התעללות בביה"ס גרמה לסכיזופרניה. מה הפיצוי?
נער שסבל מהתעללות קשה בבית ספר דתי, אובחן בעקבותיה כחולה בסכיזופרניה. מה פסק בית המשפט בתביעה שהגיש כנגד בית הספר ומשרד החינוך?
בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, הצעיר פירט מסכת התעללויות מזעזעת, ממנה סבל לאורך שלוש שנות לימוד בבית ספר תיכון דתי השייך לבני עקיבא. לטענתו, שלושה תלמידים בעייתיים נהגו להיטפל אליו, להשפילו, להרביץ לו, לירוק עליו ולבסוף אף פגעו בו מינית. מספר חודשים לאחר הפגיעה המינית התפרצה אצלו סכיזופרניה, והוא הפסיק את לימודיו.
את התביעה לפיצוי על הנזקים שנגרמו לו, הגיש הצעיר נגד משרד החינוך, רשת בני עקיבא וחברת הביטוח שלה, מגדל. הנתבעות הפנו הודעות צד ג' לחברת הביטוח הקודמת של בית הספר, הפניקס, ולשלושת התלמידים המתעללים.
לטענת הנער, משרד החינוך והסגל החינוכי התרשלו כשלא פעלו למיגור ההתעללות, התעלמו מההתנכלות כלפיו ולא הענישו באופן ראוי את התלמידים המתעללים. כל אלו הביאו לכך שחזרו ופגעו בו שוב ושוב.
השופט שלמה פרידלנדר קיבל את התביעה. בפסק דין מקיף, במסגרתו חידד את חובת משרד החינוך והסגל החינוכי למנוע פגיעה בתלמידים חלשים ולשקם את התלמידים האלימים, נקבע כי המשרד והסגל התרשלו. זאת, משום שלא מילאו את חובתם לפעול למניעת הפגיעה בתלמיד. מנגד, השופט אמנם את הטענה כי הסגל הפר את חובת ההשגחה או העניש את התלמידים באופן מקל - משום שהתובע עצמו הודה כי מעולם לא התלונן על ההתעללות עד להתפרצות המחלה.
זעקת התובע לא נתנה מנוח
למרות זאת, השופט ציין כי זעקת התובע לפיה לא ייתכן שאף אחד לא ידע, לא נתנה לו מנוח. לאחר שבחן את הדברים שוב ושוב, הגיע למסקנה כי משרד החינוך ובית הספר כשלו - בכך שלא נקטו באמצעים למעקב פעיל אחרי שלומו של התובע. זאת בהתחשב בכך שהגיע מרקע משפחתי קשה, ובהיותו בעל קשיים התפתחותיים עליו היו אמורים לדעת.
נקבע כי הסגל מחויב - גם על פי חוזרי מנכ"ל של משרד החינוך עצמו - לפתח ערנות פעילה כלפי תלמידיו. בפרט כשמדובר בתלמידים רגישים ובמיוחד כשמדובר בבית ספר שמשלב תלמידים בעלי ליקויי התנהגות ולמידה, עם תלמידים נורמטיביים.
השופט קבע כי על בית הספר להפעיל את האמצעים הטובים ביותר שברשותו כדי למנוע מראש הידרדרות של תלמידים, ובכלל זה עליו להיות קשוב לכל מצוקה ו"לפקוח עין, אוזן ולב". בין יתר החובות המפורטות בחוזרי המנכ"ל, ניתן למנות ביצוע שיחות אישיות ופרטניות כמו גם ביקורי בית.
במקרה זה לא רק שבית הספר לא קיים את חובותיו כלפי התובע, אלא שאירע כשל נוסף - מידע שהתקבל בשירותי הרווחה לגבי מצבם הסוציאלי הקשה של התובע ומשפחתו, לא הגיע לבית הספר. מודעות למידע זה, כך נקבע, הייתה מובילה למעקב פרטני אחר התובע וחשיפת סבלו.
לסיכום, השופט המליץ למשרד החינוך לקבוע נוהל של העברת מידע מרשויות הרווחה. בנוסף הציע לוודא שהמורים לא רק קוראים את ההנחיות המפורטות בחוזרי המנכ"ל, אלא גם מיישמים אותן. הוא פסק כי משרד החינוך ובית הספר התרשלו, וגרמו לכך "שהתובע הוחמץ". לדבריו מקרה זה מעיד על כשל מערכתי כללי בטיפול בתלמידים בעלי צרכים מיוחדים.
השופט הוסיף ופנה למחוקק, בבקשה שייקבע הסדר פיצוי לקורבנות אלימות בבתי הספר המשולבים, גם במקרים בהם הסגל החינוכי לא יימצא אחראי לנזקיהם.
לבסוף, נפסק כי התובע יפוצה במיליון שקל (לאחר קיזוז התגמולים שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי), כולל 110 אלף שקל שכר טרחה. בנוסף, ישולמו לו הוצאות המשפט בכפוף לקבלות.
ההנחיות אינן מילים בלבד
עו"ד ורד פרי, העוסקת בתחום הנזיקין, מוסיפה, כי "האחריות הוטלה אמנם על משרד החינוך, הסגל החינוכי ובני עקיבא, אולם בפועל, התקבלו הודעות הצד השלישי נגד התלמידים הפוגעים, והם חויבו להשיב לרשויות את מלוא הפיצוי שחויבו לשלם לתובע".
עוד היא מברכת על פסק הדין: "כולנו כהורים שולחים את ילדינו למערכת החינוך, ומצפים שהם ישובו בריאים בנפשם ובגופם. פסק הדין יוצק תוכן מעשי בלשון הגבוהה בה מנוסחים חוזרי המנכ"ל, ומלמד כי ההנחיות הכתובות אינן מילים בלבד, אלא צריך ליישמן בשטח".
- לעיון בפסק הדין
לפנייה לכתב/ת 
