שירה: "ברוך שאין לך בכלל פנים"

אֵיפֹה הֵם

הֵם הוֹלְכִים לְאִבּוּד בְּחוּצוֹת תֵּל אָבִיב,

הֵם יוֹרְדִים מִן הָאָרֶץ בְּשַׁיְרוֹת אֶקְסְטָזִי;

צֵל וְאוֹר קוֹרְעִים אֶת גּוּפָם,

יְדֵיהֶם מוּשָׁטוֹת לְסוֹכֵךְ מִכָּל רוּחַ,

פְּנֵיהֶם פְּעוּרוֹת וְרוּחָם מְנַשֶּׁבֶת;

הֵם נוֹתְנִים בְּךָ עַיִן, וּבָעַיִן נַפְשָׁם,

וּבִרְאוֹתָם שֶׁרָאִיתָ — מִתְכַּסִּים חֲשֵׁכָה.

לֹא מוֹכְרִים לֹא קוֹנִים, נֶעְדָּרִים נוֹכְחִים,

מִתְרַסְּקִים בִּדְמָמָה, תּוֹעִים בְּלִי רַגְלַיִם

הַרְחֵק מִסּוֹחֲרֵי הָעֲבָדִים וְהַנֶּשֶׁק,

קֵהִים מִכְּאֵב, כּוֹאֲבִים מִקֵּהוּת,

הֵם מִתְאַבְּכִים מִן הָאָרֶץ בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט,

הוֹלְכִים לְאִבּוּד בְּחוּצוֹת הַגָּלַקְסְיָה.

כָּל יוֹדֵעַ דָּבָר עַל מְקוֹם הִמָּצְאָם

מִתְחַיֵּב בְּנַפְשָׁם,

מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ.

אֱלֹהֵי הַיְּהוּדִים

אֱלֹהִים אַדִּירִים, אֱלֹהֵי הַיְּהוּדִים,

כָּכָה מַתְאִים (אֱלֹהִים, יְהוּדִים).

אָשַׁמְנוּ, בָּגַדְנוּ, אָבִינוּ.

אַתָּה בַּחוּץ וַאֲנַחְנוּ בִּפְנִים,

אֲנַחְנוּ לֹא אֲנַחְנוּ, אֲנַחְנוּ

טוֹבִים.

עָוִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, לְפָנֶיךָ חָטָאנוּ

וְאֵין אָנוּ

אֶלָּא

מַעֲשִׂים.

בָּרוּךְ שֶׁלֹּא עֲשִׂיתָנוּ גּוֹיִים

בָּרוּךְ שֶׁאֵין לְךָ בִּכְלָל פָּנִים

בָּרוּךְ שֶׁעֲבָרְךָ נָקִי מִבִּיּוֹגְרַפְיוֹת

מִדִּמְיוֹנוֹת, שְׁטֻיּוֹת, חִיּוּכִים אֱלֹהִיִּים.

בָּרוּךְ הַשֵּׁם שֶׁאֵין לְךָ שֵׁם

שֶׁאֵינְךָ מַבִּיט מֵעֵינֵי הַקּוֹפִים,

שֶׁאֵין לְךָ שָׁרָשִׁים

וְאֵין לְךָ עָלִים,

שֶׁאֵינְךָ אֲנִי,

שֶׁאֵינְךָ אַתָּה.

עָוִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, תֵּן לָנוּ פַּרְנָסָה

וּרְוָחָה וְהַצְלָחָה.

וְחֶשְׁבּוֹנוֹת שְׁמַיָּא וְתַקְבּוּלֵי תְּפִלָּה

יַרְבּוּ רִבִּית לְפָנֶיךָ,

וַאֲנַחְנוּ חֵילֶךָ,

נְכַרְסֵם

שַׁלְוַת אַרְמְנוֹתֶיךָ.

וּבָנִים עַל אָב נוֹדֶה עָווֹן לְפָנֶיךָ:

כָּשֵׁר, לֹא כָּשֵׁר, כָּשֵׁר, לֹא כָּשֵׁר.

וּבָשָר־וּנְשָׁמָה, אָדָם־וְחַוָּה,

אֲנִי־וְאַתָּה נִפָּרֵד לְפָנֶיךָ.

