מעשה העגל
האנושות לא יכולה להמשיך במצב בו זן אחד, חזק, אוכל וזולל בכל פה על חשבון מיליוני יצורים אחרים
הסתכלתי על חוברת המתכונים לעוגות גבינה שצורפה לעיתון היומי ונזכרתי בעגל מספר 5725 ברפת של הקיבוץ. כשהנכדה שלי בת השנתיים נבהלת ורצה אל החיבוק המנחם של אמא שלה, אני שואלת את עצמי אל מי רץ עגל מספר 5725 כשהוא נבהל.
עוד בערוץ הדעות:
שוות יותר - מקודמות פחות / חנה בית הלחמי
ליבת היסוד של המגזר החרדי / שלום פרוינד
חג השבועות הוא חג לבן, מלא תום, בגדים לבנים, אהבה ויופי. עגל מספר 5725 ברפת של הקיבוץ לא מרגיש לבן, תום, אהבה או יופי. את העגל הזה ראיתי יום אחרי שיצא מרחם אימו. מיד אחרי שיצא לאוויר העולם הועבר למתחם של עגלים. הבית הראשון והאחרון של ימי חייו הוא מכלאה בגודל של שני מטר על מטר. במקום החום והעטין של אמא שלו יש בקבוק פלסטיק ובו פורמולת חלב מלאה ויטמינים, חלבונים והורמונים. העגל לא זכה לינוק ולו פעם אחת מהעטינים של אמא שלו. החלב של אמא שלו מיועד למתכונים של עוגות הגבינה של חג השבועות.
הרבה דובר נכתב וצולם על האכזריות של תעשיית הבשר, הביצים והחלב. רוב האנשים, גם אם הם רואים את הזוועה, ומבינים אותה, מעדיפים להפנות את הראש הצידה ולקשקש את החביתה.
הביצה והאפרוח
לפני מספר שנים סיפרה לי חברה, שגרה בסמיכות למשק עופות, איך היא ראתה ב-5:00 בבוקר את גריסת האפרוחים הזכרים בתוך מגרסת ענק. היא הייתה מזועזעת. היא לא ידעה, הרבה אנשים לא יודעים שלתרנגולות מטילות יש רק ייעוד אחד בחיים, להטיל ביצים. עדיף שאלה תהיינה ביצים מסוג נקבה שתוכלנה להטיל עוד ביצים. אין מה לעשות באפרוחים הזכרים, הם סתם מפריעים.
אמנם בספרים של הנכדה שלי בת השנתיים הם נחמדים, צהובי פלומה ודורשי ליטוף. בלול הם מהווים מטרד. צריך להיפטר
מהם. למי יש כוח לחשוב על דרכים הומאניות להיפטר מהם. הדרך הקלה ביותר היא לגרוס אותם, או במקומות רחמנים יותר, לארוז אותם בשקים גדולים אטומים עד חנק. החברה שלי לא ידעה שככה נפטרים מהאפרוחים הזכרים ונשבעה שלעולם לא תאכל יותר ביצים.
היא לא עמדה בשבועה שלה. איך אפשר לנהל משק בית בלי ביצים? מה עם העוגות, הפשטידות, השקשוקה? היא אוכלת ביצים, מבשלת עם ביצים, אבל בשולי הלב יש מישהו קטן, מנג'ס, שקוראים לו מצפון שמציק לה. היא משתיקה אותו. הרי צריך להכין ארוחת ערב למשפחה.
אנחנו, כולנו, אוהבים חיות. לפני מספר שבועות רעשה כל הארץ בגלל מישהו שקשר כלב לרכב שלו וגרר אותו תוך כדי נסיעה. האיש עומד למשפט על התעללות בחיה ויקבל עונש. המקרים הפרטיים, האכזריים האלה, עולים לכותרות. למליוני האפרוחים הגרוסים או החנוקים, למליוני העגלים שלא זוכים ולו פעם אחת לליקוק של אמא, אין פה שיזעק עבורם.
לא כמו בימי אברהם
אכילה מן החי היא לא המצאה של המאה שלנו, כבר אברהם אבינו כיבד את האורחים שלו בתבשיל של בן בקר, חלב וחמאה וזכה בתמורה בבן יורש. אבל הבקר והצאן של אברהם אבינו לא עברו את מה שעוברות הבהמות והעופות של תעשיית הביצים והחלב. קרוב לוודאי שהפרה של אברהם המליטה, הניקה את העגל, ליקקה אותו, הוא ישן בחיקה וכשהגיעו המלאכים, הוא נלקח להשביע את רעב האורחים.
