שעות בימים אחרים, לייעל את ההתנהלות, ללמוד לחיות עם הטוב דיו ולוותר על מושלמות,  אבל הנה הרווחנו שלמות. ולא צריך להתגרש בשביל זה.

4. הכינו את עצמכם לפני הכניסה הביתה

עצרו את המכונית, דממו מנוע. קחו אוויר, עצמו עיניים, דמיינו מקום רגוע ושליו שאתם מכירים או רוצים להיות בו ותשהו בו מעט. תנשמו. הקשיבו למוסיקה נעימה שאתם אוהבים, תרגישו איך הדופק שלכם יורד, האדרנלין נרגע. עכשיו אתם מוזמנים להיכנס. אפשר להתחיל את החלק השני של היום.

5. היכנסו הביתה בחיוך

עשו זאת גם אם אתם רואים ששוב כל התיקים בכניסה. הילדים שלכם שמחים לראות אתכם ומפה אתם מתחילים את הבילוי המשותף שלכם. גם אם אתם זעופים ומתוחים - חיוך אחד (גם מעושה - לא תאמינו) יעזור לכם להרגיש ברגע אחד הרבה יותר טוב. והתיקים? יחכו לזמן אחר. הרבה פחות חשוב בשרשרת המזון.

6. השתיקו טלפונים

כשאתם מגיעים הביתה השתיקו טלפונים ניידים והתרחקו מהמחשב, כי לעשות את שני הדברים במקביל זה יותר לא לעשות אף אחד מהם כמו שצריך. למעט מקרים בהולים (אבל ממש!) נהגו כך ושמרו על שפיות ופניות.

7. הביאו את הילדים לביקור במקום העבודה שלכם

כך הם יכירו מקרוב את המקום בו אתם מבלים חלק ניכר מהיום, יפגשו את האנשים

שאת שמותיהם הם שומעים מכם פה ושם ויצליחו להבין טוב יותר במה אתם עוסקים. בכל זאת, כיום, זה לא תמיד פשוט להסביר.

8. שתפו את הילדים

שתפו את הילדים שלכם במה שמטריד אתכם בעבודה, כמובן בגובה העיניים שלהם, במילים פשוטות ומוחשיות. כך גם תוכלו לדבר קצת על מה שיושב לכם על הלב ולא תאלצו את עצמכם לעבור באופן טכני ומהיר מדי לעולם הילדים, וגם הם יבינו שכרגע, היום או בתקופה הקרובה, אנחנו מוטרדים מתמיד, ואחר כך זה ירגע ויחזור לשגרה.

9. להיות בלי ולהרגיש עם

אפשר להעניק הרבה תשומת לב גם כשנמצאים פיזית במקום אחר. פתק או ציור המוצמד לכריך או בתוך הקלמר, הודעת אס.אמ.אס המתעניינת במבחן שהיה, שולחת ברכות וחיזוקים או סתם משחררת הצהרת אהבה. גם כשאתם בחו"ל מטעם העבודה דברו בסקייפ עם הילדים כל ערב, ספרו להם משהו נחמד שקרה לכם והתעניינו ביומם, שילחו להם תמונה שצילמתם, חפשו משהו קטן שאתם יודעים שהם אוהבים לקנות להם (שזה אגב, הרבה יותר משמעותי ומרגש ממשהו גדול, שמצריך גם להעלות את הרף בכל נסיעה בהמשך...).

10. אל תוותרו על מה שהכי חשוב

ימי הולדת, חגיגות בגן/בבית הספר, אסיפות הורים, מסיבות סיום: ילדים יודעים בדיוק מי שותף לחייהם בצמתים ובאירועים החשובים והמרגשים. וכל אלו בהחלט שייכים לקטגוריה הזו. זה משמעותי להם - ולכן גם לכם.

בברכת שילוב מוצלח,

שלכם,

אלי

הכותבת היא יועצת משפחתית , מנחת קבוצות הורים בכירה מהמרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים. לאתר של אלי זוהר ניב לחצו כאן. ביום א', ה-12.5.2013, תעביר אלי זוהר ניב סדנה בעברית להורים החיים בלונדון. לפרטים