איציק קורנפיין, איש השנה
כשיסתיים הבלגן בבית"ר ירושלים, ייזכר היו"ר כמנצח הגדול של המאבק בגזענות. האיש שהחזיק לבדו את האצבע בסכר ועצר את שטפון השנאה והרשע
עוד ב-ynet ספורט:
אסור שקורנפיין ייכנע. למרות שבית"ר ירושלים הפסידה בגלל פרשת השחקנים הצ'צ'נים, כמה נקודות ליגה ושלושה מיליון שקלים, זה לא היה נעים אבל חשוב. אם הגזענות תישאר מחוץ לאצטדיון, אפשר להגיד שקורנפיין הצליח במקום שבו בתי הספר, ההורים, העירייה, משרד החינוך, בתי המשפט והמשטרה נכשלו.
למי שמנסה להציג את היציע המזרחי הריק ככישלון אין מושג מהחיים שלו. זהו הישג ענק. הנזק שהאנשים האלה גרמו עולה עשרות מונים על ההכנסה מכמה מאות כרטיסים. שיישארו בחוץ.
קורנפיין מנהל את בית"ר ירושלים בתנאים בלתי אפשריים. מתחתיו בור של חובות, מצדדיו אלפי גזענים אלימים שיוצרים למועדון תדמית דוחה, ועל הראש יושב לו ארקדי גאידמק. גאידמק היה נסבל בשנים שבהן הזרים מיליונים רבים, אבל הפך לבלתי נסבל מאז נגמר לו הכסף הגדול. היום הוא טוטאל לוס.
לקחת את בית"ר לצ'צ'ניה באמצע העונה מסיבה שאיש אינו מבין, להביא שני שחקנים מוסלמים בינוניים מינוס רק בשביל לחנך את הקהל, לגרום לבלגן בטריבונות ולבריחת האוהדים כשהקבוצה בתנופה משום סיבה, מה זה?
אני מתנגד לפסילה של כל שחקן ואדם נורמטיבי, מכל סיבה, אבל החתמה של שחקן מוסלמי רק כדי לחנך את הקהל - זה טמטום. אני מאמין שרוב האוהדים לא היו מתנגדים להחתמה של שחקן רציני בתחילת העונה אפילו אם היה מוסלמי, אם היו קוראים לו, למשל, זינדין זידאן.
מאחר שמנסים להדביק לקורנפיין גם את רצח ארלוזורוב, חשוב להעמיד עובדות על דיוקן: 1. מי שהביא את הצ'צ'נים הוא גאידמק. לא קורנפיין. 2. מי שאישר את
אם בית"ר ירושלים לא מוצאת קונה, זה לא בגלל שכמה מאות פרחחים מחרימים את המשחקים, אלא בגלל התדמית שדבקה במועדון בגללם. כסף אפשר להשיג. שחקנים אפשר לקנות. האוהדים האמיתיים יחזרו. אף אוהד בית"ר לא יערוק להפועל.
מי שהכי מאכזב אותי הם הסלבס אוהדי בית"ר. איפה השר יעקב פרי והח"כ רובי ריבלין? למה לא נשמע קולו של איווט ליברמן? מתי כבר יתייצב אהוד אולמרט לצד קורנפיין? לנתניהו לא בוער עכשיו להגיע לטדי להקפיץ כדור. איפה בעלי יתר הקבוצות?
כמה מהם הגיעו לטדי, אבל עכשיו מדובר בקמפיין הסתה מאורגן שהגיע לפתח ביתו של קורנפיין. מה חושבים איזי שרצקי, יענקל'ה שחר, חיים רמון ואלונה ברקת? שזה לא יגיע אליהם הביתה? האם לא ראו איך הסתיימה הקדנציה של לוני הרציקוביץ', אלי טביב וסמי סגול? לאן התאדו אלפי יושבי היציע המערבי?
חשוב שבית"ר ירושלים תעמוד על רגליה ומהר, והבעלות תעבור לאדם
יציב ורציני. אבל הכי חשוב, שקורנפיין יקבל תמיכה מכל כיוון אפשרי.
