מחאת העגלות חוזרת: "הכי קל לדרוס הורים"

אני ערה כבר כמעט שלושה ימים. בתור אמא לשלושה ילדים זה לא דבר חדש, רק שהפעם הסיבה היא לא אחד מהם, אלא תוכנית הגזירות הכלכליות החדשה של שר האוצר יאיר לפיד. ואני בטוחה שאני ממש לא האמא היחידה שזו הסיבה שמדירה שינה מעיניה.

הגילגול הקודם - מחאת העגלות 2011:

 המחאה הבאה: הורים טריים אומרים "די לניצול"

צעדת העגלות: מחאת ההורים יוצאת לרחובות

מארגנות מחאת העגלות: הופתענו, זו רק ההתחלה

"קהילת ההורים עוסקת כבר זמן רב בלשרוד"

כבר שש שנים שאני אמא. שש שנים שאני עוקבת בדאגה אחר קריסתן של המערכות הציבוריות בכלל ושל מערכת החינוך בפרט. כבר שש שנים שכל פעם דורסים אותי עוד קצת, אותי ועוד אלפי הורים. כן, הורים. הכי קל לדרוס הורים, ובטח הורים עובדים. הרי אין לנו יח"צנים, אין לנו לוביסטים ובעיקר אין לנו זמן לנשום.

קהילת ההורים עוסקת כבר זמן רב בלשרוד: לנסות לגמור את החודש, לראות את הילדים - אנחנו במרדף אחרי השעון כל הזמן. אז פלא שגם עכשיו שר האוצר דורס אותנו?

בקיץ 2011 ההרגשה הייתה שאי אפשר יותר. אלפי הורים, ואני ביניהם, הרגישו שחייבים לעשות משהו. אז יצאתי חמושה בשני ילדים לצעוד, כאן בעיר מגורי. אני זוכרת שהייתי בטוחה שנצעד יחד חמישים איש. אבל צעדנו אלפים. ביקשנו ודרשנו שיתנו לנו לחיות בכבוד, ביקשנו חינוך לילדים, ביקשנו שמישהו אי

שם בממשלה יסתכל למטה, אל אלו שפעם ידעו שיש להם עתיד - ועכשיו לא רואים כלום. הרגשתי שאני חייבת את זה לילדים שלי. צעדנו בערים שונות בארץ, הורים, ילדים, סבים וסבתות - כולם ביקשו צדק חברתי.

ואז קמה ועדת טרכטנבג וישבה וחשבה והמליצה המלצות, והממשלה בחגיגיות אימצה חלקים, והתנחמנו חלקית בהרחבתו של חינוך חינם מגיל שלוש שנים (וידענו שצריך לצאת למאבק על הדרך בה יושמו ההמלצות), שמחנו על ההמלצה להאריך את יום הלימודים, תלינו תקווה בהפחתת הנטל בתשלומי ההורים. רבים, ואני מודה שאני ביניהם, היו סקפטיים שמשהו ייצא לפועל - אבל היה שביב של תקווה שהנה, משהו קורה.

ומי משלם את מחיר? שוב אנחנו  

שלושה חודשים לפני הבחירות הבנתי שאנחנו שוב מתקרבים לאותה הנקודה, ואף אחד לא מדבר על חינוך. האדם הכמעט בודד שעוד דיבר על הנושא היה לפיד. יחד עם חברתי מימי בית הספר, אפרת מונשרי גורן, הקמנו את "הורים דורשים מהפך בחינוך" ושוב ראיתי איך אלפי הורים באים ומגבים. הצלחנו להעלות את החינוך על סדר היום הציבורי, את מצוקת ההורים, קיבלנו קצת יחס.

לשמחתי בין הפוליטיקאים שבאו לדבר איתנו היה הרב שי פירון, אז רק מועמד מטעם "יש עתיד". הוא סיפר על החזון שלו, על החשיבות שמפלגתו רואה בחינוך, על החשיבות שיש לדעתו בהשקעה בעתיד של ילדנו. הוא שמע את תלונות ההורים ואת הבקשות להשקעה בתחום - ואנחנו קיווינו שוב, שמשהו באמת ישתנה.

מחאת העגלות 2011. אלפי הורים דרשו שינוי(צילום: יונתן סבו )

זו הסיבה שכאשר "יש עתיד" קיבלה לידיה את תיק החינוך ופירון מונה לשר היה בנו כבר יותר משביב של תקווה: "הנה, יכול להיות שבאמת יש פוליטיקה חדשה והפעם משהו ישתנה", אמרנו לעצמנו.

ואז הגיעו הגזרות. שר האוצר לפיד, זה שסיפר לנו כמה החינוך חשוב, כמה האדם העובד חשוב, כמה אנחנו ההורים חשובים - הכריז על קיצוצים בנקודות הכי חשובות. אלפי תלמידים בישראל שוב ישלמו את המחיר, אלפי הורים בישראל שוב יאלצו לשבור את הראש איך מתקיימים בכבוד ואיך משלמים על מסיבות וספרי לימוד לבית הספר, אלפי נשים בישראל לא רק שלא ישתלבו בחזרה במעגל העבודה, אלא יפלטו החוצה לטיפול בילדים, פשוט כי לא ישתלם להן לצאת ולעבוד.

הקיצוץ דווקא בכיתות הנמוכות יפגע בעתיד ילדינו בתקופה הגרועה יותר: האלימות בקרב הילדים והנוער גואה, המורים מאבדים את סמכותם וההורים נאלצים לעבוד יותר ויותר שעות כדי לממן את ההוצאות הרבות של מה שעדיין נקרא, מסיבה מאוד לא ברורה, "חינוך חינם". במקום להתאים את מערכת החינוך לשנת 2013 אנחנו ממשיכים לפורר אותה.

אני לא יכולה לשתוק יותר - ואתם?

אז אתמול בלילה החלטתי שאני לא יכולה לשתוק יותר. יחד עם הורים נוספים שעדו אז, בקיץ 2011,

התארגנו שוב לצאת לצעוד ברחובות. כולנו, הורים ילדים, סבים וסבתות, מכל רחבי הארץ נצעד ברחובות הראשיים בערים ונגיד שוב: "לא עוד!". 

זה זמן להזכיר ולהבהיר לשר האוצר ולראש הממשלה שאנחנו דורשים לעצור - את הפגיעה בילדים, את הפגיעה בחינוך, ואת הפגיעה בנו, ציבור ההורים הקורס. כבוד שר האוצר לפיד, אתה רוצה לתת לנו עתיד, אבל כדאי שתתחיל קודם לתת לקהילת ההורים הווה.

ביום חמישי, ה-9.5.2013,תצא לדרך "מחאת העגלות". לפרטים והצטרפות לחצו כאן

טלי בריל היא מומחית במדיה חברתית ואמא לשלושה. לעמוד הפייסבוק של טלי