העגל של קיבוץ הועבר למכלאה הקטנה, הפרטית, הבודדה שלו. הולעט משך שלושה חודשים דרך בקבוק, ובגיל שלושה חודשים נלקח לשחיטה. בלי שזכה אפילו לרגע אחד של חסד בימי חייו הקצרים, המיוסרים.
גם אם היו לאברהם אבינו תרנגולות, הן בוודאי התרוצצו בחצר, ליקטו גרעינים, השתובבו, בדיוק כמו שמצוייר בספרי הילדים. בספרות הילדים מתוארת הרמוניה של הטבע שכבר מזמן עברה מן העולם. בספר הילדים של דבורה עומר "מגדל של קוביות" לפרה יש עגלה, לתרנגולת יש אפרוח ולאמא יש ילדה. לפרה של המאה ה-21 כבר מזמן אין עגלה, האפרוח של התרנגולת נשלח לגריסה ורק לילדה יש אמא שמספרת לה שלפרה יש עגלה.
בשיר ערב מול גלעד מתגעגעת הכבשה לבנה הקט אשר אבד. בנה הקט של הכבשה מופרד מאמא שלו רגע אחרי שהוא נולד. לנו יש מליון גוונים של אפור, לפעמים נדמה כאילו כל העולם סובב סביב סקס. גם הסקס, שמניע את העולם האנושי, ושפעם שימח בוודאי את בעלי החיים, נמנע מבעלי החיים. לפרה אין חשק לליל אהבה סוער. הפרה "דורשת". כשהיא דורשת מחכה לה המזרק עם הזרע שנלקח מן הפר האיכותי ביותר שגם הוא לא יזכה לעולם לנשיקה צרפתית או המקבילה שלו בעולם הבקר.
אפשר גם בלי
אני צמחונית מעל 30 שנה. וככזאת התמחיתי בבישולי גבינה וביצים. לא חשבתי על הסבל שכרוך בצריכה של ביצים וחלב. את הסרט של גארי יורופסקי לא ראיתי. לא רציתי לראות. אבל עגל מספר 5725 של הקיבוץ עשה לי מה שעשה לרבים אחרים גארי יורופסקי. הפסקתי כמעט לחלוטין לצרוך מוצרים מן החי. כמעט לחלוטין מפני שהעולם מלא בפיתויים של גבינות נפלאות, עוגות ופשטידות.האנושות לא יכולה להמשיך במצב בו זן אחד, חזק, אוכל וזולל בכל פה על חשבון מיליוני יצורים אחרים. הטרנד הטבעוני שסוחף את הארץ והעולם נוצר על ידי אנשים שהחליטו לפקוח עיניים ולראות. אלה אנשים שמזדהים עם דבריו של יצחק בשביס זינגר: "עבור בעלי החיים, כל בני האדם הם נאצים וכל יום הוא טרבלינקה"
הזוועה של תעשיית הבשר, החלב והביצים חייבת לעבור מן העולם. לא ייתכן שהאדם שהיגיע לחלל לא יכול למצוא פתרונות אכזריים פחות לבעיית ההאכלה, אפילו ההאכלה בכיף, של האנושות. אם ימצאו פתרונות כאלה, הם לא הפתרונות האנושיים הראשונים שנתנו מענה לסבל של בעלי החיים. גם בהמות המשא, שגבן נשבר משך אלפי שנים ממשאות שהן נשאו נגד רצונן ולטובת בני האדם, ניצלו עקב פיתוחים טכנולוגיים, רכבות, משאיות ומכוניות פרטיות.
בינתיים, עד שהמדענים ימצאו דרכים תחליפים ראויים לבשר, חלב וביצים, אני לא מציעה להחליף את מאכלי הגבינה והביצים בעוגות עדשים ופשטידות חומוס, אבל אני מאוד מציעה ללכת בקטן יותר. בואו ניקח את חג השבועות הקרב, נמתן קצת את האכילה מן החי. ועם כל ביס של עוגת גבינה משובחת, נחשוב על העיניים של עגל מספר 5725 מהקיבוץ, שבטח כבר מזמן עלה על צלחת בלי שידע שיש לו זכות מהשמיים לינוק את החלב שממנו יצרו את עוגת הגבינה הטעימה כל כך.
עדנה קנטי, הצגת יחיד אהבה וצרות אחרות - www.ednac.co.il.
לפנייה לכתב/ת 