מנהלים באים והולכים, שחקנים עוברים מקבוצה לקבוצה, פעם אתה למעלה ופעם למטה. אבל יש אירועים שמעצבים תרבות, וכשיסתיים הבלגן בבית"ר ירושלים ייזכר איציק קורנפיין כמנצח הגדול של המאבק בגזענות. האיש שהחזיק לבדו את האצבע בסכר ועצר את שטפון השנאה והרשע. הדבר הראשון שצריך לעשות הבעלים החדש של בית"ר זה להחתים את קורנפיין לעשר שנים.
הלקח שלמדנו מאגייאר
האפוטרופוס הכללי במשרד הפנים הזמין מעוניינים להגיש הצעות לרכישת חלקו של גומא אגייאר בהפועל ירושלים בכדורסל. האפוטרופוס לא אמור להבין בכדורסל או בספורט בכלל, וימכור (אם יהיה בכלל מה ולמי למכור) את זכויותיו של אגייאר במועדון למרבה במחיר. התנאי היחיד: משחקי הבית לא ייערכו מחוץ לירושלים.
כשסוקרים את זכויותיו של אגייאר בקבוצה, מתברר שהן לא רבות. הן כוללות, בין היתר, את הזכות להסתובב חופשי על הפרקט וללחוץ ידיים של אנשים שמחשיבים את עצמם חשובים; את הזכות לכסות את חובות הקבוצה שייווצרו בעתיד עקב תשלומים מופרזים לשחקנים שלא יודעים מה בדיוק הם עושים על המגרש; ואת הזכות להחליט מה לעשות בכספים (אם יישארו) שהזרים אדם לא יציב, שלא ברור לגמרי אם הבין במה בדיוק הוא משקיע.
בקשה קטנה: בשביל לא ליפול לאותו בור פעמיים, מומלץ לבדוק הפעם את מצבו של הרוכש. לא רק בבנק.
פרידה משמואל נחמיאס
השבוע הלך לעולמו שמואל נחמיאס, אחד מ-11 המופלאים של הפועל ר"ג בעונת האליפות 1963/4. קשה היה לבלוט בסביבה של יענקל'ה חודורוב, שלמה לוי, מרדכי בנבנישתי וצביקה היימן, אבל אנחנו זוכרים את כולם. גם את הצוות המשלים. שחקנים שבלעדיהם הקבוצה של דוביד שווייצר לא הייתה לוקחת אליפות. דני תיק, שלמה מוסלי, גדי יניאק, משה פרל, ראובן כהן, כתב ששון ושמואל נחמיאס.
במשך שנים לא הפסדתי אימון, ועונת 1963/4 הייתה סיפור מהאגדות. במוצאי שבת, אחרי משחקי החוץ, הייתי מחכה לאוטובוס השחקנים ליד המכתש, לשמוע דיווחים ממקור ראשון. עם חלקם אני שומר על קשר. עד היום חקוקה בזכרוני תמונת חמישיית ההתקפה הקטלנית כורעת ברך, מימין לשמאל: צביקה היימן, שמואל נחמיאס, ראובן כהן, שלמה לוי וכתב ששון. נחמי הבקיע 12 מתוך 51 השערים בעונה של 22 משחקים.
את המכתש החריבו, אבל את הזכרונות אי אפשר לקחת מאיתנו. קשה לדרג את הגול של מוישה פרל, המספרת של שלמה לוי, או הטיל הבלתי נשכח של חודורוב נגד טבריה. איפה נשמע ששוער רץ לכל אורך המגרש, צועק לכולם שיעזבו את הכדור, וקורע את הרשת של יעקב גולדפרב בבעיטה חופשית מ-16 מטר? נחמי היה בורג חשוב במכונת שערים שעשתה טוב להרבה אנשים.
יהי זכרו של שמואל נחמיאס ברוך.
לפנייה לכתב/ת 
