צעירים עוזבים את י-ם: "מקסימה, אך תחנת מעבר"

תהליך ההתחרדות וקצב החיים האיטי יחסית דוחפים את הסטודנטים שלומדים במוסדות החינוך בירושלים לעזוב את העיר כמעט מיד עם תום חובותיהם. מאמצי העירייה וארגונים רבים נוספים להשאירם בבירה ולמנף אותם לכדי יצירת איזון דמוגרפי נוחלים כישלון וכיוון ההגירה מצטייר כחד-סטרי. כך, הפך יום ירושלים שחל מחר (יום ד') למועד טקסי שמספק הצהרות מדיניות על חשיבותה של העיר, אך אינו מביא עמו הון אנושי צעיר.

עדכונים נוספים בעמוד הפייסבוק של ynet

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, למדו בשנה החולפת בירושלים יותר מ-37 אלף סטודנטים, אך רק 12,300 בחרו לגור בה. "צעירים באים לפה בשביל ללמוד ולרוב לא נשארים", אמרה אלישבע מזי"א, מנכ"לית "רוח חדשה". היא נזכרה כיצד "בשנות ה-70 צעירים היו מגיעים ללמוד בירושלים ונשארים לחיות בה", אך הסבירה כי עשרים שנה לאחר מכן, "המגמה הזאת נעצרה בשל הפיגועים והתחרדות העיר".

ניסיונות העמותה לגרום לסטודנטים להשתקע בעיר מתבססים על הצגתה כאטרקטיבית לעומת ערי הפריפריה. "אנחנו רוצים שיראו בירושלים לא רק כתחנת מעבר. היא שונה מתל-חי ובאר שבע, שהן פריפריה ונורא קשה להשאיר בהן סטודנטים", הדגישה מזי"א. "בשביל להעביר זוג צעיר מהמרכז לירושלים צריך משאבים אדירים, אבל להשאיר זוג שבא ללמוד פה זה יותר קל - צריך להכיר להם את שוק התעסוקה. ועם זאת, המזל הוא שבזכות הרבה אנשים וארגונים טובים, ושיפור באיכות החיים בעיר, המגמה מתהפכת בשנתיים האחרונות והרבה יותר סטודנטים רואים בעיר אלטרנטיבה טובה".

פתיחת שנת הלימודים באוניברסיטה העברית(צילום: גיל יוחנן)

ניר (27) סיים את לימודיו ועבר לתל אביב לפני כחודשיים עם חברתו. "לאוניברסיטה העברית יש שם עולמי ומאוד קסם לי לגור בירושלים. זו עיר שאני אוהב - האווירה, מקומות הבילוי והתרבות. הייתה לי בה חוויה חיובית, אבל החלטתי לעזוב כי לא הייתה לי עבודה לאחר שסיימתי תואר במשפטים", סיפר. מורן, חברתו, מוסיפה לנסוע מדי יום ללימודיה באוניברסיטה, אך היא מהווה שריד אחרון בעיר במעגל בחברתי שלהם. "כל החברים מירושלים עזבו לתל אביב בסוף הלימודים, ככה שזה גם עניין חברתי. במרכז יש הרבה יותר צעירים בני גילנו, יותר מקומות לצאת, לאכול, לבלות, יש ים. בירושלים ההילוך יותר נמוך", הסבירו השניים.

רוית (26), שסיימה תואר בתקשורת, מגדירה אף היא את ירושלים כ"תחנת עצירה". לדבריה, "אחרי הצבא עבדתי באילת ולא נשארתי לגור שם מאותה סיבה. רציתי להיות קרובה להורים, לאחיינים ולסביבה המוכרת. המרחק קשה ובדרך כלל כצעיר אין לך רכב. בבית במרכז הכול זמין ונגיש - האוטו של ההורים, האוכל של אמא וימי ההולדת של החברים. עמית (25) שלומד בבצלאל אינו יכול לחכות לרגע שבו יעזוב את הבירה, ומתאר חוויה עירונית שלילית. "לא התחברתי לאוכלוסייה המקומית, מצאתי כאן הרבה אנשים גסים וגזעניים. העיר הזאת מתרוקנת בסופי שבוע כי הכול סגור, ונקודת הזכות היחידה היא השוק, שיש בו קסם והופך למתחם בילויים כל לילה".

"יוקר מחיה כמו בתל אביב"

נתונים שמפרסם מכון ירושלים לחקר ישראל, ומתייחס ל-2011, מצביעים על הגירה שלילית לירושלים. למשל, 1,500 תושבים עזבו אותה לטובת תל אביב, ורק 600 תושבים עברו מתל אביב לירושלים. כמחצית מה"מהגרים" (מירושלים ואליה) הם בני 34-20. יאיר אסף-שפירא, חוקר במכון ירושלים: "זה הגיל שבו אנשים לוקחים את ההחלטות לגבי המקום שבו יגורו. בגיל הזה הם משתקעים ומקימים משפחה". במכון מעודדים מכך שהנתונים מצביעים על צמצום בהגירה השלילית מהעיר.

בעיריית ירושלים משקיעים מאמצים רבים לטובת להפוך את העיר לתומכת עבור סטודנטים וצעירים. שם משקיעים בתוכניות להשתלבות הצעירים בשוק התעסוקה לצד חיי פנאי תרבות ומסיבות רחוב. אבל עם זאת, סטודנטים מצביעים על מאפיין עירוני נוסף שביטל את אפשרות השתקעותם בבירה. "יוקר המחיה בירושלים הוא כמעט כמו בתל אביב. לא זול כאן יותר בשכר הדירה או

בקניות", אמר מוטי (27), שעזב לאחר שסיים תואר במשפטים. "משרדי עורכי הדין בירושלים משלמים בממוצע אלף שקל פחות בחודש ממשרדים בתל אביב, וזה משמעותי מאוד. מאוד נהניתי מהתקופה בירושלים, החיים הסטודנטיאלים היו מאוד מהנים, אבל בבוא היום בן אדם מחפש לפתח קריירה, וקריירה יש בתל אביב".

עיריית ירושלים וגופים כמו "עיר אקדמית" ואגודת הסטודנטים באוניברסיטה פועלים ליצירת מקומות תעסוקה, דיור בר-השגה, סביבת בילויים וחיי תרבות, אך עד כה, המגמה נותרת שלילית. "יש חברים שמציעים לי לעבור אבל טוב לי כאן", סיפרה איילת (26), דוגמה לסטודנטית שהחליטה להישאר. "חשבתי לעבור למרכז אבל בינתיים לא בוער לי. נחמד לי ואני אוהבת את העיר, טוב לי בעבודה ויש לי פה הרבה חברים טובים. אני יודעת שההחלטה שלי די מיוחדת. אולי זה יגיע, אבל לא כרגע".