אֶת עֶרְוַת קָדְשֶׁךָ נְכַסֶּה הַיּוֹם:

אֶת הַתֹּהוּ

וְאֶת הַבֹּהוּ

וְאֶת הַחשֶׁךְ

וְאֶת הַתְּהוֹם

וְרוּחֵנוּ הַמְרַחֶפֶת עַל הַמַּיִם.

הַיַּחַד שֶׁאֲנַחְנוּ

הַיַּחַד שֶׁאֲנַחְנוּ, שֶׁזּוֹכְרִים אָנוּ אוֹתוֹ, גַּם אִם שָׁכַחְנוּ —

זְרָעִים בָּרוּחַ, תָּא אֶל תָּא, מַחֲזוֹר אֶחָד שֶׁל דָּם,

פֶּה עַל שָׁד, שָׁרְשֵׁי אֲוִיר, חוּט שֶׁל עֲרָפֶל נִמְשָׁךְ מִן הַטַּבּוּר —

הַיַּחַד שֶׁאֲנַחְנוּ, בַּיְדִיעָה הָרִאשׁוֹנָה, בִּפְגִישַׁת פִּתְאֹם בָּרְחוֹב,

בְּמַבָּט מֵעָל וְחֹם יָרֵךְ מִתַּחַת, בְּעוֹר עָרֹם שֶׁאֵין לוֹ סוֹף

בְּתוֹךְ אֶרֶץ לֹא נוֹדַעַת, בְּתוֹךְ הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת, בְּתוֹךְ הַנֶּחָמָה —

מֵעַל, מִתַּחַת אֲלוּנְקוֹת, בְּפִטְפּוּט רָכִיל עַל כּוֹס קָפֶה אוֹ תֵּה,

סְבִיב הַגֹּלֶם בַּמַּעְגָּל, סְבִיב הַקֶּבֶר הַפָּתוּחַ, סְבִיב שֻׁלְחַן הַסְּעוּדָה —

בְּקֶצֶב הַנְּשִׁימָה שֶׁנֶּהְפַּךְ אֶחָד — מֵאַהֲבָה אוֹ פַּחַד,

מִבַּעַד לַחַלּוֹן מִמּוּל, מִבַּעַד לְתַצְלוּם מַצְהִיב, מִבַּעַד לְמִכְתַּב פְּרֵדָה —

שֶׁכָּל כֻּלּוֹ רַק גַּעְגּוּעַ, רֵיחַ אֵם וְרֵיחַ אָב, יָד מוּשֶׁטֶת

וּמוּשֶׁטֶת יָד לַפֶּה וְהַס — —

הַיַּחַד שֶׁאֲנַחְנוּ, גָּלוּי וּמִי יַבִּיט בּוֹ,

סְבִיבוֹ חָגִים אֲנַחְנוּ, כְּמוֹ פַּרְפָּרִים עַל שֶׁמֶשׁ,

עַל חֹם וְאוֹר שֶׁל אֵשׁ קָרְבָּן שְׁקֵטָה —

הַיַּחַד שֶׁאֲנַחְנוּ, שֶׁכָּל מָקוֹם מָלֵא אוֹתוֹ, שֶׁאֵיבָרָיו אֲנַחְנוּ,

אַל נָא נָסִיר מַסְוֶה מֵעַל פָּנָיו, כִּי אִם נוּכַל — נִכְלֶה;

נִגַּע וְלֹא נִגַּע, נִרְאֶה וְלֹא נִרְאֶה, נִרְכֹּן מוּלוֹ, נִדֹּם.

המשורר אמיר אור, נולד בתל אביב ב-1956, והינן מתרגם ועורך ממקימי עמותת הליקון.

אור פרסם עד כה תשעה ספרי שירה בעברית וספר נוסף בז'אנר ייחודי - אפוס בדיוני בפרוזה שקולה. שיריו התפרסמו באנתולוגיות, בספרים ובכתבי עת בלמעלה מארבעים שפות.

במסגרת פסטיבל המשוררים ה-16 במטולה, ישתתף אור בפאנל "המהגר הרב-לשוני בשירה הישראלית": על משוררים שזהותם נקרעת בין עולמות לשוניים שונים. ישוחחו במפגש: אמיר אור, ויסאם ג'ובראן, רות קרא-איוונוב קניאל. מנחה: בני ציפר. ביום ד' ה-15 למאי 2013 בשעה 15:30, ב"בית הראשונים" מטולה. הכניסה חופשית.